פרק ב
[א]
אֵיכָה֩
יָעִ֨יב
בְּאַפּ֤וֹ
׀
אֲדנָי֙
אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן
הִשְׁלִ֤יךְ
מִשָּׁמַ֙יִם֙
אֶ֔רֶץ
תִּפְאֶ֖רֶת
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְלֹא־זָכַ֥ר
הֲדֹם־רַגְלָ֖יו
בְּי֥וֹם
אַפּֽוֹ:
ס
[ב]
בִּלַּ֨ע
אֲדנָ֜י
ְלֹ֣א
וְלֹ֣א
חָמַ֗ל
אֵ֚ת
כָּל־נְא֣וֹת
יַעֲקֹ֔ב
הָרַ֧ס
בְּעֶבְרָת֛וֹ
מִבְצְרֵ֥י
בַת־יְהוּדָ֖ה
הִגִּ֣יעַ
לָאָ֑רֶץ
חִלֵּ֥ל
מַמְלָכָ֖ה
וְשָׂרֶֽיהָ:
ס
[ג]
גָּדַ֣ע
בָּחֳרִי־אַ֗ף
כֹּ֚ל
קֶ֣רֶן
יִשְׂרָאֵ֔ל
הֵשִׁ֥יב
אָח֛וֹר
יְמִינ֖וֹ
מִפְּנֵ֣י
אוֹיֵ֑ב
וַיִּבְעַ֤ר
בְּיַֽעֲקֹב֙
כְּאֵ֣שׁ
לֶהָבָ֔ה
אָכְלָ֖ה
סָבִֽיב:
ס
[ד]
דָּרַ֨ךְ
קַשְׁתּ֜וֹ
כְּאוֹיֵ֗ב
נִצָּ֤ב
יְמִינוֹ֙
כְּצָ֔ר
וַיַּהֲרֹ֕ג
כֹּ֖ל
מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן
בְּאֹ֙הֶל֙
בַּת־צִיּ֔וֹן
שָׁפַ֥ךְ
כָּאֵ֖שׁ
חֲמָתֽוֹ:
ס
[ה]
הָיָ֨ה
אֲדנָ֤י
׀
כְּאוֹיֵב֙
בִּלַּ֣ע
יִשְׂרָאֵ֔ל
בִּלַּע֙
כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ
שִׁחֵ֖ת
מִבְצָרָ֑יו
וַיֶּ֙רֶב֙
בְּבַת־יְהוּדָ֔ה
תַּאֲנִיָּ֖ה
וַאֲנִיָּֽה:
ס
[ו]
וַיַּחְמֹ֤ס
כַּגַּן֙
שֻׂכּ֔וֹ
שִׁחֵ֖ת
מֹעֲד֑וֹ
שִׁכַּ֨ח
יְהוָ֤ה
׀
בְּצִיּוֹן֙
מוֹעֵ֣ד
וְשַׁבָּ֔ת
וַיִּנְאַ֥ץ
בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ
מֶ֥לֶךְ
וְכֹהֵֽן:
ס
[ז]
זָנַ֨ח
אֲדנָ֤י
׀
מִזְבְּחוֹ֙
נִאֵ֣ר
מִקְדָּשׁ֔וֹ
הִסְגִּיר֙
בְּיַד־אוֹיֵ֔ב
חוֹמֹ֖ת
אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ
ק֛וֹל
נָתְנ֥וּ
בְּבֵית־יְהוָ֖ה
כְּי֥וֹם
מוֹעֵֽד:
ס
[ח]
חָשַׁ֨ב
יְהוָ֤ה
׀
לְהַשְׁחִית֙
חוֹמַ֣ת
בַּת־צִיּ֔וֹן
נָ֣טָה
קָ֔ו
לֹא־הֵשִׁ֥יב
יָד֖וֹ
מִבַּלֵּ֑עַ
וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל
וְחוֹמָ֖ה
יַחְדָּ֥ו
אֻמְלָֽלוּ:
ס
[ט]
טָבְע֤וּ
בָאָ֙רֶץ֙
שְׁעָרֶ֔יהָ
אִבַּ֥ד
וְשִׁבַּ֖ר
בְּרִיחֶ֑יהָ
מַלְכָּ֨הּ
