מאגר הכתר איכה פרק ה עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ה
(א) זכור יי' מה היה לנו - מבואר זה. וה'זכירה' בלב , וה'הבטה' בעין , והכל על דרך 'דברה תורה כלשון בני אדם' (ראה ברכות לא , ב) , גם בזאת המגלה ובשאר ספרי הקדש , והתורה ראש לכולם. וכבר באר אבן עזרא זה המאמר מרבותינו הקדושים ז"ל במובן נכבד (ראה ראב"ע לבר' א , כו) , ואחריו צירף לזה המאיר לעולם כולו מובן שני עם הראשון (ראה מו"נ א , כו) , ואני צרפתי עניין שלישי לאלה יחד , והוא יקר מאד ואין זה מקומו. (ג) יתומים היינו ואין אב - כטעם "בתולה ואיש לא ידעה" (בר' כד , טז) , וכן "וחיו ולא ימותו" (במ' ד , יט); "כי מת אתה ולא תחיה" (יש' לח , ב). ואמרוֹ יתומים היינו - מטעם 'הוא הוא' , ואמרו כאלמנות הוא מטעם 'הדומה' , והכל אחד. והטעם בזה: אפילו מחיים. (ו-ז) מצרים נתנו יד - כמו 'נָתַנְנו'. וזה היה אחת מן הסבות הגדולות שהחריבו את בתינו ועמנו , וכל ספרי הנביאים מלאים מזה. לכן אחריו: אבותינו חטאו - כי מימות עוזיהו התחילה צמיחת החיה הראשונה (ראה דנ' ז , ד) , כי הראשון היה פוּל (ראה מ"ב טו , יט); והנה חטאו האבות בזה , כמו שידוע אצל הבקיאים בספרים. ואולם אמרוֹ ואנחנו עונותיהם סבלנו , עם מה שנוגע לזה מה שכתוב בתורה "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' לד , ז) , שיש בזה שאילות רבות כמו שחברתי בספר 'כסף סיגים' - הנה ההתר והבאור לַכל 'אוצר יי'' יבא. (ט) בנפשינו נביא - כטעם "בנפשותם הביאום" (דה"א יא , יט) , כלומר: עם סכנת נפשות. חרב המדבר - כי האויבים אורבים במדבר לתפשינו ולהרגינו. (יא-יב) שרים בידם נתלו - כי כשהיו האויבים מענים הנשים והבתולות , ויותר המהודרות - נשי השרים ובנותיהם , היו תולים השרים בידם , כדי שלא יוכלו למנעם וכדי שיראו בעיניהם חרפתם , כמו שעשה נבוכד נצר כששחט בני צדקיהו לעיניו (מ"ב כה , ז). אבל הזקנים מן השרים או זולתם , שלא היה להם כח , לא היו צריכים לתלותם בידם , רק לעיניהם היו שוכבים עם נשיהם ובנותיהם. (יג) טחון - תאר לבר וגם לקמח , כי הראשון היה טחון בכח והשני הוא בפעל , והכל אמת. וכן בעץ - כי היו חוטבים ונושאים עצים לאויבים , כמו שהיו הגבעונים להם (ראה יהו' ט , כז). (יד-טו) זקנים משער שבתו - כמו שידוע (ראה דב' כב , טו) שדרך הזקנים לשבת בשער. וכבר פירשתי (איכה א , ו) שרש 'שבת' - שהוא מסוג העדר המציאות , וכן שבת משוש לבינו. ונהפך לאבל מחולינו - נכון זה הלשון בעברי ובהגיון , וזה היה בנושא אחד בזמנים שונים. (יח) על הר ציון ששמם - כאלו אמר: ובפרט ויותר על הר ציון ששמם. הלכו בו - מן 'הכבד' - להורות על חוזק התנועה ותמידותה , כי אין מונע להם. (יט) אתה יי' לעולם תשב - זה הפלגת מליצה , כי סיים בנחמה בשוב בית שני , והקדים תֵת שבח והודאה ליי' שהוא וכסאו לנצח נצחים (ע"פ יש' לד , י). וכבר פירש המאיר לארץ זה הפסוק (ראה מו"נ א , יא). (כ) לארך ימים - פחות מנצח , ולכן זה כאלו אמר: או אף לאורך ימים. (כא) השיבנו יי' אליך - כי הוא הפועל הראש לכל דבר. (כב) כי אם מאוס מאסתנו - ידוע ליודעי העברי , כי מלת אם אינה תמיד על דרך המונחת בהקש תנאי , רק לקיים הדבר; ונכון שזאת כמו כן. ואם נכון עם זה יחד שכיוֵן לעשות בכאן הקש תנאי מתדבק , והיה הקודם: כי אם מאוס מאסתנו , והנמשך: קצפת עלינו עד מאד - כלומר: כי אם מאסתנו , הנה רב שבענו בוז (ע"פ תה' קכג , ג) וקצף מאתך , וכבר נפרענו מן החוב ודי לנו בזה. והנה , לפי זה יהיה זה הסיום נחמה , ואין צריך למנהגינו לחזור "השיבנו יי' אליך" (לעיל , כא) , ואם הוא טוב בעבור ההמון. ואל תִפָּלא אם אמרתי כי כיון ירמיהו בזה שתי כוונות; כי אין זה בכל מקום , אבל במקום - מה לא כיון המחבר רק כונה אחת , ומי שייחס שם שתים או יותר , הנה מכוין בה כונות לא כיון אמרם; אבל יש ויש מקומות בתורה ובשאר ספרי הנביאים שכיון המחבר כונות רבות , ארבעה חמשה ויותר , ועל זה המין רבותינו הקדושים אומרים (במ"ר יג , טו - טז): 'שבעים פנים יש לתורה' , בעבור היותו סך חשבון גדול. והעד: "בשבעים נפש" (דב' י , כב) , וכן "שבעים ושבעה" (בר' ד , כד). וביאור כלל זה העניין יקר מאד , והכל 'אוצר יי'' יבא.