פרק ד
[א]
אֵיכָה֙
יוּעַ֣ם
זָהָ֔ב
יִשְׁנֶ֖א
הַכֶּ֣תֶם
הַטּ֑וֹב
תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙
אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ
בְּרֹ֖אשׁ
כָּל־חוּצֽוֹת:
ס
[ב]
בְּנֵ֤י
צִיּוֹן֙
הַיְקָרִ֔ים
הַמְסֻלָּאִ֖ים
בַּפָּ֑ז
אֵיכָ֤ה
נֶחְשְׁבוּ֙
לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ
מַעֲשֵׂ֖ה
יְדֵ֥י
יוֹצֵֽר:
ס
[ג]
גַּם־תַּנִּין֙
תַּנִּים֙
חָ֣לְצוּ
שַׁ֔ד
הֵינִ֖יקוּ
גּוּרֵיהֶ֑ן
בַּת־עַמִּ֣י
לְאַכְזָ֔ר
כַּיְ
עֵנִ֖ים
כַּיְעֵנִ֖ים
בַּמִּדְבָּֽר:
ס
[ד]
דָּבַ֨ק
לְשׁ֥וֹן
יוֹנֵ֛ק
אֶל־חִכּ֖וֹ
בַּצָּמָ֑א
עֽוֹלָלִים֙
שָׁ֣אֲלוּ
לֶ֔חֶם
פֹּרֵ֖שׂ
אֵ֥ין
לָהֶֽם:
ס
[ה]
הָאֹֽכְלִים֙
לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים
נָשַׁ֖מּוּ
בַּחוּצ֑וֹת
הָאֱמֻנִים֙
עֲלֵ֣י
תוֹלָ֔ע
חִבְּק֖וּ
אַשְׁפַּתּֽוֹת:
ס
[ו]
וַיִּגְדַּל֙
עֲוֺ֣ן
בַּת־עַמִּ֔י
מֵחַטַּ֖את
סְדֹ֑ם
הַהֲפוּכָ֣ה
כְמוֹ־רָ֔גַע
וְלֹא־חָ֥לוּ
בָ֖הּ
יָדָֽיִם:
ס
[ז]
זַכּ֤וּ
נְזִירֶ֙יהָ֙
מִשֶּׁ֔לֶג
צַח֖וּ
מֵחָלָ֑ב
אָ֤דְמוּ
עֶ֙צֶם֙
מִפְּנִינִ֔ים
סַפִּ֖יר
גִּזְרָתָֽם:
ס
[ח]
חָשַׁ֤ךְ
מִשְּׁחוֹר֙
תָּֽאֳרָ֔ם
לֹ֥א
נִכְּר֖וּ
בַּחוּצ֑וֹת
צָפַ֤ד
עוֹרָם֙
עַל־עַצְמָ֔ם
יָבֵ֖שׁ
הָיָ֥ה
כָעֵֽץ:
ס
[ט]
טוֹבִ֤ים
הָיוּ֙
חַלְלֵי־חֶ֔רֶב
מֵחַלְלֵ֖י
רָעָ֑ב
שֶׁ֣הֵ֤ם
יָזֻ֙בוּ֙
מְדֻקָּרִ֔ים
מִתְּנוּבֹ֖ת
שָׂדָֽי:
ס
[י]
יְדֵ֗י
נָשִׁים֙
רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת
בִּשְּׁל֖וּ
יַלְדֵיהֶ֑ן
הָי֤וּ
לְבָרוֹת֙
לָ֔מוֹ
בְּשֶׁ֖בֶר
בַּת־עַמִּֽי:
ס
[יא]
כִּלָּ֤ה
יְהוָה֙
אֶת־חֲמָת֔וֹ
שָׁפַ֖ךְ
חֲר֣וֹן
אַפּ֑וֹ
וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ
בְּצִיּ֔וֹן
וַתֹּ֖אכַל
יְסֹדֹתֶֽיהָ:
ס
[יב]
לֹ֤א
הֶאֱמִ֙ינוּ֙
מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ
וכֹּ֖ל
כֹּ֖ל
יֹשְׁבֵ֣י
תֵבֵ֑ל
כִּ֤י
יָבֹא֙
