מאגר הכתר איכה פרק ד עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ד
(א) איכה יועם זהב - פתרונו: איכה יוחשך , כמדתמר "כל סתום לא עממוך" (יח' כח , ג) , וכן "ארזים לא עממוהו" (יח' לא , ח). ופתרון איכה יועם זהב - איכה יוחשך יופיין ותוארן של בני ציון שהיה קלסתר פניהם מצהיר כזהב. וישנה (בנוסחנו: ישנא) הכתם הטוב - ואיכה ישתנה זיו פניהן שלבני ציון שהיה דומה לכתם הטוב , לאוצר הטוב. כל אבן יקרה קורא 'כתם הטוב' ו'כתם הטהור'; 'כתם' הוא אוצר , ולמה קורא אותו כתם הטוב וכתם טהור , כשם שאמר אליהוא "בכתם טהור לא תסולה" (איוב כח , יט)? שאם יאצר אדם בגדי חופש (ראה יח' כז , כ) תכלת ורקמה (ראה שם , כד) , כל בגד וכל כלי עור (ע"פ במ' לא , כ) , אין זה כתם טהור , אלא אבנים טובות ומרגליות הוא נקרא 'כתם טהור'. תשתפכנה אבני קודש - הכהנים שהיו מלובשין בחשן ואפוד שהיו אבני קודש קבועים בם. (ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז - שהיו פניהם מצהילות כמראה פז , איך נהפך תוארם שנחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר. מיכאן ואילך הולך ומפרש מי גרם להם שיועם מראיהם , ומי גרם להם להשתנות. דבר זה גרם: (ג) גם תנין חלצו שד הניקו (בנוסחנו: היניקו) גוריהן. חלצו - פתרונו: הוציאו , כמו "וחלצו את האבנים" (וי' יד , מ). תנין זה כשרואה גוריו [מרחוק] מושך שדיו מחיקו ומראה אותם [להם] כדי שיבאו וינקו , אבל בת עמי לאכזר , כיענה זו שאכזרית על בניה , לפי שצמקו שדיהן מחמת הרעב. (ד) דבק לשון יונק אל חיכו בצמא עוללים שאלו לחם פורש אין להם - בוצע אין להם; כל זה גרם שחשך תארם (ראה להלן , ח). (ה) האוכלים למעדנים - הגדולים שהיו נהוגים לאכל למעדנים נשמו בחוצות. האמונים עלי תולע - המכוסים עד עכשיו תולעת שני , בבוא עליהם צרה וצוקה חבקו אשפתות להתחמם בהם. וכן מפורש בבראשית רבא (ב"ר א , א): "אמון" (מש' ח , ל) - מכוסה , כמדתמר: האמונים עלי תולע. חבקו אשפתות - להתחמם בהם , לפי שאשפה חמה היא. (ו) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום - אמר רבי ברכיה (ראה ב"ר כח , ה): נעשה בשבט יהודה ובנימן מה שלא נעשה בסדום; בסדום כתיב "וחטאתם כי כבדה מאד" (בר' יח , כ) , בשבט יהודה ובנימן כתיב "עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד" (יח' ט , ט); אותן לא נשתייר מהם פליטה - כלומר: אנשי סדום שלא היה עוונם גדול כעון בית ישראל ויהודה , לא נשתייר מהם פליטה , אבל בית ישראל ויהודה נשתייר מהם פליטה!? אלא ההפוכה כמו רגע - אותן לא פשטו ידיהן למצוות , דכתיב: לא חלו בה ידים ― אמר רבי תנחומה (ראה ב"ר כח , ה): לא חלת יד ליד , כלומר: לא הניח יד שלאחד מהם צדקה לתוך ידו שלעני ― לפיכך נהפכה כמו רגע , אבל אילו פשטו ידיהם למצוות , דכתיב "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי" (להלן , י) - ומפרש במדרש איכה (איכ"ר ד , יג): לא שבישלו ילדיהן , אלא מתוך שנוטלות