מאגר הכתר איכה פרק ד עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ד
(א) יועם - לשון חושך , כמו "כל סתום לא עממוך" (יח' כח , ג); ומדבר עבר בלשון עתיד. (ב) המסולאים - לשון ערך , כלומר: נערכים במרגליות. (ג) גם תנין חלצו שד - לשון "וחלצה נעלו" (דב' כה , ט). שד - כמו 'שָדַיִם' , כלומר: גם התנים , שהן חיות אכזריות , הוציאו השדיים שלהן והניקו (בנוסחנו: היניקו) בניהם , אבל בת עמי היא דומה לאכזר , שאינם יכולין להניק בניהם מפני שצמקו שדיהן מחמת הרעב , ומתוך כך נראה אכזריות. (ד) פורש אין להם - לשון "פרוש (בנוסחנו: פרֹס) לרעב לחמך" (יש' נח , ז). (ה) האמונים - לשון "כאשר ישא האומן" (במ' יא , יב); כלומר: אותם שהיו מחותלים בגעגועים בבגדי משי , עכשיו חבקו אשפתות - כמו "אשפות" (ש"א ב , ח). (ו) ולא חלו בה ידים - לא הגיעו שם ידי האויבים לשבוע עליהם כמו על ירושלים. (ז-ח) נזיריה - כמו "גזי נזרך והשליכי" (יר' ז , כט); 'מלוגי' בלעז. אדמו עצם - מראיהם אדום; כמו "וכעצם השמים" (שמ' כד , י) , שפתרונו: כמראה. פנינים - הם מרגליות אדומות. ספיר גזרתם - חיתוך קומתם כחיתוך הספיר , ועכשיו חשך משחור - מן הגחלת. צפד עורם - אין לו דומה , ופתרונו לפי עניינו: דבק עורם על עצמם. (ט) מדוקרים מתנובות - מחמת הרעב הם אוכלים הקוצים והעשבים , שמדקרים מעיהם וזבים הדם. (י) לברות - לשון 'הבראה' , כמו "ואברה מידה" (ש"ב יג , ו). (יד) בלא יוכלו יגעו - עד שאינם יכולים בני אדם ליגע במלבושיהם מחמת הטינוף. (טו) סורו טמא - קוראים האויבים זה לזה כשהיו רואים ישראל: סורו סורו ממנו כי הוא טמא ומטונף , שלא יטנפך. כי נצו - לשון ליכלוך וטנוף , כמו "בנוצתה" (וי' א , טז). (טז) פני יי' חלקם - לשון רוגז , כמו "ונתתי פני" (וי' יז , י). חלקם והבדילם מלפניו. (יז) עודינו תכלינה - כלומר: בעודנו עדיין במקומנו תכלינה עינינו לעזרתינו שלהבל , למלכי אומות העולם. בצפייתינו - כשהיינו מצפים. (יט) דלקונו - כמו "דלקת אחריי" (בר' לא , לו). (כ) משיח יי' , שהיה רוח אפינו , נלכד בשחיתותם - זה היה יאשיהו , שהרגוֹ פרעה נכה (ראה דה"ב לה , כ - כד; תענית כב , א - ב).