פרק ה
[א]
זְכֹ֤ר
יְהוָה֙
מֶֽה־הָ֣יָה
לָ֔נוּ
הַבִּ֖יטָ
הַבִּ֖יטָה
וּרְאֵ֥ה
אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ:
[ב]
נַחֲלָתֵ֙נוּ֙
נֶהֶפְכָ֣ה
לְזָרִ֔ים
בָּתֵּ֖ינוּ
לְנָכְרִֽים:
[ג]
יְתוֹמִ֤ים
הָיִ֙ינוּ֙
ְאֵ֣ין
וְאֵ֣ין
אָ֔ב
אִמֹּתֵ֖ינוּ
כְּאַלְמָנֽוֹת:
[ד]
מֵימֵ֙ינוּ֙
בְּכֶ֣סֶף
שָׁתִ֔ינוּ
עֵצֵ֖ינוּ
בִּמְחִ֥יר
יָבֹֽאוּ:
[ה]
עַ֤ל
צַוָּארֵ֙נוּ֙
נִרְדָּ֔פְנוּ
יָגַ֖עְנוּ
ְלֹ֥א
וְלֹ֥א
הוּנַֽח־לָֽנוּ:
[ו]
מִצְרַ֙יִם֙
נָתַ֣נּוּ
יָ֔ד
אַשּׁ֖וּר
לִשְׂבֹּ֥עַֽ
לָֽחֶם:
[ז]
אֲבֹתֵ֤ינוּ
חָֽטְאוּ֙
ְאֵינָ֔ם
וְאֵינָ֔ם
ַאֲנַ֖חְנוּ
וַאֲנַ֖חְנוּ
עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם
סָבָֽלְנוּ:
[ח]
עֲבָדִים֙
מָ֣שְׁלוּ
בָ֔נוּ
פֹּרֵ֖ק
אֵ֥ין
מִיָּדָֽם:
[ט]
בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙
נָבִ֣יא
לַחְמֵ֔נוּ
מִפְּנֵ֖י
חֶ֥רֶב
הַמִּדְבָּֽר:
[י]
עוֹרֵ֙נוּ֙
כְּתַנּ֣וּר
נִכְמָ֔רוּ
מִפְּנֵ֖י
זַלְעֲפ֥וֹת
רָעָֽב:
[יא]
נָשִׁים֙
בְּצִיּ֣וֹן
עִנּ֔וּ
בְּתֻלֹ֖ת
בְּעָרֵ֥י
יְהוּדָֽה:
[יב]
שָׂרִים֙
בְּיָדָ֣ם
נִתְל֔וּ
פְּנֵ֥י
זְקֵנִ֖ים
לֹ֥א
נֶהְדָּֽרוּ:
[יג]
בַּחוּרִים֙
טְח֣וֹן
נָשָׂ֔אוּ
וּנְעָרִ֖ים
בָּעֵ֥ץ
כָּשָֽׁלוּ:
[יד]
זְקֵנִים֙
מִשַּׁ֣עַר
שָׁבָ֔תוּ
בַּחוּרִ֖ים
מִנְּגִינָתָֽם:
[טו]
שָׁבַת֙
מְשׂ֣וֹשׂ
לִבֵּ֔נוּ
נֶהְפַּ֥ךְ
לְאֵ֖בֶל
מְחֹלֵֽנוּ:
[טז]
נָֽפְלָה֙
עֲטֶ֣רֶת
רֹאשֵׁ֔נוּ
אֽוֹי־נָ֥א
לָ֖נוּ
כִּ֥י
חָטָֽאנוּ:
[יז]
עַל־זֶ֗ה
הָיָ֤ה
דָוֶה֙
לִבֵּ֔נוּ
עַל־אֵ֖לֶּה
חָשְׁכ֥וּ
עֵינֵֽינוּ:
[יח]
עַ֤ל
הַר־צִיּוֹן֙
שֶׁשָּׁמֵ֔ם
שׁוּעָלִ֖ים
הִלְּכוּ־בֽוֹ:
פ
[יט]
אַתָּ֤ה
יְהוָה֙
לְעוֹלָ֣ם
תֵּשֵׁ֔ב
כִּסְאֲךָ֖
לְד֥וֹר
וָדֽוֹר:
[כ]
לָ֤מָּה
לָנֶ֙צַח֙
תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ
תַּעַזְבֵ֖נוּ
לְאֹ֥רֶךְ
יָמִֽים:
[כא]
הֲשִׁיבֵ֨נוּ
יְהוָ֤ה
׀
אֵלֶ֙יךָ֙
וְֽנָשׁ֔וּבָ
וְֽנָשׁ֔וּבָה
חַדֵּ֥שׁ
יָמֵ֖ינוּ
כְּקֶֽדֶם:
[כב]
כִּ֚י
אִם־מָאֹ֣ס
מְאַסְתָּ֔נוּ
קָצַ֥פְתָּ
עָלֵ֖ינוּ
עַד־מְאֹֽד:
פרק ה
(ד)
מימינו
בכסף
שתינו
-
שהיינו
יריאים
לשאוב
מים
מן
הנהר
,
מפני
האויבים
,
והיינו
קונים
מהם
בכסף.
