מאגר הכתר איכה פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
(א) איכה יועם זהב - קינה זו נאמרה על יאשיהו , כמו שנאמר בדברי הימים "הלא היא כתובה על ספר הקינות" (ראה דה"ב לה , כה); ועמו חיבר בתוך הקינה את שאר "בני ציון" (להלן , ב). יועם - יִכהה , כמה דאת מתרגם "כהה" (וי' יג , ו): "עמיא" (ת"א). זהב - מראית פנים המצהיב כזהב. ישנה (בנוסחנו: ישנא) - ישתנה ממראיתו. הכתם - קבוצת כלי נויי זהב שהם לעדי קרוי 'כתם'. אבני קודש - בנים המאירים כאבנים טובות. ומדרש אגדה (ראה איכ"ר ד , א): כל רביעית דם שיצאת מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיה קוברה במקומה , ועליהן הוא קורא: תשתפכנה אבני קודש. (ב) המסלאים בפז - המהוללים ונערכים בפז; הרואה אותם אומר: ראו תארן של אילו כמראית פז. וכן "לא תסולה בכתם אופיר" (איוב כח , טז); "בכתם טהור לא תסולה" (שם , יט); "סלו לרוכב בערבות" (תה' סח , ה) - לשון הילול וערך הם (ראה מחברת: 'סל'). נבלי חרש - כדי חרש שנותנין בהן יין , כמו "ונבל יין" (ש"א א , כד); "ונבליהם ינפצו" (יר' מח , יב). (ג-ד) גם תנים - אעפ"י שאכזרי הוא , חלצו שד; כשרואה את בנו בא מרחוק רעב , חולץ שדיו מתוך נרתיקו ― שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו , כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו ― והניקו (בנוסחנו: היניקו) גוריהן (ראה תנח' בחוקותי ג). בת עמי לאכזר - רואים את בניהם צועקים ללחם ואין פורש להם , שחייהם קודמים להם לחיי בניהם (ראה ב"מ סב , א) , מחמת הרעב. (ה) האמונים עלי תולע - על בגדי צבעונין. האמונים - לשון "ויהי אומן את הדסה" (אס' ב , ז). אשפתות - אשפות של זבל: שוכבים על האשפות בחוץ. (ו) ויגדל עון וגו' - פורענותן הוכיח עליהם שגדול עונם משל סדום. ההפוכה כמו רגע - שהרי סדום לא נמשכה צרתה: ברגע אחד נהפכה , ולא חלו בה ידי אויב , כי על ידי מלאכים נהפכה. ויש מדרש אגדה , ואינו מיושב על סדר המקראות. (ז-ח) זכו נזיריה - שריה; כמו 'נזר' ו'כתר'. [ואני אומר: נזיריה ממש , שהיו מגודלי שער ונאים ביותר.] ומוסב על "בת עמי" (לעיל , ו). אדמו עצם מפנינים - אותם שהיה מראיתם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר , חשך תארם מפחמים. משחור - הוא פחם. עצם - לשון מראֶה , כמו "וכעצם השמים" (שמ' כד , י); 'קולור' בלעז. צפד - נקמט [ונתחבר]; ואין לו דמיון. (ט) שהם יזובו מדקרים וגו' - חללי הרעב היו תפוחים מריח תנובות השדה , שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה , והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב (ראה איכ"ר ד , יב); והרי זו מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב [מדוקרים - מבוקעים; בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב , קרוי 'דקירה']. (י) לברות - למאכל , כמו "לא ברא אתם לחם" (ש"ב יב , יז); "להברות את דוד" (ש"ב ג , לה). [כמו "כי כלתה הרעה" (ש"א כה , יז).] (יא) כלה... את חמתו - אשר בערה בו (ע"פ אס' א , יב) כמה שנים , עתה כלה אותה בהנקמו מהם. (יג) מחטאת (בנוסחנו: מחטאות) נביאיה של שקר - היתה לה הרעה הזאת. (יד) נעו עורים בחוצות - כשהיו העורים הולכים בשוק , היו נעים ורגליהם נשמטות בדם ההרוגים שהיו הרשעים הורגים בתוכה. נגואלו - נתלכלכו בדם עד אשר לא יוכלו הקריבים אליהם ליגע בלבושיהם והיו קוראים עליהם: (טו) סורו מעלינו , אתם הטמאים המלוכלכים [בדם]! כי נצו - לשון סירחון וליכלוך , כמו "מוראתו בנוצתה" (וי' א , טז) , דמתרגמינן: "באוכליה" (ת"א); כן חיברו מנחם (מחברת 'צ'). גם נעו - נשמטו בדם. (טז) פני יי' חלקם - פנים של זעם מאת הקדוש ברוך הוא חילקתם והפרידם בגוים , למען אשר פני כהנים לא נשאו בהיותם בשלוותם. (יז) עודינו תכלינה עינינו אל עזרתינו הבל - כשבאת עלינו הרעה , עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה , שנאמר בהם "ומצרים הבל וריק יעזורו" (יש' ל , ז) , שהיו מבטיחים אותנו עזרה ולא באו; כמה שנאמר "הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים" (יר' לז , ז). מצינו במדרש קינות (איכ"ר ד , כ) , שהיו באים בים בספינות , רמז הקדוש ברוך הוא לים והציף לפניהם נודות נפוחים , כמין מעי אדם נינערים במים , אמרו זה לזה: הנודות הללו הם אבותינו אנשי מצרים שטבעו בים מחמת היהודים , ואנחנו יוצאים לעזרתם?! עמדו וחזרו לאחוריהם. צפינו - חכינו. (יח) צדו צעדינו - אויבינו ארבו את צעדינו מלכת ברחובותינו; כמו "ואשר לא צדה" (שמ' כא , יג); "ואתה צודה את נפשי" (ש"א כד , יא). (כ) משיח יי' - הוא יאשיהו (ראה תענית כב , ב) [כמו שנאמר בדברי הימים (דה"ב לה , כב) "ויקונן ירמיהו על יאשיהו".] בשחיתותם - בגומצים שחפרו לנו. (כא) שישי ושמחי בת אדום - נתנבא ירמיה על חורבן בית שיני , שיחריבוהו רומיים. שישי ושמחי - לפי שעה , אבל סופך שגם עליך תעבר כוס הפורענות ותשכרי ממנו. ותתערי - ותקיאי , כמו "ותער כדה" (בר' כד , כ). (כב) תם עונך - לקית על כל חטאתיך. לא יוסיף להגלותך - מגלות אדום ולהלן עוד (ראה תנ"ב וארא ב).