וְשָׂרֶ֤יהָ
בַגּוֹיִם֙
אֵ֣ין
תּוֹרָ֔ה
גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ
לֹא־מָצְא֥וּ
חָז֖וֹן
מֵיְהוָֽה:
ס
[י]
יֵשְׁב֨וּ
לָאָ֤רֶץ
יִדְּמוּ֙
זִקְנֵ֣י
בַת־צִיּ֔וֹן
הֶעֱל֤וּ
עָפָר֙
עַל־רֹאשָׁ֔ם
חָגְר֖וּ
שַׂקִּ֑ים
הוֹרִ֤ידוּ
לָאָ֙רֶץ֙
רֹאשָׁ֔ן
בְּתוּלֹ֖ת
יְרוּשָׁלִָֽם:
ס
[יא]
כָּל֨וּ
בַדְּמָע֤וֹת
עֵינַי֙
חֳמַרְמְר֣וּ
מֵעַ֔י
נִשְׁפַּ֤ךְ
לָאָ֙רֶץ֙
כְּבֵדִ֔י
עַל־שֶׁ֖בֶר
בַּת־עַמִּ֑י
בֵּעָטֵ֤ף
עוֹלֵל֙
וְיוֹנֵ֔ק
בִּרְחֹב֖וֹת
קִרְיָֽה:
ס
[יב]
לְאִמֹּתָם֙
יֹֽאמְר֔וּ
אַיֵּ֖ה
דָּגָ֣ן
וָיָ֑יִן
בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם
כֶּֽחָלָל֙
בִּרְחֹב֣וֹת
עִ֔יר
בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ
נַפְשָׁ֔ם
אֶל־חֵ֖יק
אִמֹּתָֽם:
ס
[יג]
מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ
מָ֣ה
אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ
הַבַּת֙
יְר֣וּשָׁלִַ֔ם
מָ֤ה
אַשְׁוֶה־לָּךְ֙
וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ
בְּתוּלַ֖ת
בַּת־צִיּ֑וֹן
כִּֽי־גָד֥וֹל
כַּיָּ֛ם
שִׁבְרֵ֖ךְ
מִ֥י
יִרְפָּא־לָֽךְ:
ס
[יד]
נְבִיאַ֗יִךְ
חָ֤זוּ
לָךְ֙
שָׁ֣וְא
וְתָפֵ֔ל
וְלֹא־גִלּ֥וּ
עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ
לְהָשִׁ֣יב
שְׁביּתֵ֑ךְ
שְׁבוּתֵ֑ךְ
וַיֶּ֣חֱזוּ
לָ֔ךְ
מַשְׂא֥וֹת
שָׁ֖וְא
וּמַדּוּחִֽים:
ס
[טו]
סָפְק֨וּ
עָלַ֤יִךְ
כַּפַּ֙יִם֙
כָּל־עֹ֣בְרֵי
דֶ֔רֶךְ
שָֽׁרְקוּ֙
וַיָּנִ֣עוּ
רֹאשָׁ֔ם
עַל־בַּ֖ת
יְרוּשָׁלִָ֑ם
הֲזֹ֣את
הָעִ֗יר
שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙
כְּלִ֣ילַת
יֹ֔פִי
מָשׂ֖וֹשׂ
לְכָל־הָאָֽרֶץ:
ס
[טז]
פָּצ֨וּ
עָלַ֤יִךְ
פִּיהֶם֙
כָּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ
שָֽׁרְקוּ֙
וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן
אָמְר֖וּ
בִּלָּ֑עְנוּ
אַ֣ךְ
