מאגר הכתר איכה פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) איכה יעיב - יאפיל; כמה דאת אמר "והשמים התקדרו בעבים" (בנוסחנו: עבים; מ"א יח , מה). משמים ארץ - לאחר שהגביהם עד לשמים , השליכם לארץ בבת אחת , ולא מעט מעט; מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (ראה חגיגה ה , ב). הדום רגליו - שרפרף מרגלותיו; וזה בית המקדש (ראה איכ"ר ד , ג). (ב) נאות יעקב - בתי יעקב , לשון 'נוה'. הגיע לארץ - השפילם לארץ. חלל ממלכה - אילו ישראל שהיו קרוים "ממלכת כהנים" (שמ' יט , ו). ושריה - מדרש אגדה יש (ראה איכ"ר ב , ה): אילו שרים של מעלה שהחליפם , הממונה על האור מינה על המים , והחליף כל הממונים; לפי שהיו ברשעי ישראל בעלי שם המפורש , ובוטחים שישביעו את שרי מעלה להצילם מאש וממים ומחרב , עכשיו כשהיה משביע את שר האש בשמו , הוא משיב: אין ממשלה זו בידי; וכן כולם. (ג) השיב אחור ימינו - עשה עצמו כמשיב אחור ימינו מלהלחם בעד בניו. (ד) דרך קשתו - לפי שכן דרך קשתות שהם חזקים , לשום רגליו עליהם כשהוא כופפם , לכך נכתב בלשון 'דריכה'. [כצר - נצב הוא כעניין זה שימינו כצר מושכה , ומושך בה החץ והורג. ויש פותרו לשון כיעור , 'אנליידיר' בלעז.] [(ת"ג:) שפך כאש חמתו - כן חבור המלה: שפך חמתו שהיא כאש; כי לא מצינו 'שפיכה' של 'אש' , אלא אצל 'חמה' , כדכתיב "שפוך חמתך על הגוים" (יר' י , כה).] (ה) וירב בבת יהודה - הרבה בכנסת יהודה תאניה ואניה - צער ויללה. וירב - יו"ד נקוד קמץ [קטן] (סגול) , שהוא לשון 'הִרְבָּה את אחרים'; "וירב העם ויעצמו" (שמ' א , כא) - נקוד חרק , שהוא לשון 'רָבֶה הוא עצמו'. וכן כל תיבה שפעל שלה בה"י , כגון 'פנה' , 'בנה' , 'זנה' , כן דרכה לשמש כשהוא מחסר ממנה ה"י: כשהוא מדבר על עצמו נקוד חירק , כגון "ויפן פרעה" (שמ' ז , כג) , וכשהוא מדבר על אחרים נקוד קמץ: "ויֶפן זנב אל זנב" (שו' טו , ד); "ויִגל יהודה מעל אדמתו" (מ"ב כה , כא) - "ויֶגל מלך בבל (לפנינו: אשור) את ישראל אשורה" (מ"ב יח , יא). (ו) ויחמס - לשון כריתה , וכן "יחמס כגפן בסרו" (איוב טו , לג); "נחמסו עקיביך" (יר' יג , כב). כגן - כמו שגוזזין ירקות הגנה. סוכו - מעונתו (ע"פ תה' עו , ג). שכו כתיב , ששיכך חמתו מעל בניו בחורבן ביתו. כך נדרש במדרש קינות (איכ"ר ב , י). שיחת מועדו - בית קדש הקדשים , ששם היה נועד לבניו , שנאמר "ונועדתי לך שם" (שמ' כה , כב). מלך וכהן - צדקיהו ושריה כהן גדול (ראה מ"ב כה , יח). (ז) נאר - ביטל , וכן "נארת ברית עבדך" (תה' פט , מ). כיום מועד - שהיו שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם , כן נתנו האויבים בחורבנו קול שמחה. (ח) חשב יי' להשחית - זה ימים רבים שעלתה על דעתו כך , שנאמר "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת... להסירה מעל פני" (יר' לב , לא). נטה קו - של משפט , ליפרע על עונינו. מבלע - מהשחית. חיל וחומה - שורא ובר שורא (ראה איכ"ר ב , יב) , חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה. (ט) טבעו בארץ שעריה - מדרש אגדה (ראה שם ב , יג): לפי שחלקו כבוד לארון , שנאמר "שאו שערים ראשיכם" (תה' כד , ז) , לפיכך