מאגר הכתר איכה פרק ה עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ה
[א] זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הַבִּ֖יטָ הַבִּ֖יטָה וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ:
[ב] נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים:
[ג] יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ ְאֵ֣ין וְאֵ֣ין אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת:
[ד] מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ:
[ה] עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ ְלֹ֥א וְלֹ֥א הוּנַֽח־לָֽנוּ:
[ו] מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם:
[ז] אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ ְאֵינָ֔ם וְאֵינָ֔ם ַאֲנַ֖חְנוּ וַאֲנַ֖חְנוּ עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ:
[ח] עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם:
[ט] בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר:
[י] עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב:
[יא] נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה:
[יב] שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ:
[יג] בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ:
[יד] זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם:
[טו] שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ:
[טז] נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ:
[יז] עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ:
[יח] עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ: פ
[יט] אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְד֥וֹר וָדֽוֹר:
[כ] לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים:
[כא] הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ וְֽנָשׁ֔וּבָ וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:
[כב] כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד:

פרק ה
(א) [זכור יי' מה היה לנו - עשרים ושנים פסוקין הן כנגד אל"ף בי"ת. שישה 'אלפא ביטין' הן: "איכה ישבה" (איכה א) , 'איכה יעיב' (איכה ב) , 'איכה יועם' (איכה ד); 'אני הגבר' (איכה ג) - שלשה 'אלפא ביטין'. וזכור יי' (איכה ה) הם עשרים ושנים פסוקין כנגד אל"ף בי"ת; הנה שבעה 'אלפא ביטין' , לקיים מה שנאמר "ויסרתי אתכם גם אני שבע על חטאותיכם" (ראה וי' כו , כח).] (ג) [יתומים היינו ואין אב - אין אב כתיב; כלומר: יש אב ואין עתה עוזר , כי רחק ממנו בעוונינו.] (ד) מימינו בכסף שתינו - לא תאמר מימי אחרים , אלא אפילו מימינו , בכסף שתינו. ולא תאמר עצים שלאחרים , אלא אפילו עצינו , במחיר יבואו. (ה) יגענו [על ממונינו] ולא הונח לנו - ממון שיגענו , אין אומות העולם מניחים אותו לנו אלא באים ונוטלים ממנו. (ו) מצרים נָתַנו יד - [כמו 'נתננו']; דגשות שבנו"ן שבנָתַנו באה במקום נו"ן שנית , כמו שיאמר: נתננו יד , כלומר שנתננו להם יד שנהיה נשמעים להם וכפופין להם ונסנו שם לעזרה. אשור לשבוע לחם - וגם אל בני אשור קשרנו אהבה לשבוע אצלם לחם. (ז) אבותינו חטאו ואינם - כלומר: אע"פ שאינם , שכבר מתו להם , אנחנו עוונותיהם סבלנו. (י) עורינו (בנוסחנו: עורנו) כתנור נכמרו - נקבץ העור וכווץ קְמָטין קמטין , כאילו נשרף בתנור אש. כל דבר שנמתח מתחילה וחוזר ומיצר ונקבץ יחד קרוי 'כומר' , כמו (ראה ברכות מ , ב): 'בושלי כמרא' , על שם שמקבצין אותם לתאינים המאוחרות לבשל , ומכניסין אותם אל כלי אחד כדי שיתבשלו. (יא) [נשים בציון ענו בתולת בערי יהודה - בתולת כתיב , חסר ו"ו; מלמד שאחת עינו.] (יז) על זה היה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם - מניח לו כל הצרות הנזכרות למעלה שעברו עליהם , דבכולם אינו אומר על זה היה דוה לבינו כי אם על הר ציון ששמם , ללמדך שקשה להם חורבן הבית מכל הצרות שעברו עליהם. (יח) שועלים הלכו בו - רמסו ובוססו בו. הילכו - פתרונו: דשו , כהדא דתנינן (ראה ירוש' פסחים ז , יא [לה , א]): 'הילך בהן כדי עבדן , טהורין'. הוא שיסד רבנו גרשום (סליחות לצום גדליה כמנהג ליטא בסליחה 'גרוני נחר'): 'דשו בו שועלים ונחרש למחרשות'. (כב) השיבנו יי' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.