זֶ֥ה
הַיּ֛וֹם
שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ
מָצָ֥אנוּ
רָאִֽינוּ:
ס
[יז]
עָשָׂ֨ה
יְהוָ֜ה
אֲשֶׁ֣ר
זָמָ֗ם
בִּצַּ֤ע
אֶמְרָתוֹ֙
אֲשֶׁ֣ר
צִוָּ֣ה
מִֽימֵי־קֶ֔דֶם
הָרַ֖ס
וְלֹ֣א
חָמָ֑ל
וַיְשַׂמַּ֤ח
עָלַ֙יִךְ֙
אוֹיֵ֔ב
הֵרִ֖ים
קֶ֥רֶן
צָרָֽיִךְ:
ס
[יח]
צָעַ֥ק
לִבָּ֖ם
אֶל־אֲדנָ֑י
חוֹמַ֣ת
בַּת־צִ֠יּוֹן
הוֹרִ֨ידִי
כַנַּ֤חַל
דִּמְעָה֙
יוֹמָ֣ם
וָלַ֔יְלָה
אַֽל־תִּתְּנִ֤י
פוּגַת֙
לָ֔ךְ
אַל־תִּדֹּ֖ם
בַּת־עֵינֵֽךְ:
ס
[יט]
ק֣וּמִי׀
רֹ֣נִּי
בַלַּ֗יְלָ
בַלַּ֗יְלָה
לְרֹאשׁ֙
אַשְׁמֻר֔וֹת
שִׁפְכִ֤י
כַמַּ֙יִם֙
לִבֵּ֔ךְ
נֹ֖כַח
פְּנֵ֣י
אֲדנָ֑י
שְׂאִ֧י
אֵלָ֣יו
כַּפַּ֗יִךְ
עַל־נֶ֙פֶשׁ֙
עוֹלָלַ֔יִךְ
הָעֲטוּפִ֥ים
בְּרָעָ֖ב
בְּרֹ֥אשׁ
כָּל־חוּצֽוֹת:
ס
[כ]
רְאֵ֤ה
יְהוָה֙
וְֽהַבִּ֔יטָה
לְמִ֖י
עוֹלַ֣לְתָּ
כֹּ֑ה
אִם־תֹּאכַ֨לְנָה
נָשִׁ֤ים
פִּרְיָם֙
עֹלֲלֵ֣י
טִפֻּחִ֔ים
אִם־יֵהָרֵ֛ג
בְּמִקְדַּ֥שׁ
אֲדנָ֖י
כֹּהֵ֥ן
וְנָבִֽיא:
ס
[כא]
שָׁכְב֨וּ
לָאָ֤רֶץ
חוּצוֹת֙
נַ֣עַר
וְזָקֵ֔ן
בְּתוּלֹתַ֥י
וּבַחוּרַ֖י
נָפְל֣וּ
בֶחָ֑רֶב
הָרַ֙גְתָּ֙
בְּי֣וֹם
אַפֶּ֔ךָ
טָבַ֖חְתָּ
לֹ֥א
חָמָֽלְתָּ:
ס
[כב]
תִּקְרָא֩
כְי֨וֹם
מוֹעֵ֤ד
מְגוּרַי֙
מִסָּבִ֔יב
וְלֹ֥א
הָיָ֛ה
בְּי֥וֹם
אַף־יְהוָ֖ה
פָּלִ֣יט
וְשָׂרִ֑יד
אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי
וְרִבִּ֖יתִי
אֹיְבִ֥י
כִלָּֽם:
פ
פרק ב
[א]
איכה
יעיב
באפו
׀
אדני
את בת ציון
השליך
משמים
ארץ
תפארת
ישראל
ולא זכר
הדם רגליו
ביום
אפו:
ס
[ב]
בלע
אדני
לא
ולא
חמל
את
כל נאות
יעקב
הרס
בעברתו
מבצרי
בת יהודה
הגיע
לארץ
חלל
ממלכה
ושריה:
ס
[ג]
גדע
בחרי אף
כל
קרן
ישראל
השיב
אחור
ימינו
מפני
אויב
ויבער
ביעקב
כאש
להבה
אכלה
סביב:
ס
[ד]
דרך
קשתו
כאויב
נצב
ימינו
כצר
ויהרג
כל
מחמדי עין
באהל
בת ציון
שפך
כאש
חמתו:
ס
[ה]
היה
אדני
׀
כאויב
בלע
ישראל
בלע
כל ארמנותיה
שחת
מבצריו
וירב
בבת יהודה
