מאגר הכתר איכה פרק ה עם פירוש רש"י

פרק ה
[א] זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הַבִּ֖יטָ הַבִּ֖יטָה וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ:
[ב] נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים:
[ג] יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ ְאֵ֣ין וְאֵ֣ין אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת:
[ד] מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ:
[ה] עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ ְלֹ֥א וְלֹ֥א הוּנַֽח־לָֽנוּ:
[ו] מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם:
[ז] אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ ְאֵינָ֔ם וְאֵינָ֔ם ַאֲנַ֖חְנוּ וַאֲנַ֖חְנוּ עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ:
[ח] עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם:
[ט] בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר:
[י] עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב:
[יא] נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה:
[יב] שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ:
[יג] בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ:
[יד] זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם:
[טו] שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ:
[טז] נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ:
[יז] עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ:
[יח] עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ: פ
[יט] אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְד֥וֹר וָדֽוֹר:
[כ] לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים:
[כא] הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ וְֽנָשׁ֔וּבָ וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:
[כב] כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד:

פרק ה
(ד) מימינו בכסף שתינו - שהיינו יריאים לשאוב מים מן הנהר , מפני האויבים , והיינו קונים מהם בכסף. (ה) על צוארינו נרדפנו - בעול עבודה קשה. יגענו - לאסוף מזון ונכסים. ולא הונח - יגיענו בידינו , כי האויבים גובים וחוטפים הכל במסים וגולגליות וארנוניות. (ו) מצרים נתנו יד - דרך אדם הנופל ורוצה לעמוד , מושיט ידו למי שאצלו לעזור לו; [וכן "נתנה יד נפלו אשיותיה" (ראה יר' נ , טו;)] אף כאן: למצרים הושטנו יד שיעזרונו , ולאשור - שישביעונו בלחמם. נתנו - כמו 'נָתננו'; דגשות הנו"ן משמש במקום נו"ן שנייה , וכן "ממך הכל ומידך נתנו לך" (דה"א כט , יד) , וכן "ונתנו את בנותינו לכם" (בר' לד , טז). (ט) בנפשינו נביא לחמינו - בסכנת נפשינו היינו מסוכנים כשהיינו מביאים מזונותינו מן השדה , מפני חרב המדבר. (י) נכמרו - נתחממו , וכן "כי נכמרו רחמיו" (בר' מג , ל). ובלשון תלמוד יש הרבה: על הכומר של ענבים (ב"מ עד , א); מכמר בשרא (פסחים נח , א). זלעפות רעב , "ורוח זלעפות" (תה' יא , ו) - לשון שדיפה ושריפה. (יג) טחון נשאו - כשהיו האויבים מוליכים אותן בקולרין , היו נותנין על כתפיהם ריחים ומשואות כדי לייגעם (ראה איכ"ר ה , יג). וכן בעץ כשלו - כשל כחם. ולשון "כשלון" (מש' טז , יח) נופל ב'תשות כח' , כמו שנאמר בעזרא "ויאמר יהודה כשל כח הסבל" (נחמ' ד , ד) , וכן "הכשיל כחי" (איכה א , יד). (יז-יח) על זה היה דוה לבנו וגו' - על המפורש במקרא שלאחריו: על ששמם הר ציון ושהילכו בו שועלים. (יט-כ) ואתה יי' - ידענו כי לעולם תשב , והואיל וכן , למה לנצח תשכחנו , הלא נשבעת לנו בך; וכשם שאתה קיים , כך שבועתך קיימת! (כא-כב) כי אם מאס מאסתנו בשביל שחטאנו , לא היה לך להרבות קצף עד מאד כאשר קצפת. השיבנו יי' - מפני שמסיים בדברי תוכחה , הוזקק לכפול מקרא שלפניו פעם אחרת , וכן ישעיה ותרי עשר וקהלת [וסימן יתק"ק.]