פרק ד
[א]
איכה
יועם
זהב
ישנא
הכתם
הטוב
תשתפכנה
אבני־קדש
בראש
כל־חוצות:
ס
[ב]
בני
ציון
היקרים
המסלאים
בפז
איכה
נחשבו
לנבלי־חרש
מעשה
ידי
יוצר:
ס
[ג]
גם־תנין
תנים
חלצו
שד
היניקו
גוריהן
בת־עמי
לאכזר
כי
ענים
כיענים
במדבר:
ס
[ד]
דבק
לשון
יונק
אל־חכו
בצמא
עוללים
שאלו
לחם
פרש
אין
להם:
ס
[ה]
האכלים
למעדנים
נשמו
בחוצות
האמנים
עלי
תולע
חבקו
אשפתות:
ס
[ו]
ויגדל
עון
בת־עמי
מחטאת
סדם
ההפוכה
כמו־רגע
ולא־חלו
בה
ידים:
ס
[ז]
זכו
נזיריה
משלג
צחו
מחלב
אדמו
עצם
מפנינים
ספיר
גזרתם:
ס
[ח]
חשך
משחור
תארם
לא
נכרו
בחוצות
צפד
עורם
על־עצמם
יבש
היה
כעץ:
ס
[ט]
טובים
היו
חללי־חרב
מחללי
רעב
שהם
יזבו
מדקרים
מתנובת
שדי:
ס
[י]
ידי
נשים
רחמניות
בשלו
ילדיהן
היו
לברות
למו
בשבר
בת־עמי:
ס
[יא]
כלה
יהוה
את־חמתו
שפך
חרון
אפו
ויצת־אש
בציון
ותאכל
יסדתיה:
ס
[יב]
לא
האמינו
מלכי־ארץ
וכל
כל
ישבי
תבל
כי
יבא
צר
ואויב
בשערי
ירושלם:
ס
[יג]
מחטאות
נביאיה
עונת
כהניה
השפכים
בקרבה
דם
צדיקים:
ס
[יד]
נעו
עורים
בחוצות
נגאלו
בדם
בלא
יוכלו
יגעו
בלבשיהם:
ס
[טו]
סורו
טמא
קראו
למו
סורו
סורו
אל־תגעו
כי
נצו
גם־נעו
אמרו
בגוים
לא
יוספו
לגור:
ס
[טז]
פני
יהוה
חלקם
לא
יוסיף
להביטם
פני
כהנים
לא
נשאו
זקנים
וזקנים
לא
חננו:
ס
[יז]
עודינה
עודינו
תכלינה
עינינו
אל־עזרתנו
הבל
בצפיתנו
צפינו
אל־גוי
לא
יושע:
ס
[יח]
צדו
צעדינו
מלכת
ברחבתינו
קרב
קצנו
מלאו
ימינו
כי־בא
קצנו:
ס
[יט]
קלים
היו
רדפינו
מנשרי
שמים
על־ההרים
דלקנו
במדבר
ארבו
לנו:
ס
[כ]
רוח
אפינו
משיח
יהוה
נלכד
בשחיתותם
אשר
אמרנו
בצלו
נחיה
בגוים:
ס
[כא]
שישי
ושמחי
בת־אדום
יושבתי
יושבת
בארץ
עוץ
גם־עליך
תעבר־כוס
תשכרי
ותתערי:
ס
[כב]
תם־עונך
בת־ציון
לא
יוסיף
להגלותך
פקד
עונך
בת־אדום
גלה
על־חטאתיך:
פ