תאניה
ואניה:
ס
[ו]
ויחמס
כגן
שכו
שחת
מעדו
שכח
יהוה
׀
בציון
מועד
ושבת
וינאץ
בזעם אפו
מלך
וכהן:
ס
[ז]
זנח
אדני
׀
מזבחו
נאר
מקדשו
הסגיר
ביד אויב
חומת
ארמנותיה
קול
נתנו
בבית יהוה
כיום
מועד:
ס
[ח]
חשב
יהוה
׀
להשחית
חומת
בת ציון
נטה
קו
לא השיב
ידו
מבלע
ויאבל חל
וחומה
יחדו
אמללו:
ס
[ט]
טבעו
בארץ
שעריה
אבד
ושבר
בריחיה
מלכה
ושריה
בגוים
אין
תורה
גם נביאיה
לא מצאו
חזון
מיהוה:
ס
[י]
ישבו
לארץ
ידמו
זקני
בת ציון
העלו
עפר
על ראשם
חגרו
שקים
הורידו
לארץ
ראשן
בתולת
ירושלם:
ס
[יא]
כלו
בדמעות
עיני
חמרמרו
מעי
נשפך
לארץ
כבדי
על שבר
בת עמי
בעטף
עולל
ויונק
ברחבות
קריה:
ס
[יב]
לאמתם
יאמרו
איה
דגן
ויין
בהתעטפם
כחלל
ברחבות
עיר
בהשתפך
נפשם
אל חיק
אמתם:
ס
[יג]
מה אעידך
מה
אדמה לך
הבת
ירושלם
מה
אשוה לך
ואנחמך
בתולת
בת ציון
כי גדול
כים
שברך
מי
ירפא לך:
ס
[יד]
נביאיך
חזו
לך
שוא
ותפל
ולא גלו
על עונך
להשיב
שביתך
שבותך
ויחזו
לך
משאות
שוא
ומדוחים:
ס
[טו]
ספקו
עליך
כפים
כל עברי
דרך
שרקו
וינעו
ראשם
על בת
ירושלם
הזאת
העיר
שיאמרו
כלילת
יפי
משוש
לכל הארץ:
ס
[טז]
פצו
עליך
פיהם
כל איביך
שרקו
ויחרקו שן
אמרו
בלענו
אך
זה
היום
שקוינהו
מצאנו
ראינו:
ס
[יז]
עשה
יהוה
אשר
זמם
בצע
אמרתו
אשר
צוה
מימי קדם
הרס
ולא
חמל
וישמח
עליך
אויב
הרים
קרן
צריך:
ס
[יח]
צעק
לבם
אל אדני
חומת
בת ציון
הורידי
כנחל
דמעה
יומם
ולילה
אל תתני
פוגת
לך
אל תדם
בת עינך:
ס
[יט]
קומי׀
רני
בליל
בלילה
לראש
אשמרות
שפכי
כמים
לבך
נכח
פני
אדני
שאי
אליו
כפיך
על נפש
עולליך
העטופים
ברעב
בראש
כל חוצות:
ס
[כ]
ראה
יהוה
והביטה
למי
עוללת
כה
אם תאכלנה
נשים
פרים
עללי
טפחים
אם יהרג
במקדש
אדני
כהן
ונביא:
ס
[כא]
שכבו
לארץ
חוצות
נער
וזקן
בתולתי
ובחורי
נפלו
בחרב
הרגת
ביום
אפך
טבחת
לא
חמלת:
ס
[כב]
תקרא
כיום
מועד
מגורי
מסביב
ולא
היה
ביום
אף יהוה
פליט
ושריד
אשר טפחתי
ורביתי
איבי
כלם:
פ