צַ֣ר
וְאוֹיֵ֔ב
בְּשַׁעֲרֵ֖י
יְרוּשָׁלִָֽם:
ס
[יג]
מֵחַטֹּ֣אות
נְבִיאֶ֔יהָ
עֲוֺנֹ֖ת
כֹּהֲנֶ֑יהָ
הַשֹּׁפְכִ֥ים
בְּקִרְבָּ֖הּ
דַּ֥ם
צַדִּיקִֽים:
ס
[יד]
נָע֤וּ
עִוְרִים֙
בַּחוּצ֔וֹת
נְגֹאֲל֖וּ
בַּדָּ֑ם
בְּלֹ֣א
יֽוּכְל֔וּ
יִגְּע֖וּ
בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם:
ס
[טו]
ס֣וּרוּ
טָמֵ֞א
קָ֣רְאוּ
לָ֗מוֹ
ס֤וּרוּ
ס֙וּרוּ֙
אַל־תִּגָּ֔עוּ
כִּ֥י
נָצ֖וּ
גַּם־נָ֑עוּ
אָֽמְרוּ֙
בַּגּוֹיִ֔ם
לֹ֥א
יוֹסִ֖פוּ
לָגֽוּר:
ס
[טז]
פְּנֵ֤י
יְהוָה֙
חִלְּקָ֔ם
לֹ֥א
יוֹסִ֖יף
לְהַבִּיטָ֑ם
פְּנֵ֤י
כֹהֲנִים֙
לֹ֣א
נָשָׂ֔אוּ
ֻזְקֵנִ֖ים
וּזְקֵנִ֖ים
לֹ֥א
חָנָֽנוּ:
ס
[יז]
עוֹדֵ֙ינֻה֙
עוֹדֵ֙ינוּ֙
תִּכְלֶ֣ינָה
עֵינֵ֔ינוּ
אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ
הָ֑בֶל
בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ
צִפִּ֔ינוּ
אֶל־גּ֖וֹי
לֹ֥א
יוֹשִֽׁעַ:
ס
[יח]
צָד֣וּ
צְעָדֵ֔ינוּ
מִלֶּ֖כֶת
בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ
קָרַ֥ב
קִצֵּ֛נוּ
מָלְא֥וּ
יָמֵ֖ינוּ
כִּי־בָ֥א
קִצֵּֽנוּ:
ס
[יט]
קַלִּ֤ים
הָיוּ֙
רֹדְפֵ֔ינוּ
מִנִּשְׁרֵ֖י
שָׁמָ֑יִם
עַל־הֶהָרִ֣ים
דְּלָקֻ֔נוּ
בַּמִּדְבָּ֖ר
אָ֥רְבוּ
לָֽנוּ:
ס
[כ]
ר֤וּחַ
אַפֵּ֙ינוּ֙
מְשִׁ֣יחַ
יְהוָ֔ה
נִלְכַּ֖ד
בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם
אֲשֶׁ֣ר
אָמַ֔רְנוּ
בְּצִלּ֖וֹ
נִֽחְיֶ֥ה
בַגּוֹיִֽם:
ס
[כא]
שִׂ֤ישִׂי
וְשִׂמְחִי֙
בַּת־אֱד֔וֹם
יוֹשֶׁ֖בֶתי
יוֹשֶׁ֖בֶת
בְּאֶ֣רֶץ
ע֑וּץ
גַּם־עָלַ֙יִךְ֙
תַּעֲבָר־כּ֔וֹס
תִּשְׁכְּרִ֖י
וְתִתְעָרִֽי:
ס
[כב]
תַּם־עֲוֺנֵךְ֙
בַּת־צִיּ֔וֹן
לֹ֥א
יוֹסִ֖יף
לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ
פָּקַ֤ד
עֲוֺנֵךְ֙
בַּת־אֱד֔וֹם
גִּלָּ֖ה
עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ:
פ
פרק ד
(א)
יועם
-
לשון
חושך
,
כמו
"כל
סתום
לא
עממוך"
(יח'
כח
,
ג);
ומדבר
עבר
בלשון
עתיד.
