מאגר הכתר איכה פרק ג עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ג
(א) אני הגבר שראה עוני - ישראל אומרים כך. (ה) ויקף - הקיף וסיבב. ראש ותלאה - כמו "פורה ראש" (דב' כט , יז) , ותלאה הוא ידוע. (ז) נחושתי - הכבל שברגליי , כמו "ויאסרוהו בנחושתיים" (שו' טז , כא). (יא) סורר - לשון 'סירים' וקוצים , כמו "כקול הסירים תחת הסיר" (קה' ז , ו). ויפשחני - הסיר זמורותיי , כמו (ראה משנה שביעית ד , ו): 'אילן שנפשח'. (יב) כמטרה (בנוסחנו: כמטרא) לחץ - ידוע הוא. (יג) בני אשפתו - הם החצים. (יד) לכל עמי - כמו 'לכל עמים' , ודומה לו "הרודד עמי תחתיי" (תה' קמד , ב). נגינתם - ניגונם ושמחתם. (טז) ויגרס בחצץ - כמו "גרסה נפשי" (תה' קיט , כ). חצץ - היא האבן , כמו "מלא פיהו חצץ" (מש' כ , יז). הכפישני - פתרונו לפי עניינו: לשון טינוף וליכלוך. (יז) נשיתי טובה - לשון מניעה , כמו "וישראל לא תנשני" (יש' מד , כא). (כ) זכור תזכור נפשי את צרתי. ותשוח עליי - לשון הכנעה. (כא-כב) זאת אשיב אל ליבי... חסדי יי' שלא תמנו - הנו"ן במקום מ"ם , והיה ראוי להיות 'תָמְמוּ'. (כו) טוב ויחיל ודומם - הטוב שיעשה האדם אי זהו? שיחיל ודומם; ושניהם לשון 'תוחלת' , כמו "דום ליי' והתחולל לו" (תה' לז , ז). (כז-כח) טוב לגבר - טוב לו לגבר כי נשא עול בנעוריו ולקה מחטאיו , שאף על פי שלקה עכשיו - יהיה שמח לאחר זמן , שכבר פרע חובו; ואוי להם לאומות העולם שעדיין לא פרעו חובם. על כן ישב בדד ישראל עכשיו וידום ויקבל מאהבה. (לג-לד) כי לא עינה מליבו ויגה - דבר זה לא מליבו היה ומרצונו להוגות ולדכא בני אדם תחת רגליו , אלא הכל גרם לנו עוונותינו. (לה) להטות משפט גבר - נגד ורחוק הוא בעיני הבורא , שלא יישר בעיניו. (לו) יי' לא ראה - לא הוכשר בעיניו. (לז) מי זה אמר ותהי - כלומר: דבר זה , שישראל ילכו בגלות ויקבלו כל זה הפורענות , מי אמר וציוה אותו? יי' לא ציוה אותו אלא עוונותינו גרמו. (לח) מפי עליון לא תצא הרעות וגו' - כלומר: כנסת ישראל מצדקת עליה הדין ואומרת: לפי מעשיי קיבלתי טובות ופורענות; כי הבורא אינו מביא על האדם טובות ורעות אלא לפי מעשיו. (לט-מב) גבר על חטאיו - אדם נדון לפי מעשיו , לפיכך יש לנו לומר: נחפשה דרכינו ונחקורה וגו' , ונאמר לפניו: נחנו פשענו וגו'. (מה) סחי ומאוס - כמו "ותהי נבלתם כסוחה" (יש' ה , כה). (מז) ופחת - לשון "שוחה עמוקה" (מש' כב , יד) , וזו היא צרת הגלות. השאת - לשון "שאייה" (יש' כד , יב). (מט) נגרה - כמו "כמים המוגרים" (בנוסחנו: הנגרים; ש"ב יד , יד). הפוגות - לשון שינוי. (נא) עיני עוללה לנפשי - כלומר: העין שלי שלטה לעצמי ולכל טובי , יותר מכל בנות עירי. (נג) צמתו - לשון "צמיתות" (וי' כה , כג). (נה) מבור תחתיות - מתוך צרת הגלות. (נו) קולי שמעת - תשמע. (נז) קרבת - תקרב; וכן כולם , מדבר בלשון עבר והוא לשון עתיד. (סה) מגינת לב - שרשו 'גנן'. בפלס 'מסיבת' (אולי צ"ל: "מסלת" יש' ז , ג); "מחיתת דלים" (מש' י , טו). ואין לו דומה , ופתרונו לפי עניינו: דאבה ויגון. תאלתך - קללתך , כמו "את כל האלות" (דב' ל , ז) , והתי"ו יתירה.