מאגר הכתר איכה פרק ד עם פירוש ראב"ע הפירוש

פרק ד
(א) איכה יועם - איך יסולה הזהב (ע"פ איוב כח , טז) וידמה לאחרים , שהם ששה? הכתם הטוב - החלי (ע"פ מש' כה , יב) העגול. וזה משל לפסוק הבא אחריו. (ב) ב': בפז - אבן יקרה , ויש אומרים כי הוא כסף; ו"זהב מופז" (מ"א י , יח) יכחישם. (ג) ג': הזכרים יקחו שד הנקבות ויניקו גורי הנקבות , ובת עמי לא עשתה כן. ויש אומרים: גם תנין חלצו שד - נשי ציון , ויניקו גוריהן. (ד) ד': החלב ליונק - מקום לחם ומים. והעוללים - גדולים מהיונקים; כדמות עוללות הגפן. (ה) ה': נשמו - הם שממה בפרהסיא; כל רואם יִשּׁוֹם (ע"פ מ"א ט , ח). חבקו אשפתות - כי הם מושלכים כדומן ואין קובר (ע"פ תה' עט , ג). (ו) ו': יש חטאת ואשם בקרבן , שטעמם: כִּפור חטאת ואשם; ויש חטאת ועון שטעמם תו: עקב העון והחטאת , והוא השכר הרע , ויִקָרא 'מזל רע'. וכן "כי לא שלם עון האמרי" (בר' טו , טז); "אם יקרך עון" (ש"א כח , י); "גדול עוני מנשוא" (בר' ד , יג) , והפסוק הבא אחריו לעֵד. והטעם , כי הרעה הבאה על ישראל גדולה מרעת סדום , שהיא נהפכה רגע אחד , ולא היו הידים בכל עת בחיל , בעבור שאין להם כח. או טעמו , שלא חלו בה ידי אדם; כטעם "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט). (ז) ז': זכו נזיריה - בימי השָׂבָע. (ח) ח': חשך... תארם - ברעב. (ט) ט': המדוקרים שיזובו דם מתנובות שדי , שהם שבעים , טובים הם מחללי רעב. (י) י': הנשים הרחמניות נהפכו לאכזריות מרוב הרעב. (יא) כ': והרעב בגוף ידמה לאש , שהיא דולקת ונוגעת עד יסוד העצם. (יב) ל': ובעבור הרעב בא הצר בירושלם. (יג) מ': מחטאות נביאי הבעל וכהני הבמות נהרגו החסידים , כדברי אסף (ראה תה' עט , ב ואי'). (יד) נ': והחיים נעו בחוצות כעורים , והתגאלו בדמי החללים , עד שלא יוכלו הנוגעים שיגעו במלבושיהם. ובא פועל אחר פועל , והטעם: יוכלו שיגעו; וכן "ונדעה נרדפה" (הו' ו , ג). (טו) ס': היו קוראים להם: סורו , גוי טמא , אל תגעו בנו! ויש אומרים , כי הם קוראים על נפשם: סורו כטמא (ראה וי' יג , מה). והראשון נכון , ויחסר מקום הקוראים. ואמרו בגוים , כי עוד לא יוסיפו לשוב אל ארצם לגור כאשר היו. (טז) פ': כי אף השם חלקם בארצות , ולא יוסיף להביט אליהם; כמו "ויזעקוך" (נחמ' ט , כח). על כן לא חששו לעשות נקמה בכהני השם ובזקנים. (יז) ע': ועוד נקוה שיבואו מצרים ואשור (ראה איכה ה , ו) לעזרתינו. (יח) צ': והם לא באו , רק לצרינו (ע"פ יהו' ה , יג) , שצדו אותנו ברחובותינו; וקרב קצינו כי מלאו ימינו שבישועתינו , ובא קץ גאולתינו. (יט) ק': ולא יכולנו לברוח. (כ) ר': יש אומרים (ראה רש"י): על יאשיהו יקונן , ורמז לדבר: "על הקינות" (דה"ב לה , כה). וזה איננו נכון , כי אחרי מות יאשיהו באו הצרות , ופה אמר "תם עונך" (להלן , כב)! והנכון בעיני כי על צדקיהו ידבר , שהפקידו מלך בבל בירושלם (ראה מ"ב כד , יז) , והוא היה באחרית הגלויות. (כא) ש': כטעם "שמח בחור בילדותיך" (קה' יא , ט) , כי בסוף תבוא "במשפט" (שם). והטעם , כי אדום היה תחת יהודה , וביום מפלתם שמחו; וכן "זכור יי' לבני אדום" (תה' קלז , ז) , שהיו אומרים לבבליים: "ערו ערו" (שם). (תשתכרי ו)תתערי - כטעם "וישכר ויתגל" (בר' ט , כא).