מאגר הכתר איכה פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ג
(א) אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו - 'ייו שוי ציל אום כי גרנט מל אד וודוד' בלעז (אני הגבר שראה רעה גדולה); כלומר: כך אדמה: עלי יכול כל אדם לומר: זה האיש ראה עוני בשבט עברתו של הקדוש ברוך הוא. [היה מתאונן ירמיה לומר: אני הגבר ראה עני] מכל הנביאים שנתנבאו על חרבן הבית , [שהרי כמה נביאים נתנבאו על חרבן הבית , ] ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי. (ג) אך בי ישוב יהפך ידו כל היום - כל האומות חוטאים , ואין לך אומה בעולם שהקדוש ברוך הוא פוקד עונה עליה אלא על ישראל; הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום. (ד) בילה בשרי ועורי. בילה - כמו "לבול עץ אסגוד" (יש' מד , יט). (ה) בנה עלי - מצודות. ויקף ראש ותלאה - הקיפני מלמעלה. וראש ותלאה - לשון יגיעות ועייפות. (ו-ח) במחשכים הושיבני כמיתי עולם - כמתים ― כמו "והיה לך יי' לאור עולם" (יש' ס , יט) ― מעולם , [גדר בעדי] - אע"פ שהושיבני במחשכים , גדר בעדי שלא אצא. אילו הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי , היה לי קשה לצאת , וכל שכן שהושיבני במחשכים וגדר בעדי. ולא עוד אלא אע"פ שגדר בעדי , הכביד נחושתי - נחושתים שאני אסור בהם כבידים הם כל כך שאיני יכול ללכת בהם אפילו אם הושיבני לאור , ואפילו אם לא גדר בעדי. שמא תאמר: אם אבקש משם את יי' ומצאתיו (ראה דב' ד , כט) , שהרי מדתו: "מוציא ממסגר אסיר" ו"מבית כלא יושבי חשך" (יש' מב , ז) , ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי משם יוציאני לאור - תלמוד לומר: גם כי אזעק ואשוע , סתם (בנוסחנו: שתם) תפילתי. (ט) גדר דרכיי בגזית - באבני גזית , כאילו אבני גזית בנה. במה גדר דרכיי? בנתיבותיי שעיוה. חד דהוה פרי בתר תורתיה , פרי בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל; חמא יתיה חד בבלי הפיס ביה דהוא ירושלמי , אמר ליה: מתי אתית? אמר ליה: יומא דין; אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכיי בגזית נתיבותיי עוה (ראה איכ"ב ג , ט). (י) [ארי במסתרים - זו ממלכות נבוכד נצר , דכתיב ביה "עלה אריה מסובכו" (יר' ד , ז) , לכך נאמר ארי.] (יא) דרכיי סורר - סך את דרכי בסירים שאיני יכול למצוא נתיבותיי. ויפשחני - פתרונו: ויבקעני , כמו (ראה משנה שביעית ד , ו): 'אילן שנפשח'. (יב) כמטרה (בנוסחנו: כמטרא) לחץ - שכל הרוצה לירות מורה. כך כל האומות מושלים בנו. (יג) הביא בכיליותי בני אשפתו - משהקימני לו למטרה (ראה לעיל , יב) ירה בי חצים והביא בכיליותי בני אשפתו. מי הם בנים של אשפה? הם החצים , שאדם מניח חצָיו באשפה. (טז) ויגרס בחצץ שיניי - [כמו "ימלא פיהו חצץ" (מש' כ , יז);] וישבר באבן שיני. שכשהיו מגלין אותם היו לשים לחמם בעפר , והעפר נכנס בין שיניהם ושיניהם משתברים. [הכפישני באפר - 'אינבולצימי אינלפולבי' בלעז.] (יז) נשיתי טובה - שאדם שמוליכין אותו בשבי הוא נשוי [(ת"ג:) שכוח] מכל טובה. (כ) זכור תזכר - יודע אני כי הנה היום בא שתהא נזכר עניי ומרודי (ראה לעיל , יט). ותשוח עלי נפשי - עד שיבא אותו יום. וכן פתר רבי אלעזר קלירי בייסדו (קרובה לשבת 'זכור' , בפיוט 'אל נא בלשון'): 'בזאת ידעתי כי יש לך לזכר , אבל תשוח נפשי עד זכור תזכור'. (כא-כב) זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל - כשנפשי שוחה עלי על ארך גלותי אשיב זאת אל לבי על כן אוחיל. ומהו הדבר שאשיב אל לבי? חסדי יי' אשר גמלנו (ע"פ יש' סג , ז). ומהם החסדים שגמלנו? כי לא תמנו - שלא תמנו ביד נבוכד נצר. ודבר זה גרם שלא תמנו בידם , כי לא כלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא שגמלנו ברחמיו שלא תמנו לשעבר בגלות בבל , מובטח אני שלא יכלה רחמיו וחסדיו בגלות זה , שלא נכלה בגלות זה. (כג) חדשים לבקרים - החסדים שהראנו בבבל ש"לא תמנו" (לעיל , כב) , לא בבבל בלבד הראנו חסדיו אלא חדשים לבקרים. בכל יום ויום מתחדשים החסדים , שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו (ע"פ הגדה של פסח) , לולי חסדיך שמצילנו מידם. רבה אמונתך - אמונתך שהיא רבה , שהבטחתנו "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (וי' כו , מד) , היא שעמדה לאבותינו ולנו , שלא כילונו המלכיות. (כה-כו) טוב יי' לקוויו. טוב ויחיל ודומם - זה פתרונו: לפי שהקדוש ברוך הוא טוב לקוויו , ויחיל האדם ודומם , פתרונו: ויהא מצפה לתשועת יי'. דומם - פתרונו: מצפה , כמו "דומו עד הגיענו אליכם" (ש"א יד , ט). (כז) טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו (בנוסחנו: בנעוריו) - הרי נינוח כשיזקין. אשריו לו לאדם שפרע כבר כל שטרי חובותיו , שאע"פ שהוא עצב עכשיו , שמח הוא לאחר זמן. אשריהם לישראל שנטלו כבר איפופסין על עוונותיהן; ווי להם לאומות שעתידין עדיין ללקות על כל עוונותיהם , שעדיין לא לקו אפילו אחת על כל עוונותיהם. וכן הוא אומר "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עוונך בת אדום" (איכה ד , כב). (כח) ישב בדד וידום - אין טוב באדם משישב בדד וידום על גזירה שנאמרה עליו. כי נטל עליו - כשיי' נשא עליו שום גזירה. אך רבי מנחם בר חלבו [ז"ל] פירש וידום לשון מחשבה , וכן פירש: ישב אדם , יחשוב בדברי תורה , והמקום נטל עליו שכר טוב. וידום - לשון מחשבה , כמו "כאשר דימיתי לעשות" (במ' לג , נו); ואני פירשתי אחר העיניין. (לא-לב) כי לא יזנח לעולם יי' - עכשיו נותן טעם על כל מה שאמור למעלה (פסוקים כז - ל): מפני מה "טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו" (בנוסחנו: בנעוריו) ― כלומר: טוב להם לישראל לישא עול האומות ― ואין טוב באדם מש"ישב בדד וידום" על כל מה שהקדוש ברוך הוא נוטל עליו , "ייתן בעפר פיהו , יתן למכהו לחי"? כי לא יזנח לעולם יי' - אם היום נושא עול האומות , מחר ירצו את עוונם; כי כך היא המידה: אם הוגה - אם שיבר אותם , ויחזור ורחם כרוב חסדיו. (לג-לה) כי לא ענה מלבו ויגא (בנוסחנו: ויגה) בני איש - כי לא מלבו ולא מרצונו ענה בני איש , ולא הוגה אותם , ואין רצונו ואין חפצו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ - כל המוסרין בייסורין. כי לא ענה מלבו מוסב אף על לדכא תחת רגליו , וכה פתרונו: כי לא לבו ולא רצונו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ , כל נכנעים בעמל , ולא מלבו להטות משפט גבר נגד פני עליון. (לו) לעוות אדם בריבו יי' לא ראה - פתרונו: לא הוכשר בעיניו לעות אדם בריבו; כמו 'רואה אני את דבריך' (משנה ר"ה ב , ח). לא ראה - 'נארייד' בלעז. (לז) מי זה אמר ותהי יי' לא צוה - אם אמר לך אדם שנהיה דבר זה , שישר בעיני המקום "לעוות אדם בריבו" (לעיל , לו) ו"לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ" (לעיל , לד) , אל תאמן; שדבר זה יי' לא צוה , ואם הוא לא צוה , מהיכן יצמח עמל? מאיין בא להם שנדכאים אסירי ארץ? מאיין ייסורין באין לעולם? וכי עולם הפקר הוא? הואיל ויי' לא צוה , (לח-מ) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מיום שאמר הקדוש ברוך הוא בהר סיני "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את (לפנינו: ואת) המות ואת הרע" (דב' ל , טו) , מפי עליון לא תצא הרעות והטובות , אלא מאיליה באה הרעה על עושי רעה והטובה על עושי טובה. נמצינו למידין שהאדם גורם רעה לעצמו וגורם טובה לעצמו. ומאחר