מאגר הכתר איכה פרק ה עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח שני

פרק ה
(א) זכור יי' מה היה לנו - כמה צרות סבלנו. (ב) נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים - דכתיב "ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת וספרווים ויושב בערי שומרון תחת בני ישראל וירשו את שומרון וישבו בעריה" (מ"ב יז , כד). (ג) יתומים היינו ואין אב - פתרונו: יתומים היינו ולא מפני שאין לנו אב , שהרי יש לנו אב , אלא מפני שאין האב יכול לעזור את הבן והבן אין יכול לעזור את האב , אנו נחשבים כיתומים שאין להם אב. וסוף המקרא מוכיח על פתרון זה , שאומר: אמותנו (בנוסחנו: אמתינו) כאלמנות , 'אלמנות' לא נאמר אלא 'כאלמנות' , שהבעלים חיים ואינם יכולים לפרנסם. (ד) מימינו בכסף - אפילו דברים שהם חנם , הם מים ועצים , שכל אדם מוליך כדו למעיין ומביא מים ושותה , וכל אדם הולך ליער לחטוב עצים , ואנו מפני חרדת אויבים שלא יפגעו בנו , שהם צדו צעדינו שלא יכולנו לילך אפילו ברחובותינו (ראה איכה ד , יח) , שכרנו אחרים להביא לנו מים ועצים. (ה) על צוארינו נרדפנו - שהיו מטילים עוּלם על צוארינו ונוטלים את ממונינו , כמו שמפרש: יגענו ולא הונח לנו - ממון שיגענו אין אומות העולם מניחין אותו לנו , אלא באים ונוטלים אותו ממנו. אילו היה נקוד נו"ן שבתיבת הונח ברפי , אז היה פתרונו: אין לנו מנוח; עכשיו שנקוד בדגש פתרונו: אנו יגיעים , ואין אומות העולם מניחין אותו אלא באים ונוטלים אותו. (ו) מצרים נתנו יד - דגשות שבנו"ן שבנתנו באה במקום נו"ן שנית , כמו שיאמר 'נתננו' , כלומר , שנתננו להם יד שנהיה נשמעים להם , וכן לאשור , כדי לשבוע לחם. שכן מצינו בירמיהו שאומר: "אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אטוש (לפנינו: אתוש) כי נחמתי על (בנוסחנו: אל) הרעה אשר עשיתי לכם" (יר' מב , י) , והם משיבים אותו "לאמר: לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא נרעב ושם נשב" (שם , יד). (ז) אבותינו חטאו ואינם - כלומר: אע"פ שאינם , שכבר מתו להם , אנחנו עונותיהם סבלנו; שלא בעונותינו בלבד גלינו מארצינו וחרב הבית בימינו , אלא על דורינו נפקד עון כל הדורות. וכן שנו רבותינו (ראה סע"ר כח): צדקיה שתה שמרי דכולהו דרי. (ח) עבדים משלו בנו - אין דומה שיעבוד העבד כשהוא מושל בעם , לשיעבוד בן חורין כשהוא מושל בעם , שכשהעבד מושל בעם שיעבודו שהוא מטיל עליהם קשה משיעבוד בן חורין. וכן במידה טובה הוא אומר "ויפדך מבית עבדים" (דב' ז , ח); למדת , שקשה שיעבוד העבד כשהוא מושל בעם משיעבוד בן חורין. (ט) בנפשינו נביא לחמנו - כאדם שמשים נפשו בכפו (ע"פ ש"א יט , ה) ומשליכה מנגד (ע"פ שו' ט , יז) , כך נביא לחמנו מפני חרב האויבים שאורבים לנו במדבר; כמו שאמר למעלה "במדבר ארבו לנו" (איכה ד , יט). (י) עורנו כתנור - נקבץ העור וקווץ קמטין קמטין , כאילו נשרף בתנור אש. כל דבר שנמתח מתחילה וחוזר ומיצר ונקבץ יחד קרוי 'כומר' , כמו (ראה ברכות מ , ב): 'בושלי כמרא' , על שם שמקבצין תאינים המאוחרות לבשל ומכניסים אותם אל כלי אחד כדי שיתבשלו. נכמרו - 'דקרטיד' בלעז. זלעפות רעב - 'אנפליץ דפיין' בלעז. (יא) נשים בציון עינו - פתרונו: נשים ובתולות בציון עינו , וכן נשים ובתולות ענו בערי יהודה. (יב) בחורים טחון נשאו - האויבים הטעינום ריחים הטוחנים , ונערים הטעינו משוי של עצים. (יד) זקנים משער בחורים מנגינתם - זה בטל משלו וזה בטל משלו. (טז) אוי נא לנו כי חטאנו - האוי שהגיע לנו - לפי שחטאנו. (יז-יח) על זה היה דוה לבנו... על הר ציון ששמם - דומה שזה פתרונו: על כל מה שלקינו אין להצטער כל כך , לפי שלא נפרע ממנו אלא כדין , כמו שמפרש "אוי נא לנו כי חטאנו" (לעיל , טז) , אבל על הר ציון שלא חטא ושמם , על זה היה דוה לבנו. שועלים הלכו בו - רמסו ובוססו בו. הילכו - פתרונו: דשו , כמו ששנינו (ראה ירוש' פסחים ז , יא [לה , א]): הילך בהן כדי עבדן טהורין. הוא שיסד רבינו גרשם (סליחות לצום גדליה כמנהג ליטא בסליחה 'גרוני נחר'): 'דשו בו שועלים ונחרש למחרשות'. (יט-כא) אתה יי' לעולם תשב כסאך לדור ודור - פתרונו: אם הר ציון שמם (ראה לעיל , יח) , אתה לעולם תשב וגו'. למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. השיבנו יי' אליך ונשובה - בנוהג שבעולם: עבד מורד ברבו ורבו מייסרו , והעבד מתחרט בו ורבו מקבלו , ואתה - למה לנצח תשכחינו? השיבנו יי' אליך ונשובה - מאחר שאנו רוצים לשוב , קבלינו בתשובה. חדש ימינו כקדם - כימים שהיו ישראל שרויים על אדמתם והיתה ירושלם יושבת שליוה ועריה סביבותיה (ע"פ זכ' ז , ז). אתה יי' לעולם תשב - אם היתה ירושלם כסאך של מטה עד שלא חרבה , אתה יי' לעולם תשב , כסאך לדור ודור. השיבנו יי' אליך , חדש ימינו כקדם - כאותן הימים שבחרת בירושלם לכסא לך , כעניין שנאמר "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה" (תה' קלב , יד) , ובנה בית זבול לך מכון לשבתך עולמים (ע"פ מ"א ח , יג).