גלוסקאות מיד בניהם ומברות בהן שכינותיהן שהיו אבילות , מעלה עליהם כאילו בשלו ילדיהן. כך פתרונו אחר המדרש , ולעיניין פשוטו של דבר: ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע - המלאכים שנשתלחו להפוך את סדום הפכוה כמו רגע ולא הניחו בה מקום שלא הפכוהו; הדא הוא דכתיב: לא חלו בה ידים. חלו - כמו "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט). [ידים - מקום , כמו "לא היה להם ידים לנוס" (ראה יהו' ח , כ).] [דבר אחר: ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום - כלומר: יותר היתה נקמתה מנקמת סדום , דאילו סדום , אע"פ שהיתה הפוכה כמו רגע ולא נשאר בה שריד ופליט , אע"פ כן לא חלו בה ידים - לא מסרה ביד אויב שישמחו , אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו פרע ממנה; אבל בת עמי - חלו בה ידים שלאויבים וששו ברעתה , וזה קשה יותר מסדום. כך שמעתי מרבי משה מרומא שאמרה משם רבינו סעדיה ז"ל.] (ז) זכו נזיריה משלג. נזיריה - אילו שערות ראשיהם שהיו לבנים כשלג , שמתוך מאכל ומשתה מתלבנים שערותיו שלאדם , וזכים כחלב. תדע שכן , אם יפל אדם למשכב והוכח במכאוב (ע"פ איוב לג , יט) , אם יהיו שערות ראשו לבנים ביום נפלו , כשיקום והתהלך בחוץ (ע"פ שמ' כא , יט) תראה אותם שחורים. נזיריה - שערותיה , כמו "גזי נזרך" (יר' ז , כט). אדמו עצם מפנינים - זהב קרוי 'פנינים' , לפי שמטמינין אותו בפנים. ספיר גזרתם - שזרתם; גזרתם מצוחצח כספיר. (ח) חשך משחור תארם - אותם בני אדם שזכו משלג וצחו מחלב ואדמו עצם מפנינים (ראה לעיל , ז) , עכשיו חשך משחור תארם. לא נכרו בחוצות - אותם שראו אותם לשעבר לא הכירו אותם להבא. צפד עורם על עצמם. צפד - 'דקרטיד' בלעז. (ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב - אילו אמר: טובים היו חללי חרב מחללי רעב , ושתק , הייתי נותן טעם לדבר , לפי שמי שמת ברעב מאריך בייסורין , ואותו שמת בחרב מת לפי שעה , אבל עכשיו שאומר: שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי , על כרחך זהו הטעם שנותן לדבר למה טובים היו חללי חרב מחללי רעב. ודומה שכך עלה בדעתו לומר: למה טוב להם לאותם שמתו בחרב מאותם שמתו ברעב? שאותם שמתו ברעב , כשטועמין להם תנובות שדי ואוכלין הרבה נבקעו בני מעיים שלהם שנקצר מחמת הרעב. ויזובו מדוקרים - פתרונו: מבוקעים מחמת שאוכלין תנובות שדיי , וגופם מנוול מחמת הריעי שיצא חוץ לכריסם. (י) ידי נשים רחמניות - לשעבר , בשלו ילדיהן עכשיו. היו לברות [לשון אכילה , ] למו - להברות לעצמן. (יב-יג) לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל - לשעבר שיבא צר ואויב בשערי ירושלים. ומי גרם להם שיבא? מחטאות נביאיה עונות כהניה. (יד) נעו עיורים בחוצות - מחמת שנגואלו בדם כל כך שלא יוכלו בני אדם ליגע בלבושיהם; הדא הוא דכתיב: בלא יוכלו יגעו בלבושיהם. (טו) סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו - ממצוותיו