(ה)
על
צוארינו
נרדפנו
-
בעול
עבודה
קשה.
יגענו
-
לאסוף
מזון
ונכסים.
ולא
הונח
-
יגיענו
בידינו
,
כי
האויבים
גובים
וחוטפים
הכל
במסים
וגולגליות
וארנוניות.
(ו)
מצרים
נתנו
יד
-
דרך
אדם
הנופל
ורוצה
לעמוד
,
מושיט
ידו
למי
שאצלו
לעזור
לו;
[וכן
"נתנה
יד
נפלו
אשיותיה"
(ראה
יר'
נ
,
טו;)]
אף
כאן:
למצרים
הושטנו
יד
שיעזרונו
,
ולאשור
-
שישביעונו
בלחמם.
נתנו
-
כמו
'נָתננו';
דגשות
הנו"ן
משמש
במקום
נו"ן
שנייה
,
וכן
"ממך
הכל
ומידך
נתנו
לך"
(דה"א
כט
,
יד)
,
וכן
"ונתנו
את
בנותינו
לכם"
(בר'
לד
,
טז).
(ט)
בנפשינו
נביא
לחמינו
-
בסכנת
נפשינו
היינו
מסוכנים
כשהיינו
מביאים
מזונותינו
מן
השדה
,
מפני
חרב
המדבר.
(י)
נכמרו
-
נתחממו
,
וכן
"כי
נכמרו
רחמיו"
(בר'
מג
,
ל).
ובלשון
תלמוד
יש
הרבה:
על
הכומר
של
ענבים
(ב"מ
עד
,
א);
מכמר
בשרא
(פסחים
נח
,
א).
זלעפות
רעב
,
"ורוח
זלעפות"
(תה'
יא
,
ו)
-
לשון
שדיפה
ושריפה.
(יג)
טחון
נשאו
-
כשהיו
האויבים
מוליכים
אותן
בקולרין
,
היו
נותנין
על
כתפיהם
ריחים
ומשואות
כדי
לייגעם
(ראה
איכ"ר
ה
,
יג).
וכן
בעץ
כשלו
-
כשל
כחם.
ולשון
"כשלון"
(מש'
טז
,
יח)
נופל
ב'תשות
כח'
,
כמו
שנאמר
בעזרא
"ויאמר
יהודה
כשל
כח
הסבל"
(נחמ'
ד
,
ד)
,
וכן
"הכשיל
כחי"
(איכה
א
,
יד).
(יז-יח)
על
זה
היה
דוה
לבנו
וגו'
-
על
המפורש
במקרא
שלאחריו:
על
ששמם
הר
ציון
ושהילכו
בו
שועלים.
(יט-כ)
ואתה
יי'
-
ידענו
כי
לעולם
תשב
,
והואיל
וכן
,
למה
לנצח
תשכחנו
,
הלא
נשבעת
לנו
בך;
וכשם
שאתה
קיים
,
כך
שבועתך
קיימת!
(כא-כב)
כי
אם
מאס
מאסתנו
בשביל
שחטאנו
,
לא
היה
לך
להרבות
קצף
עד
מאד
כאשר
קצפת.
השיבנו
יי'
-
מפני
שמסיים
בדברי
תוכחה
,
הוזקק
לכפול
מקרא
שלפניו
פעם
אחרת
,
וכן
ישעיה
ותרי
עשר
וקהלת
[וסימן
יתק"ק.]