(ב)
המסולאים
-
לשון
ערך
,
כלומר:
נערכים
במרגליות.
(ג)
גם
תנין
חלצו
שד
-
לשון
"וחלצה
נעלו"
(דב'
כה
,
ט).
שד
-
כמו
'שָדַיִם'
,
כלומר:
גם
התנים
,
שהן
חיות
אכזריות
,
הוציאו
השדיים
שלהן
והניקו
(בנוסחנו:
היניקו)
בניהם
,
אבל
בת
עמי
היא
דומה
לאכזר
,
שאינם
יכולין
להניק
בניהם
מפני
שצמקו
שדיהן
מחמת
הרעב
,
ומתוך
כך
נראה
אכזריות.
(ד)
פורש
אין
להם
-
לשון
"פרוש
(בנוסחנו:
פרֹס)
לרעב
לחמך"
(יש'
נח
,
ז).
(ה)
האמונים
-
לשון
"כאשר
ישא
האומן"
(במ'
יא
,
יב);
כלומר:
אותם
שהיו
מחותלים
בגעגועים
בבגדי
משי
,
עכשיו
חבקו
אשפתות
-
כמו
"אשפות"
(ש"א
ב
,
ח).
(ו)
ולא
חלו
בה
ידים
-
לא
הגיעו
שם
ידי
האויבים
לשבוע
עליהם
כמו
על
ירושלים.
(ז-ח)
נזיריה
-
כמו
"גזי
נזרך
והשליכי"
(יר'
ז
,
כט);
'מלוגי'
בלעז.
אדמו
עצם
-
מראיהם
אדום;
כמו
"וכעצם
השמים"
(שמ'
כד
,
י)
,
שפתרונו:
כמראה.
פנינים
-
הם
מרגליות
אדומות.
ספיר
גזרתם
-
חיתוך
קומתם
כחיתוך
הספיר
,
ועכשיו
חשך
משחור
-
מן
הגחלת.
צפד
עורם
-
אין
לו
דומה
,
ופתרונו
לפי
עניינו:
דבק
עורם
על
עצמם.
(ט)
מדוקרים
מתנובות
-
מחמת
הרעב
הם
אוכלים
הקוצים
והעשבים
,
שמדקרים
מעיהם
וזבים
הדם.
(י)
לברות
-
לשון
'הבראה'
,
כמו
"ואברה
מידה"
(ש"ב
יג
,
ו).
(יד)
בלא
יוכלו
יגעו
-
עד
שאינם
יכולים
בני
אדם
ליגע
במלבושיהם
מחמת
הטינוף.
(טו)
סורו
טמא
-
קוראים
האויבים
זה
לזה
כשהיו
רואים
ישראל:
סורו
סורו
ממנו
כי
הוא
טמא
ומטונף
,
שלא
יטנפך.
כי
נצו
-
לשון
ליכלוך
וטנוף
,
כמו
"בנוצתה"
(וי'
א
,
טז).
(טז)
פני
יי'
חלקם
-
לשון
רוגז
,
כמו
"ונתתי
פני"
(וי'
יז
,
י).
חלקם
והבדילם
מלפניו.
(יז)
עודינו
תכלינה
-
כלומר:
בעודנו
עדיין
במקומנו
תכלינה
עינינו
לעזרתינו
שלהבל
,
למלכי
אומות
העולם.
בצפייתינו
-
כשהיינו
מצפים.
(יט)
דלקונו
-
כמו
"דלקת
אחריי"
(בר'
לא
,
לו).
(כ)
משיח
יי'
,
שהיה
רוח
אפינו
,
נלכד
בשחיתותם
-
זה
היה
יאשיהו
,
שהרגוֹ
פרעה
נכה
(ראה
דה"ב
לה
,
כ
-
כד;
תענית
כב
,
א
-
ב).