מאגר הכתר איכה פרק ד עם פירוש ראב"ע הפירוש

פרק ד
[א] אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת: ס
[ב] בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר: ס
[ג] גַּם־תַּנִּין֙ תַּנִּים֙ חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר כַּיְ עֵנִ֖ים כַּיְעֵנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר: ס
[ד] דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם: ס
[ה] הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת: ס
[ו] וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם: ס
[ז] זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם: ס
[ח] חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ: ס
[ט] טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָזֻ֙בוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי: ס
[י] יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי: ס
[יא] כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ: ס
[יב] לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכֹּ֖ל כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם: ס
[יג] מֵחַטֹּ֣אות נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנֹ֖ת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים: ס
[יד] נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּחוּצ֔וֹת נְגֹאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם: ס
[טו] ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר: ס
[טז] פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ ֻזְקֵנִ֖ים וּזְקֵנִ֖ים לֹ֥א חָנָֽנוּ: ס
[יז] עוֹדֵ֙ינֻה֙ עוֹדֵ֙ינוּ֙ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ: ס
[יח] צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛נוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽנוּ: ס
[יט] קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ: ס
[כ] ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם: ס
[כא] שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יוֹשֶׁ֖בֶתי יוֹשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי: ס
[כב] תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ: פ

פרק ד
(א) איכה יועם - איך יסולה הזהב (ע"פ איוב כח , טז) וידמה לאחרים , שהם ששה? הכתם הטוב - החלי (ע"פ מש' כה , יב) העגול. וזה משל לפסוק הבא אחריו. (ב) ב': בפז - אבן יקרה , ויש אומרים כי הוא כסף; ו"זהב מופז" (מ"א י , יח) יכחישם. (ג) ג': הזכרים יקחו שד הנקבות ויניקו גורי הנקבות , ובת עמי לא עשתה כן. ויש אומרים: גם תנין חלצו שד - נשי ציון , ויניקו גוריהן. (ד) ד': החלב ליונק - מקום לחם ומים. והעוללים - גדולים מהיונקים; כדמות עוללות הגפן. (ה) ה': נשמו - הם שממה בפרהסיא; כל רואם יִשּׁוֹם (ע"פ מ"א ט , ח). חבקו אשפתות - כי הם מושלכים כדומן ואין קובר (ע"פ תה' עט , ג). (ו) ו': יש חטאת ואשם בקרבן , שטעמם: כִּפור חטאת ואשם; ויש חטאת ועון שטעמם תו: עקב העון והחטאת , והוא השכר הרע , ויִקָרא 'מזל רע'. וכן "כי לא שלם עון האמרי" (בר' טו , טז); "אם יקרך עון" (ש"א כח , י); "גדול עוני מנשוא" (בר' ד , יג) , והפסוק הבא אחריו לעֵד. והטעם , כי הרעה הבאה על ישראל גדולה מרעת סדום , שהיא נהפכה רגע אחד , ולא היו הידים בכל עת בחיל , בעבור שאין להם כח. או טעמו , שלא חלו בה ידי אדם; כטעם "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט). (ז) ז': זכו נזיריה - בימי השָׂבָע. (ח) ח': חשך... תארם - ברעב. (ט) ט': המדוקרים שיזובו דם מתנובות שדי , שהם שבעים , טובים הם מחללי רעב. (י) י': הנשים הרחמניות נהפכו לאכזריות מרוב הרעב. (יא) כ': והרעב בגוף ידמה לאש , שהיא דולקת ונוגעת עד יסוד העצם. (יב) ל': ובעבור הרעב בא הצר בירושלם. (יג) מ': מחטאות נביאי הבעל וכהני הבמות נהרגו החסידים , כדברי אסף (ראה תה' עט , ב ואי'). (יד) נ': והחיים נעו בחוצות כעורים , והתגאלו בדמי החללים , עד שלא יוכלו הנוגעים שיגעו במלבושיהם. ובא פועל אחר פועל , והטעם: יוכלו שיגעו; וכן "ונדעה נרדפה" (הו' ו , ג). (טו) ס': היו קוראים להם: סורו , גוי טמא , אל תגעו בנו! ויש אומרים , כי הם קוראים על נפשם: סורו כטמא (ראה וי' יג , מה). והראשון נכון , ויחסר מקום הקוראים. ואמרו בגוים , כי עוד לא יוסיפו לשוב אל ארצם לגור כאשר היו. (טז) פ': כי אף השם חלקם בארצות , ולא יוסיף להביט אליהם; כמו "ויזעקוך" (נחמ' ט , כח). על כן לא חששו לעשות נקמה בכהני השם ובזקנים. (יז) ע': ועוד נקוה שיבואו מצרים ואשור (ראה איכה ה , ו) לעזרתינו. (יח) צ': והם לא באו , רק לצרינו (ע"פ יהו' ה , יג) , שצדו אותנו ברחובותינו; וקרב קצינו כי מלאו ימינו שבישועתינו , ובא קץ גאולתינו. (יט) ק': ולא יכולנו לברוח. (כ) ר': יש אומרים (ראה רש"י): על יאשיהו יקונן , ורמז לדבר: "על הקינות" (דה"ב לה , כה). וזה איננו נכון , כי אחרי מות יאשיהו באו הצרות , ופה אמר "תם עונך" (להלן , כב)! והנכון בעיני כי על צדקיהו ידבר , שהפקידו מלך בבל בירושלם (ראה מ"ב כד , יז) , והוא היה באחרית הגלויות. (כא) ש': כטעם "שמח בחור בילדותיך" (קה' יא , ט) , כי בסוף תבוא "במשפט" (שם). והטעם , כי אדום היה תחת יהודה , וביום מפלתם שמחו; וכן "זכור יי' לבני אדום" (תה' קלז , ז) , שהיו אומרים לבבליים: "ערו ערו" (שם). (תשתכרי ו)תתערי - כטעם "וישכר ויתגל" (בר' ט , כא).