מאגר הכתר איכה פרק ג עם פירוש ראב"ע הפירוש

פרק ג
(א) אני הגבר - יספר המקונן , שהיה הצר מכהו בשבט עברה. (ב) א': והיה מוליכו בשבי , בחשך , ולא יקוה אור (ע"פ איוב ג , ט). (ג) א': ובכל שעה הופך ידו ומכהו. (ד) ב': ומרוב המכות בלה בשרו ועורו ונשברו עצמותיו. (ה) ב': ואחר כן בנה עליו בניין והקיף ראשו. (ו) ב': והוא יושב בחשך. (ז) ג': ושם גדר בעדו , ורגליו בכבל (ע"פ תה' קח , יח). (ח) ג': ואם יצעק , אין צעקתו נשמעת. (ט) ג': ושם גדר בעדו , שהיה נואש; והנתיבות שהיה יודע - עוה אותם. (י) ד': ועוד רעה אחרת - שדוב יבוא אליו , (יא) ד': (ויפשחני) ובא מדרך לא ידעו ופשחהו; תרגום "וישסף שמואל" (ש"א טו , לג): "ופשח" (ת"י). ושומם - שכל רואהו יִשום (ע"פ מ"א ט , ח); וכן "שקוץ משומם" (דנ' יא , לא) , ובמקום אחר: "שומם" (דנ' יב , יא). (יב) ד': ומרחוק הצר יורה עליו חץ. (יג) ה': ובאו החצים בכליותיו , שהם נסתרים בחֵלב. (יד) ה': ושב להיות שחוק. (טו) ה': ותחת לחם ומים - מרורים ולענה. (טז) ו': ונשברו שניו באבנים , ולא יוכל לאכל; ומלא הצר פיו באפר. או: כטעם "כי אפר כלחם" (תה' קב , י). (יז) ו': כאלו לא ירגיש , ונשה הטובה. (יח) ו': ואין לו תוחלת שיראה עוד טובה. (יט) ז': כי תמיד יזכר עניו שיְענה אותו הצר; הלענה והרוש (בנוסחנו: ראש) והם "המרורים" (לעיל , טו) - מקום לחם. (כ) ז': יש אומרים (ראה רש"י) , כי זכור תזכור - לַשם. (כא) ז': זאת הנחמה אשיב אל לבי כאשר תשוח נפשי (ראה לעיל , כ): (כב) ח': שאין קץ לחסדי השם. (כג) ח': יתכן חדשים - על "רחמיו" (לעיל , כב). כי רבה אמונתך - גדולה; כמו "על כל רב ביתו" (אס' א , ח). או מלשון 'רבים'. (כד) ח': והוא היה חלקי מימי קדם מכל אלהים. (כה) ט': ואדע , כי טוב יעשה לקויו. (כו) ט': טוב שיסבול הדורש השם , ויחיל - ויסבול חִיל , וישב דומם לתשועת השם; כטעם "דום ליי'" (תה' לז , ז); "דמו עד הגיענו" (ש"א יד , ט). (כז) ט': אולי המקונן נער היה כאשר נשבה; או: יחזֵק לב הנערים. (כח) י': כי נטל - שב אל "עול" האמור למעלה (פס' כז). (כט) י': יכנע לעפר. (ל) י': יתן - ברצונו. (לא) כ': יש אומרים: יזנח - כמו 'ישכח' , והוא הנכון; והראיה: "ותזנח משלום נפשי" (לעיל , יז). (לב) כ': רק הוגה. (לג) כ': מלבו - ולא עלה במחשבתו. (לד) ל': דמה השם יושב בשמים , ובני אדם אסורים בארץ , סגורים במסגר האופן (ראה מ"א ז , לב). (לה) ל': להטות הדין בעבור היותו עליון , ויעש בדרי מטה רצונו. (לו) ל': אלה השלשה פסוקים דבקים. וטעם לא ראה - כטעם 'לא היה' , כי כל יש - השם רואהו. (לז) מ': אם כן , מי גזר הגזירה על בן אדם , והנה השם לא צוה? וטעמו: לא גזר; וכן "כי הוא צוה ונבראו" (תה' קמח , ה). (לח) מ': השם לא יגזור רע או טוב מהמעשים , רק הם ברשות אדם. (לט) מ': אם כן למה יתאונן - בדבור; וכן "כמתאוננים" (במ' יא , א) , והעד: "וישמע יי'" (שם). (מ) נ': רק יחפש אדם דרכיו. (מא) נ': יתן לבו דורון בכפיו; או: יהי נשוי בכפיו. (מב) נ': יודה שישראל לא שבו אל השם , על כן לא סלח. (מג) ס': שמתה סוכת אף עלינו ולא נראה אנה נברח , ותרדפנו. (מד) ס': דרך משל , כאילו הענן יבדיל בין התפילה ובין השם. (מה) ס': טלטול עם מאוס. (מו) פ': פצו פיהם - מלעיגים. (מז) פ': כאשר תפחד הנפש , והפחת לפני הגוף - מיד יפול. והנה באה שואת הנפש , ונשבר הגוף בפחת. (מח) פ': דברי המקונן. (מט) ע': תמיד בוכה. (נ) ע': עד שיראה השם פלגֵי מַעיָנַי (ראה לעיל , מח - מט). (נא) ע': יותר עשתה עיני בכי לנפשי מכל בנות עירי; שמנהג הנשים לקונן. (נב) צ': וכל זה הבכי , בעבור שאני תפוש כצפור. (נג) צ': והושמתי בבור , ושמו אבן גדולה על פי הבור. או: היו משליכים אבן בי לדעת אם אני חי. (נד) צ': ואין הבור רֵק , רק הוא מלא מים. (נה) ק': ואילו היה הבור קרוב הייתי מתנחם; רק הוא בתחתיות. (נו) ק': ואדע כי אתה , השם , שמעת קולי , ואם אני בתחתיות. (נז) ק': וקדם מצאתיך קרוב בעת שקראתיך. (נח) ר': וכמה פעמים רבתה (בנוסחנו: רבת) בעדי; (נט) ר': כאשר ראית (בנוסחנו: ראיתה) עתה העיוות שיעשו לי , קח משפטי. (ס) ר': מה שיש בלבם , (סא) ש': גם תשמע דבריהם , (סב) ש': שפתי קמי מלעיגים לי. (סג) ש': בשבתם וקימתם - תמיד ינגנו על אידי. (סד) ת': כמעשיהם ששמוני בבור (ראה לעיל , נג) - עשה להם. (סה) ת': מגנת לב - סתר בלב; שלא יראו האָלָה שתביא להם. (סו) ת': תרדפם באפך , כי תשיגם ותשמידם.