מאגר הכתר איכה פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
(א) [(תרי"ק:) אני הגבר ראה עני - היה מתאונן ירמיה לומר: אני הגבר] ראה עני - אשר ראה עני [(תרי"ק:) מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית , שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי]. בשבט עברתו - של רודה ומכה , הוא הקדוש ברוך הוא. (ג) אך בי ישוב - אני לבדי לוקה תמיד , כי כל תשובת מכותיו עלי. (ד) [בלה בשרי ועורי - כמו "והארץ כבגד תבלה" (יש' נא , ד) , כלומר: "שכבו לארץ חוצות נער וזקן" (איכה ב , כא) , ולא היה להם כר וכסת , ובלו כשהם גולים.] (ה) [ויקף - הקיפני בניין של מרורים.] ראש ותלאה - כמו "רוש (בנוסחנו: ראש) ולענה" (דב' כט , יז). ומדרש אגדה (איכ"ר ג , ב): ראש - נבוכד נצר , לגלות יהויכין; ותלאה - נבוזר אדן , שגמר המכה בימי צדקיהו והלאני (ע"פ איוב טז , ז). (ז) גדר בעדי - עשה חומה לנגדי , להיות כלוא. ולא אצא - כלומר: הושיב סביביי מחנות וגייסות של אורבים. הכביד נחשתי - עשה לרגליי נחשתים (ע"פ ש"ב ג , לד) כבדים שלא אוכל להלך; 'פיירייש' בלעז. (ח) סתם (בנוסחנו: שתם) תפלתי - סתם חלונות הרקיע בפניה (ראה דב"ר ב , כ). (ט) נתיבותי עוה - אם באתי לצאת , איני יוצאה בדרכים הסלולים דרך ישרה מפני האויבים , ויוצאה דרך עקלתון. (י) דוב אורב הוא לי - הקדוש ברוך הוא נהפך לי לדוב אורב. (יא) דרכיי סורר - לשון "סירים" (יש' לד , יג) , קוצים; סורר - קווץ אותם , מפזר קוצים בדרכיי. ויפשחני - לשון פיסוק הרגלים , שהעובר על דרכים שאין מופנים צריך להרחיב את צעדיו; ויש דוגמא בלשון תלמוד (מו"ק י , ב): 'האי מאן דפשח דיקלא' [ויונתן תרגם "וישסף שמואל" (ש"א טו , לג): "ופשח".] (יב) ויציבני כמטרה (בנוסחנו: כמטרא) - העמידני לנגד חציו , לירות בי. כמטרה - 'אשנייל' בלעז. (יג) בני אשפתו - חצים שנותנין בתוך אשפה שקורין 'קוייברי' בלעז. (טז) ויגרס - וישבר , ו"גרסה נפשי" (תה' קיט , כ) דוגמתו , וכן "גרש כרמל" (וי' ב , יד). בחצץ - אבנים דקים שבתוך העפר , שהיו לשין עיסתן הגולים בתוך גומות שחופרין בקרקע , והחצץ נכנס בתוכה. כשאמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: "עשה לך כלי גולה" (יח' יב , ג) לשתות בו , וללוש בתוכו חררה קטנה , כדי שילמדו הם ויעשו כן , כעניין שנאמר "והיה יחזקאל לכם למופת" (יח' כד , כד) , והם היו משחקים עליו ולא עשו כן , סוף שנשתברו שניהם. הכפישני - [כפה אותי באפר] ככלי הכפוי על פיו , 'אדינטיר' בלעז; ויש דומה במשנה (ראה יבמות קז , ב): פישון הגמל במדה כפושה מדד. (יח) ואומר אבד נצחי - אמרתי בלבי ברוב צרותיי: אבד עולמי וסברי. (יט) ומרודי - 'קונפליינט' בלעז. (כ) זכור תזכור - נפשי את עניי ומרודי ותשוח עלי. כן פשוטו לפי שיטת המקרא; ומדרש אגדה (ראה איכ"ר ג , ז): זכור תזכור - ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי (ע"פ שמ' ג , טז) , אבל תשוח עלי נפשי להמתין עד זמן הזכירה; ומיכן יסד הפייט: 'בזאת ידעתי כי יש לך לזכור , אבל תשוח נפשי עד שתזכור' (קליר , קרובה לשבת 'זכור' , ד; סדור עבודת ישראל , נוסח אשכנז , ע' 664 ). (כא) זאת אשיב אל לבי וגו' - אחר שאמר לי לבי: אבדה תוחלתי מיי' (ראה לעיל , יח) , אשיב זאת אל לבי ואוחיל עוד. ומה היא זאת שאשיב אל לבי? - "חסדי יי' כי לא תמנו" (להלן , כב) וכל העניין עד "מה יתאונן" וגו' (להלן , לט). (כב) כי לא תמנו - כמו 'כי לא תמו'. [ויש פותרים כי לא תמנו כמו "האם תמנו לגוע" (במ' טז , כח): חסדי יי' הם , אשר לא תמנו ולא כלינו בעונינו.] (כג) חדשים לבקרים - מתחדשים הם חסדיך מיום ליום. רבה אמונתך - גדולה היא הבטחתך , ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו. (כד) [חלקי יי' אמרה נפשי - יי' מנת חלקי (ע"פ תה' טז , ה) , בדין הוא שאוחיל לו.] (כו) טוב ויחיל ודומם - ו"ו של ויחיל יתירה , כמו ו"ו של "ואיה וענה" (בר' לו , כד); טוב שיחיל אדם וידום ויצפה לישועת יי'. (כח) ישב בדד - מי שאירע לו אבל וצרה ישב גלמוד ויצפה לטובה. וידום - לשון המתנה , כמו "אם כה יאמרו אלינו דמו" דיהונתן (ש"א יד , ט). כי נטל עליו - כי בעל הגזירות נטל עליו גזירה זו. [נטל - כמו "כבד אבן ונטל החול וכעס" (מש' כז , ג).] [וכן "שלש אני (בנוסחנו: אנכי) נוטל עליך" (ש"ב כד , יב) - נושא עליך , כלשון "ויי' נשא עליך את המשא הזה" (מ"ב ט , כה).] (לא) כי לא יזנח לעולם יי' - לכך טוב לידום (ראה לעיל , כח). (לב) כי אם הוגה - את האדם , מביא עליו יגון בשביל עוונו , ואחר כך: ורחם כרוב חסדיו. (לג) כי לא ענה... ויגא (בנוסחנו: ויגה) בני איש מלבו ומרצונו - כי העון גורם. ["הוגה" (לעיל , לב) , ויגא - לשון 'תוגה' הם.] (לד-לו) לדכא תחת רגליו - מוסב על "כי לא ענה מלבו" (לעיל , לג): להיות מדוכא תחת רגליו וגו' , ולא להטות משפט גבר וגו' , ולא לעות אדם בריבו - כל אלה יי' לא ראה - לא נראה לו ולא עלתה לפניו במחשבה לעשות כן. לא ראה - לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו; כמו "מה ראית כי עשית" וגו' (בר' כ , י); "מה ראו על ככה" (אס' ט , כו). (לז-לט) מי זה אמר ותהי וגו' , מפי עליון וגו' - ואם באתי לומר: לא מידו באת לי הרעה הזאת , מקרה הוא שהיה לי (ע"פ ש"א ו , ט) - אין זאת , כי בין רעות בין טוב , מי זה אמר ותהי אם יי' לא צוה? ומפיו לא תצא הן רעה הן טובה , אבל מה יש להתאונן לאדם חי? גבר על חטאיו - כל איש ואיש יתאונן על חטאיו , כי הם המביאים עליו את הרעה. [מפי עליון - אמר רבי יוחנן (ראה איכ"ר ג , מ): מיום שאמר הקדוש ברוך הוא "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דב' ל , טו) לא יצאת טובה ורעה מפיו , אלא הרעה באה מאליה על עושי הרעה והטובה לעושי הטובה; לפיכך מה יתאונן ומה יתרעם אדם , אם לא על חטאיו.] (מא) [נשא לבבינו אל כפים - כשאנו נושאים כפינו אל