הקדוש ברוך הוא. נצו - כמו "תנו ציץ למואב כי נצא תצא" (יר' מח , ט) , שפתרונו: תנו כנף למואב כי עפוף יתעופף כבודו. אף כאן: כי נצו - עפו , [לפי] שסרו להם מדרכי המקום. גם נעו - גם הניעו והעתיקו עצמם ממצוותיו. אמרו בגוים - כשגלו להם בין האומות , היו אומות אומרים עליהם: לא יוסיפו אילו לחזור ולגור בארצם. (טז) פני יי' חלקם - הפיצם על פני כל הארץ. לא יוסיף להביטם - כל זה דברי האומות. (יז) עודינו תכלינה עינינו אל עזרתינו הבל - עדיין היינו יכולין לצפות לעזרת מצרים , שכתוב בהם "ומצרים הבל וריק יעזרו" (יש' ל , ז) , והם לא יבואו. לשון בני אדם הוא , כשאדם מצפה לחבירו וחבירו לא בא , הוא אומר: עד עכשיו הייתי יכול להמתין לעזרת הבל. עודינו תכלינה עינינו אל עזרתינו הבל - 'אנקורא פודריימש נוש אטנדר אלהפולייא' בלעז (עדיין היינו יכולים לצפות עד לשגעון). (יח) צדו צעדינו. צדו - לשון שממה וחורבה , [כמו "ונשמו דרכיכם" (וי' כו , כב) , ומתרגמינן: "ויצדיין אורחתכון" (ת"א)] , כלומר: שממו צעדינו מלכת ברחובותינו. (יט) קלים היו רודפינו מנשרי שמים - ומפרש והולך איך היו קלים , שעל ההרים דלקונו. [כמו "כי דלקת אחרי" (בר' לא , לו).] דרכו של רודף , אם יודע שאויבו בורח לו דרך המישור רודף אחריו , אבל כשיודע שנמלט לו ההרה נואש ממנו לבקשנו עוד ולא יתייגע אחריו בהרים; אבל אילו - על ההרים דלקונו. דרכו של רודף לרדוף ביישוב , ומאחר שיודע שאויבו נס דרך המדבר חדל ממנו לרדוף אחריו , ואילו - אפילו במדבר ארבו לנו. (כ) רוח אפינו משיח יי' - יש פותרין אותו על יאשיהו , ויש פותרין אותו על גדליה בן אחיקם , שהפקיד עליהם מלך בבל (ראה יר' מ). ונראה שעל גדליה בן אחיקם הוא אומר , לפי שהוא אומר: אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים , ובימי יאשיהו לא גלו להם עדיין שבט יהודה ובנימן. (כא-כב) שישי ושמחי בת אדום - [על אבדם בני יהודה.] כאדם שרואה לחבירו שעושה שום עבירה ואומר לו: עשה עשה כל עבירות שיבואו לידך , אך דע לך , כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (ע"פ קה' יא , ט). כך ראה הנביא לאדום ששמחה במפלתן של ישראל , אמר לה: שישי שישי , שמחי שמחי בת אדום , את שמחה עכשיו לבני יהודה ביום אבדם , אך דעי לך כי גם עליך תעבור כוס שעבר על ישראל. תשכרי ותתערי - ושתית אתה ומצית (ע"פ יח' כג , לד) , ותשתי כל הכוס עד שתערי כל הכוס. ואוי לאומות שעדיין לא טעמו כוס התרעלה ועדיין עתידין לשתותה , ואשריהם ישראל ששתו כבר מיד יי' את כוס חמתו ואת קובעת כוס התרעלה לא יוסיפו לשתותה עוד (ע"פ יש' נא , כב); הדא הוא דכתיב: תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך , פקד עוונך בת אדום גילה על חטאתיך. בדבר שהיה מכוסה עד עכשיו ועכשיו הוא מתחיל הגלות נופל לומר גילה על חטאתיך. פקודת עוון נופל לומר עליו 'גילה' , כשם שאמר ישעיה "וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה" (יש' כו , כא).