לא שלטה בהן בִּרְיָא וטבעו בארץ. ורבותינו אמרו (ראה סוטה טו , א): מעשה ידי דוד היו , לפיכך לא שלטו בהם שונאים. אין תורה - אין בהם מורה הוראה. (י) ישבו לארץ וגו' - כמשמעו. ומדרש אגדה (ראה איכ"ר ב , יד): נבוכד נצר הושיבן לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו; בא וישב לו בדיפי של אנטוכיא , ושלח בשביל סנהדרין , ובאו לקראתו. ראה אותן אנשים של צורה , והושיבן בקתידראות של זהב. אמר להם: סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה ותרגמוה לי; כיון שהגיעו לפרשת נדרים , אמר להם: ואם רצה לחזור , יכול הוא? אמרו לו: ילך אצל חכם ויתיר לו; אמר להם: [בפניו או שלא בפניו? אמרו לו: בפניו; אמר להם:] אם כן , אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו; צוה ושמטום והושיבום לארץ וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים וגיררום. (יא) חמרמרו - 'ריגזילירנט' בלעז; דרך בני מעים כשמשליכין אותם לאור הם כווצים ומתחמרים. בעטף - 'פשמיר' בלעז. (יג) מה אעידך - לומר לך: מה תתמהי על שברך , הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך. מה אשוה לך ואנחמך - כשבאה צרה על האדם , ואומרים לו: 'אף בפלוני עלתה כך' - תנחומים הם לו. (יד) שוא ותפל - דברים שאין בהן טעם , 'אפלשטרימנט' בלעז. ולא גלו על עונך - להוכיח דרכך על פניך. להשיב שבותך - ליישר משובתך; 'איטויישדורא' בלעז; לשון "שובבה" (יר' לא , כא); "שובבים" (יר' ג , יד); "וילך שובב" (יש' נז , יז). ומדוחים - הדיחוך מעלי. (טו) שרקו - נופח בפיו; ובלעז 'שיבליר'; ודרך לעשות כן הרואה דבר חשוב שחרב וכלה. כלילת יופי - כל היופי היה שלה. (טז) פצו עליך פיהם - מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. (יז) בצע אמרתו - כלה גזירתו; כמו "יתר ידו ויבצעני" (איוב ו , ט). אשר צוה מימי קדם - מה שכתב בתורה "ויספתי ליסרה אתכם שבע" וגו' (וי' כו , יח). (יח) פוגת - העברה; [ובלעז:] 'טרישלימינט'; כמו "ויפג לבו" (בר' מה , כו). בת עינך - שחור שבעין , שקורין 'פרונילא' (בלעז). (יט) אשמורות - חלקי הלילה; שהלילה נחלק בשלשה חלקים , כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות (ג , א). העטופים - 'פשמיץ' בלעז. (כ) עוללי טפוחים - ילדים רכים שעודן גדילים בטפחי אמותם [כעין "טפחתי וריביתי" (להלן , כב) , וכמו "טפחה שמים" (יש' מח , יג). ורבותינו דרשוהו (ראה איכ"ר ב , כג) בדואג בן יוסף , שהיתה אמו מודדתו בטפחים בכל יום לתת זהב לבית המקדש לפי מה שהיה גדל] [ולבסוף אכלתו]. אם יהרג במקדש יי' כהן ונביא - רוח הקודש משיבתם: וכי נאה לכם שהרגתם את זכריה בן יהוידע? כמו שכתוב בדברי הימים שהוכיחם כשבאו להשתחות ליואש ועשאוהו עבודה זרה: "ורוח... לבשה את זכריה בן יהוידע" וגו' (דה"ב כד , ב) , והיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה (ראה שם , כא - כב). (כב) תקרא כיום מועד - כמו 'קראת'; ולשון הווה הוא. מגוריי - שכניי הרעים (ע"פ יר' יב , יד) , להאסף עלי להשחית (ראה איכ"ר ב , כה). אשר טפחתי וריביתי אויבי כלם - הילדים אשר טפחתי בטפחיי וגידלתי , בא האויב וכלה אותם.