מאגר הכתר איכה פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
[א] אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת: ס
[ב] בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר: ס
[ג] גַּם־תַּנִּין֙ תַּנִּים֙ חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר כַּיְ עֵנִ֖ים כַּיְעֵנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר: ס
[ד] דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם: ס
[ה] הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת: ס
[ו] וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם: ס
[ז] זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם: ס
[ח] חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ: ס
[ט] טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָזֻ֙בוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי: ס
[י] יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי: ס
[יא] כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ: ס
[יב] לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכֹּ֖ל כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם: ס
[יג] מֵחַטֹּ֣אות נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנֹ֖ת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים: ס
[יד] נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּחוּצ֔וֹת נְגֹאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם: ס
[טו] ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר: ס
[טז] פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ ֻזְקֵנִ֖ים וּזְקֵנִ֖ים לֹ֥א חָנָֽנוּ: ס
[יז] עוֹדֵ֙ינֻה֙ עוֹדֵ֙ינוּ֙ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ: ס
[יח] צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛נוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽנוּ: ס
[יט] קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ: ס
[כ] ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם: ס
[כא] שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יוֹשֶׁ֖בֶתי יוֹשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי: ס
[כב] תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ: פ

פרק ד
(א) איכה יועם זהב - קינה זו נאמרה על יאשיהו , כמו שנאמר בדברי הימים "הלא היא כתובה על ספר הקינות" (ראה דה"ב לה , כה); ועמו חיבר בתוך הקינה את שאר "בני ציון" (להלן , ב). יועם - יִכהה , כמה דאת מתרגם "כהה" (וי' יג , ו): "עמיא" (ת"א). זהב - מראית פנים המצהיב כזהב. ישנה (בנוסחנו: ישנא) - ישתנה ממראיתו. הכתם - קבוצת כלי נויי זהב שהם לעדי קרוי 'כתם'. אבני קודש - בנים המאירים כאבנים טובות. ומדרש אגדה (ראה איכ"ר ד , א): כל רביעית דם שיצאת מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיה קוברה במקומה , ועליהן הוא קורא: תשתפכנה אבני קודש. (ב) המסלאים בפז - המהוללים ונערכים בפז; הרואה אותם אומר: ראו תארן של אילו כמראית פז. וכן "לא תסולה בכתם אופיר" (איוב כח , טז); "בכתם טהור לא תסולה" (שם , יט); "סלו לרוכב בערבות" (תה' סח , ה) - לשון הילול וערך הם (ראה מחברת: 'סל'). נבלי חרש - כדי חרש שנותנין בהן יין , כמו "ונבל יין" (ש"א א , כד); "ונבליהם ינפצו" (יר' מח , יב). (ג-ד) גם תנים - אעפ"י שאכזרי הוא , חלצו שד; כשרואה את בנו בא מרחוק רעב , חולץ שדיו מתוך נרתיקו שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו , כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו והניקו (בנוסחנו: היניקו) גוריהן (ראה תנח' בחוקותי ג). בת עמי לאכזר - רואים את בניהם צועקים ללחם ואין פורש להם , שחייהם קודמים להם לחיי בניהם (ראה ב"מ סב , א) , מחמת הרעב. (ה) האמונים עלי תולע - על בגדי צבעונין. האמונים - לשון "ויהי אומן את הדסה" (אס' ב , ז). אשפתות - אשפות של זבל: שוכבים על האשפות בחוץ. (ו) ויגדל עון וגו' - פורענותן הוכיח עליהם שגדול עונם משל סדום. ההפוכה כמו רגע - שהרי סדום לא נמשכה צרתה: ברגע אחד נהפכה , ולא חלו בה ידי אויב , כי על ידי מלאכים נהפכה. ויש מדרש אגדה , ואינו מיושב על סדר המקראות. (ז-ח) זכו נזיריה - שריה; כמו 'נזר' ו'כתר'. [ואני אומר: נזיריה ממש , שהיו מגודלי שער ונאים ביותר.] ומוסב על "בת עמי" (לעיל , ו). אדמו עצם מפנינים - אותם שהיה מראיתם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר , חשך תארם מפחמים. משחור - הוא פחם. עצם - לשון מראֶה , כמו "וכעצם השמים" (שמ' כד , י); 'קולור' בלעז. צפד - נקמט [ונתחבר]; ואין לו דמיון. (ט) שהם יזובו מדקרים וגו' - חללי הרעב היו תפוחים מריח תנובות השדה , שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה , והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב (ראה איכ"ר ד , יב); והרי זו מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב [מדוקרים - מבוקעים; בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב , קרוי 'דקירה']. (י) לברות - למאכל , כמו "לא ברא אתם לחם" (ש"ב יב , יז); "להברות את דוד" (ש"ב ג , לה). [כמו "כי כלתה הרעה" (ש"א כה , יז).] (יא) כלה... את חמתו - אשר בערה בו (ע"פ אס' א , יב) כמה שנים , עתה כלה אותה בהנקמו מהם. (יג) מחטאת (בנוסחנו: מחטאות) נביאיה של שקר - היתה לה הרעה הזאת. (יד) נעו עורים בחוצות - כשהיו העורים הולכים בשוק , היו נעים ורגליהם נשמטות בדם ההרוגים שהיו הרשעים הורגים בתוכה. נגואלו - נתלכלכו בדם עד אשר לא יוכלו הקריבים אליהם ליגע בלבושיהם והיו קוראים עליהם: (טו) סורו מעלינו , אתם הטמאים המלוכלכים [בדם]! כי נצו - לשון סירחון וליכלוך , כמו "מוראתו בנוצתה" (וי' א , טז) , דמתרגמינן: "באוכליה" (ת"א); כן חיברו מנחם (מחברת 'צ'). גם נעו - נשמטו בדם. (טז) פני יי' חלקם - פנים של זעם מאת הקדוש ברוך הוא חילקתם והפרידם בגוים , למען אשר פני כהנים לא נשאו בהיותם בשלוותם. (יז) עודינו תכלינה עינינו אל עזרתינו הבל - כשבאת עלינו הרעה , עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה , שנאמר בהם "ומצרים הבל וריק יעזורו" (יש' ל , ז) , שהיו מבטיחים אותנו עזרה ולא באו; כמה שנאמר "הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים" (יר' לז , ז). מצינו במדרש קינות (איכ"ר ד , כ) , שהיו באים בים בספינות , רמז הקדוש ברוך הוא לים והציף לפניהם נודות נפוחים , כמין מעי אדם נינערים במים , אמרו זה לזה: הנודות הללו הם אבותינו אנשי מצרים שטבעו בים מחמת היהודים , ואנחנו יוצאים לעזרתם?! עמדו וחזרו לאחוריהם. צפינו - חכינו. (יח) צדו צעדינו - אויבינו ארבו את צעדינו מלכת ברחובותינו; כמו "ואשר לא צדה" (שמ' כא , יג); "ואתה צודה את נפשי" (ש"א כד , יא). (כ) משיח יי' - הוא יאשיהו (ראה תענית כב , ב) [כמו שנאמר בדברי הימים (דה"ב לה , כב) "ויקונן ירמיהו על יאשיהו".] בשחיתותם - בגומצים שחפרו לנו. (כא) שישי ושמחי בת אדום - נתנבא ירמיה על חורבן בית שיני , שיחריבוהו רומיים. שישי ושמחי - לפי שעה , אבל סופך שגם עליך תעבר כוס הפורענות ותשכרי ממנו. ותתערי - ותקיאי , כמו "ותער כדה" (בר' כד , כ). (כב) תם עונך - לקית על כל חטאתיך. לא יוסיף להגלותך - מגלות אדום ולהלן עוד (ראה תנ"ב וארא ב).