השמים , נשא לבבינו עמהם , לשבור לבנו לפני המקום.] אל כפים - אל העננים , אל השמים , כמה דאת אמר "והנה עב קטנה ככף איש" (מ"א יט , מד) , וכן "על כפים כסה אור" (איוב לו , לב). ומדרש רבותינו (ראה תענית טז , א): נשא לבבינו באמת להקדוש ברוך הוא , כאדם הרוחץ בנקיון כפיו (ע"פ תה' כו , ו) , שמשליך מידו כל טינוף; כן "מודה ועוזב ירוחם" (מש' כח , יג) , והמודה ואינו עוזב - כטובל והשרץ בידו (ראה תענית טז , א). (מב) נחנו פשענו ומרינו - זה דרכינו על ידי יצר הרע. אתה לא סלחת - ולך היתה נאה סליחה , כי כן דרכך. (מג) סכות (בנוסחנו: סכותה) באף - חצצתה את האף , להיות מחיצה בינך ובינינו , ותרדפנו בו. (מה) סחי - הוא 'נוע' בלשון משנה (ראה נזיר נ , א): כיחו וניעו; שנסח מתוך הריאה ויוצא דרך הגרון. תשימנו - לשון הווה הוא. (מז) פחד ופחת - כשנסנו מפני הפחד נפלנו אל הפחת , שוחה. השת (בנוסחנו: השאת) - לשון "שאייה" (יש' כד , יב) , כמו 'השאת'. (מט) מאין הפוגות - מאין חליפין והעברה. (נא) עיני עוללה לנפשי וגו' - ירמיה ממשפחת כהנים היה , ואומר: עיני בדמעהּ עוללה וניוולה פניי על נפשי מכל בנות עירי. עוללה - לשון ניוול , כמו "ועוללתי בעפר קרני" (איוב טז , טו). מכל בנות עירי - משפחתי יש לה לבכות מכל משפחות העיר , שהיתה נבחרת לקדושה ולעבודת הקדוש ברוך הוא מכל ישראל. (נג) צמתו בבור חיי - בבית הכלא. צמתו - אסרו , כמו 'צומת הגידין' (משנה חולין ד , ו); "מבעד לצמתך" (שה"ש ד , א); 'אישטריינדר' בלעז. וידו אבן - על פי הבאר; כך עשו לדניאל (ראה דנ' ו , יח) , וירמיה ראה ברוח הקדש. [(תרי"ק:) צמתו בבור חיי - ואף על פי שצמתו בבור חיי , שאיני יכול לעלות מתוכו , לא שתו לבם גם לזאת עד שידו אבן בי.] (נד) צפו מים - אומות העולם. [(תרי"ק:) צפו מים וגו' - שבזמן שבא אדם במים עד מתניו עדיין יש תקוה , אבל אם צפו ה מים על ראשו , אז אומר: אבדה תקותי; אבל אני איני עושה כן , אלא "קראתי" וגו' (להלן , נה).] (נז) קרבת ביום אקראך - כך היית רגיל בימים ראשונים , לִקרב אלי ביום קראי. (נח) רבת... ריבי נפשי - בימים שעברו. (נט) ראית (בנוסחנו: ראיתה) יי' עוותתי - בצרה הזאת שעיותוני אויביי. עותתי - 'מון טורטפייט' (בלעז). שפטה משפטי - כאשר עשית כבר. (סה) מגנת לב - שבר לב , כמה דאת אמר "אמגנך ישראל" (הו' יא , ח); "אשר מגן צריך" (בר' יד , כ). דבר אחר: מגינת לב - אוטם הלב , צרה ואנחה אשר היא כמגן לנגד לבם. המפרשו בלשון 'תוגה' ו'יגון' טועה , שאין נו"ן נופלת בו; שהנו"ן ב'יגון' אינה שורש , אלא כנו"ן של "המון" (יש' יג , ד) מגזרת "המו גוים" (תה' מו , ז) , וכנו"ן של "קלון" (הו' ד , יח) מגזרת "נקלה" (מש' יב , ט) , וכנו"ן של "ציון" (יש' כה , ה) מגזרת "ציה" (יש' מא , יח) , וכן נו"ן של "שברון" (יר' יז , יח); "שממון" (יח' ד , טז) [מגזרת 'שבר']; "שגעון" (דב' כח , כח). תאלתך - לשון "נואלו שרי צוען" (יש' יט , יג).