שהעוון גורם להביא רעה על עושי רעה , כשייסורין באין על האדם אין לו להתאונן לאדם על ייסורין ועל מידת פורענות , אלא מה יתאונן אדם חי? - גבר על חטאיו שגרמו לו להביא עליו רעה. וכך יתוודה ויאמר: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד יי'. [עניין אחר: גבר על חטאיו - 'חטאו' כתיב , מלמד שאפילו על חט אחד צריך תשובה.] (מא) נשא לבבינו (בנוסחנו: לבבנו) אל כפים , שפתרונו: עם כפים - זה פתרונו: נשא כפינו עם לבבינו אל אל בשמים; ולא שיפרוש אדם כפיו השמימה (ע"פ דה"ב ו , יג) ויהא בלבו מלא עבירות. משלו משל (ראה איכ"ר ג , מא) , שטובל ואוחז השרץ בידו , השליך השרץ מידו עלתה לו טבילה; לא השליך השרץ מידו , לא עלתה לו טבילה. אף כאן: נשא אדם לבבו עם כפיו אל יי' בשמים , תשובתו מתקבלת; פרש ידיו השמים ואין לבו מכוין לאביו שבשמים , אין תשובתו מתקבלת. [הוא שיסד רבי שלמה הבבלי (הפיוט אינו ידוע): 'שוה לכף , שית הקרב , שלוך שרץ , וטבילה תעל'.] (מב) נחנו פשענו ומרינו ואתה (בנוסחנו: אתה) לא סלחת - נחנו עשינו את שלנו , ש"אין אדם אשר לא יחטא" (מ"א ח , מו); אבל אתה לא עשית את שלך , שאתה נקראת 'מרבה לסלוח' (ע"פ יש' נה , ז) ואתה לא סלחת. ומדרש חכמינו: נחנו פשענו ומרינו ואתה לא סלחת - אם אנו עשינו שלא כדין גם אתה לא ניהגת עמנו כשורה , אם נחנו פשענו ומרינו היה לך לסלוח , ואתה לא סלחת. וזהו ששנינו במכילתא (מכיל' בא פסחא א): נמצאת אתה אומר: שלשה בנים הם: אחד תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב; זה יונה שביקש לבטל דברי המקום שלא לחייב את ישראל וקם לברוח תרשישה לפי שאומות העולם קרובי תשובה , ואם ילך אל נינוה בדבר יי' ויחזרו בתשובה נמצא הקדוש ברוך הוא כועס על ישראל , ששלח אליהם ביד כמה נביאים שיחזרו בתשובה ולא חזרו. ואחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן; זה אליהו שאמר: "קנא קנאתי ליי'... כי עזבו בריתך... ישראל" (מ"א ט , י). ואחד תבע כבוד הבן וכבוד האב; זה ירמיה שאמר: נחנו פשענו ומרינו ואתה לא סלחת. (מה) סחי ומאוס. סחי - פתרונו: טילטול , כמו "ונסחתם מעל... האדמה" (דב' כח , סג) , שתרגמו: "ותטלטלון" (ת"א). תשימנו - פתרונו: אתה משים אותנו; דבר הווה הוא. (מו) השאת - מגזרת "עד אשר אם שאו ערים" (יש' ו , יא) , שהוא מגזרת "שואה ומשואה" (צפ' א , טו). (מט) מאין הפוגות - מאין מעצור. (נא) עיני עוללה לנפשי - עוונינו הטו אלה (ע"פ יר' ה , כה). (נג) צמתו בבור חיי - ואע"פ שצמתו בבור חיי , שאיני יכול לעלות מתוכו , לא שתו לבם גם לזאת (ע"פ שמ' ז , כג) , עד שידו אבן בי. (נד-נה) צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי - שבזמן שבא אדם במים עד ארכובותיו , או עד מתניו , עדיין יש תקוה , אבל מה שמים צפים על ראשו אז תאבד תקוותו , וְאומֵר: 'אבדה תקוותי'. אבל אני איני עושה כן , אלא אע"פ שצפו מים עלי ראשי ואני יכול לומר 'נגזרתי לי' , חס ושלום , לית אנא מובד סברי מבריי (ראה בר"ת סח , י) , אלא קראתי שמך יי' מבור תחתיות - מגלות אדום שנמשל לשאול תחתית. (נו) קולי שמעת אל תעלם אוזנך לרווחתי לשוועתי - אתה ששמעת קולי כבר כשנשתעבדנו במצרים , אל תעלם אזנך לרווחתי בגלות אדום. (נז) קרבת ביום אקראך - ביום שקראתיך מעוני מצרים; הדא הוא דכתיב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" (שמ' ב , כג). (נט) ראית (בנוסחנו: ראיתה) יי' עותתי - עיוות שנעשה לי , שפטה משפטי. (סה) תתן להם מגינת לב - כמו "אשר מגן צריך" (בר' יד , ד). תאלתך - כמו 'תלאותך' , כלומר: כל תלאות שהבאת עלי תביא להם. וכן תמצא בסוף כל 'אלפא ביתא' שחוזר על האומות לפייס בהן ואומר כן: כשם שעשית לי כך עשה להם.