פרק ה
[א]
זְכֹ֤ר
יְהוָה֙
מֶֽה־הָ֣יָה
לָ֔נוּ
הַבִּ֖יטָ
הַבִּ֖יטָה
וּרְאֵ֥ה
אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ:
[ב]
נַחֲלָתֵ֙נוּ֙
נֶהֶפְכָ֣ה
לְזָרִ֔ים
בָּתֵּ֖ינוּ
לְנָכְרִֽים:
[ג]
יְתוֹמִ֤ים
הָיִ֙ינוּ֙
ְאֵ֣ין
וְאֵ֣ין
אָ֔ב
אִמֹּתֵ֖ינוּ
כְּאַלְמָנֽוֹת:
[ד]
מֵימֵ֙ינוּ֙
בְּכֶ֣סֶף
שָׁתִ֔ינוּ
עֵצֵ֖ינוּ
בִּמְחִ֥יר
יָבֹֽאוּ:
[ה]
עַ֤ל
צַוָּארֵ֙נוּ֙
נִרְדָּ֔פְנוּ
יָגַ֖עְנוּ
ְלֹ֥א
וְלֹ֥א
הוּנַֽח־לָֽנוּ:
[ו]
מִצְרַ֙יִם֙
נָתַ֣נּוּ
יָ֔ד
אַשּׁ֖וּר
לִשְׂבֹּ֥עַֽ
לָֽחֶם:
[ז]
אֲבֹתֵ֤ינוּ
חָֽטְאוּ֙
ְאֵינָ֔ם
וְאֵינָ֔ם
ַאֲנַ֖חְנוּ
וַאֲנַ֖חְנוּ
עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם
סָבָֽלְנוּ:
[ח]
עֲבָדִים֙
מָ֣שְׁלוּ
בָ֔נוּ
פֹּרֵ֖ק
אֵ֥ין
מִיָּדָֽם:
[ט]
בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙
נָבִ֣יא
לַחְמֵ֔נוּ
מִפְּנֵ֖י
חֶ֥רֶב
הַמִּדְבָּֽר:
[י]
עוֹרֵ֙נוּ֙
כְּתַנּ֣וּר
נִכְמָ֔רוּ
מִפְּנֵ֖י
זַלְעֲפ֥וֹת
רָעָֽב:
[יא]
נָשִׁים֙
בְּצִיּ֣וֹן
עִנּ֔וּ
בְּתֻלֹ֖ת
בְּעָרֵ֥י
יְהוּדָֽה:
[יב]
שָׂרִים֙
בְּיָדָ֣ם
נִתְל֔וּ
פְּנֵ֥י
זְקֵנִ֖ים
לֹ֥א
נֶהְדָּֽרוּ:
[יג]
בַּחוּרִים֙
טְח֣וֹן
נָשָׂ֔אוּ
וּנְעָרִ֖ים
בָּעֵ֥ץ
כָּשָֽׁלוּ:
[יד]
זְקֵנִים֙
מִשַּׁ֣עַר
שָׁבָ֔תוּ
בַּחוּרִ֖ים
מִנְּגִינָתָֽם:
[טו]
שָׁבַת֙
מְשׂ֣וֹשׂ
לִבֵּ֔נוּ
נֶהְפַּ֥ךְ
לְאֵ֖בֶל
מְחֹלֵֽנוּ:
[טז]
נָֽפְלָה֙
עֲטֶ֣רֶת
רֹאשֵׁ֔נוּ
אֽוֹי־נָ֥א
לָ֖נוּ
כִּ֥י
חָטָֽאנוּ:
[יז]
עַל־זֶ֗ה
הָיָ֤ה
דָוֶה֙
לִבֵּ֔נוּ
עַל־אֵ֖לֶּה
חָשְׁכ֥וּ
עֵינֵֽינוּ:
[יח]
עַ֤ל
הַר־צִיּוֹן֙
שֶׁשָּׁמֵ֔ם
שׁוּעָלִ֖ים
הִלְּכוּ־בֽוֹ:
פ
[יט]
אַתָּ֤ה
יְהוָה֙
לְעוֹלָ֣ם
תֵּשֵׁ֔ב
כִּסְאֲךָ֖
לְד֥וֹר
וָדֽוֹר:
[כ]
לָ֤מָּה
לָנֶ֙צַח֙
תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ
תַּעַזְבֵ֖נוּ
לְאֹ֥רֶךְ
יָמִֽים:
[כא]
הֲשִׁיבֵ֨נוּ
יְהוָ֤ה
׀
אֵלֶ֙יךָ֙
וְֽנָשׁ֔וּבָ
וְֽנָשׁ֔וּבָה
חַדֵּ֥שׁ
יָמֵ֖ינוּ
כְּקֶֽדֶם:
[כב]
כִּ֚י
אִם־מָאֹ֣ס
מְאַסְתָּ֔נוּ
קָצַ֥פְתָּ
עָלֵ֖ינוּ
עַד־מְאֹֽד:
פרק ה
[א]
זכר
יהוה
מה היה
לנו
הביט
הביטה
וראה
את חרפתנו:
[ב]
נחלתנו
נהפכה
לזרים
בתינו
לנכרים:
[ג]
יתומים
היינו
אין
ואין
אב
אמתינו
כאלמנות:
[ד]
מימינו
בכסף
שתינו
עצינו
במחיר
יבאו:
[ה]
על
צוארנו
נרדפנו
יגענו
לא
ולא
הונח לנו:
[ו]
מצרים
נתנו
יד
אשור
לשבע
לחם:
[ז]
אבתינו
חטאו
אינם
ואינם
אנחנו
ואנחנו
עונתיהם
סבלנו:
[ח]
עבדים
משלו
בנו
פרק
אין
מידם:
[ט]
בנפשנו
נביא
לחמנו
מפני
חרב
המדבר:
[י]
עורנו
כתנור
נכמרו
מפני
זלעפות
רעב:
[יא]
נשים
בציון
ענו
בתלת
בערי
יהודה:
[יב]
שרים
בידם
נתלו
פני
זקנים
לא
נהדרו:
[יג]
בחורים
טחון
נשאו
ונערים
בעץ
כשלו:
[יד]
זקנים
משער
שבתו
בחורים
מנגינתם:
[טו]
שבת
משוש
לבנו
נהפך
לאבל
מחלנו:
[טז]
נפלה
עטרת
ראשנו
אוי נא
לנו
כי
חטאנו:
[יז]
על זה
היה
דוה
לבנו
על אלה
חשכו
עינינו:
[יח]
על
הר ציון
ששמם
שועלים
הלכו בו:
פ
[יט]
אתה
יהוה
לעולם
תשב
כסאך
לדור
ודור:
[כ]
למה
לנצח
תשכחנו
תעזבנו
לארך
ימים:
[כא]
השיבנו
יהוה
׀
אליך
ונשוב
ונשובה
חדש
ימינו
כקדם:
[כב]
כי
אם מאס
מאסתנו
קצפת
עלינו
עד מאד: