מאגר הכתר קהלת פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
(א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם - על שם שקיבץ את החכמה נקרא 'קהלת'. וכן מצינו שהניחו חכמים שם שקראוהו אביו ואמו וקורין אותו על שם אומנותו , שכן הוא דורש בפסיקתא 'שאלו לתורה' (ראה פר"כ כד , ז): כשהוא רוצה לומר 'שאלו למשה' אומר: 'שאלו לתורה'; וכשהוא רוצה לומר 'שאלו ליחזקאל' , הוא אומר: 'שאלו לנבואה'; וכשהוא רוצה לומר 'שאלו לשלמה' - אומר: 'שאלו לחכמה'. וכן מצינו ביחזקאל: כשהוא מדבר לחירם מלך צור הוא קורהו 'כרוב' , דכתיב "את כרוב ממשח הסוכך" (כח , יד): מדמהו לעוף שפורש כנפיו ומסכך תחתיו את הכל , על שם מלכותו. אף כאן: קהלת - על שם שקיהל את החכמה. (ב) הבל הבלים אמר קהלת - פתרונו: כך אמר קהלת: אי זהו דבר שהוא הבל מכל הבלים? לפי שיש דברים הרבה שעומדים לעולם , אבל אי זהו דבר שכולו הבל? - זה האדם; כמו שמפורש: (ג) מה יתרון לאדם - פתרונו: מה מועיל לו. בכל עמלו שיעמול תחת השמש - פתרונו: שיעמול בעולם. היום יעמול עליו , ומחר מת ומניחו לאחרים; כמו שמפרש: (ד) דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת - פתרונו: כל הדורות עוברים ובטלים , דור אחר דור; כמו שעברו דורות הראשונים כן יעברו דורות הבאים אחריהם. לפיכך אני אומר על האדם: כולו הבל (ראה פירושו לפס' ב); אבל הארץ אינה הבל , לפי שהיא לעולם עומדת. (ה) וזרח השמש ובא השמש - ואם תאמר: גם על השמש אני יכול לומר שהוא הבל , שהרי בבוקר זורח במזרח ולערב הוא שוקע - אין לומר כן; שאם ראיתו שוקע לערב , אל מקומו , שראיתו אתמול זורח , משם תראהו גם היום זורח שם. כמו שמפרש: ואל מקומו שואף זורח הוא שם. שואף - 'אוורדיר' בלעז; כמו "כעבד ישאף צל" (איוב ז , ב). אף כאן: שואף - פתרונו: מצפה מתי תבוא שעתו ויזרח במקומו. (ו) הולך אל דרום - ואם תאמר: זה שזורח היום לא הוא השמש שזרח אתמול (ראה לעיל , ה) ― שאם הוא השמש עצמו שזרח אתמול , אי זה הדרך נחלק הלילה (ע"פ איוב לח , כד) שלא נראה בעולם? אלא על כרחך לא הוא זה שזורח היום אותו שזרח אתמול , שאותו שזרח אתמול עבר ובטל ולא ישוב עוד ― וגם על השמש יכול לומר שהוא הבל (ראה פירושו לעיל , ה)!? תשובה לדבריך: מיום שבראוֹ הקדוש ברוך הוא , העמידוֹ לעד לעולם , חק נתן ולא יעבור (ע"פ תה' קמח , ו); וזה שאינו נראה בלילה - לפי שהולך אל דרום , אפילו ביום קצר , וסובב אל צפון בלילה , מאחורי כיפה ולמעלה , כדברי חכמי ישראל (ראה קה"ז א , ו). ולדברי חכמי אומות העולם: מאחורי כיפה ולמטה , לפיכך לא נראה בלילה. סובב אל צפון - בלילה , אפילו ביום ארוך; אבל מזרח ומערב - פעמים מהלכתן , ביום ארוך , ופעמים מסבבתן בלילה , ביום קצר. סובב הולך הרוח - פתרונו: סובב בלילה כותל מערב וכל כותל צפון , עד שמגיע כשיעלה עמוד השחר לכותל מזרחית. ועל סביבותיו שב הרוח - פתרונו: מסבב והולך בלילה עד ששב אל מקומו. שב הרוח - פתרונו: שב אל קרן זוית שלו; כמו "לפאה האחת" (שמ' כז , ט) , שתרגומו: "לרוחא חדא" (ת"א). [שב הרוח - 'רטונר אשון אנגלא' (בלעז).] (ז) כל הנחלים הולכים אל הים - ואם תאמר: מאחר שכל הנחלים הולכים אל הים , מה זה שאין הים מתמלא וממלא את העולם? תשובה לדבריך: זה שהים אינו מלא , דבר זה גורם: אל מקום שהנחלים הולכים - ממקום מוצא מקורם שיצאו , שם הם שבים ללכת - פתרונו: ללכת עוד אליהם. וכן סדר הילוכן לעולם: הולכים אל הים , וחוזרין תחת הקרקע אל מקורם; למדת , שאף הנחלים אינם דבר עובר ובטל , אלא דבר עומד , ואינו הבל. (ח-ט) כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר - פתרונו: יש דברים הרבה שאינן בטלים לעולם , ואם באתי להזכירם היו מיייגעין אותי , לפי שהם בלא מספר ולא יוכל איש לדבר , ולהג הרבה - יגיעת בשר הוא (ע"פ קה' יב , יב). ואם באתי להזכירם - לא יוכל איש לדבר. לא תשבע עין לראות - לפי שכל מה שהוא רואה דומה בעיניו כאילו חדש. ולא תמלא אוזן משמוע - לפי שכל מה שהוא שומע דומה בעיניו כאילו לא שמע אדם כזאת. ואינו כן , אלא מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה; אין כל חדש תחת השמש. (י-יא) יש דבר שיאמר אדם: ראה זה חדש הוא - ואינו כן , שכבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו; אבל לפי שאין זכרון לראשונים , דומה בעיניו כאילו הוא דבר חדש , כמו שמפרש: אין זכרון לראשונים - לפי שכבר מתו; וכשם שדומה בעיניך עולם חדש כל מה שאתה רואה , לפי שאין אתה זוכר שנות דור ודור , כמו כן דור בניך שיעמדו אחריך לא יהיה להם זכרון עם בני בניך שיעמדו אחריהם; כמו שמפורש: גם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון וגו' , ש"דור הולך ודור בא" (לעיל , ד). לפיכך אני אומר שהאדם כולו הבל. (יב-יד) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם. ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמש (בנוסחנו: השמים) הוא עניין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו. וראיתי (בנוסחנו: ראיתי) את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח. שלשה מקראות אילו - פתרון אחד להם , וזה פתרונם: אל תאמר , שזה שאני אומר שכל מה שאדם עמל תחת השמש הבל הוא (ראה לעיל , ג) , מפני שהייתי חסר מהם ולא ניסיתי בהם , אבל אילו כינסתי כסף וזהב ודברים חמודים לא הייתי מגנה עליהם וחושבם הבל - אל תאמר כן , שהרי אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם , ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמש - לראות באי זה דבר יעמול אדם תחת השמש שיהיה לו יתרון (ראה לעיל , ג). וראיתי שבכל שיעמול אדם בו - עניין רע הוא; פתרונו: עינוי רע הוא שנתן אלהים לבני האדם , לענות בו את בני אדם. לַעֲנוֹת בו - כמו 'לְעַנּוֹת בו'; כמו "עד מתי מאנת לֵענות מפני" (שמ' י , ג) , ותרגומו: "לאיתכנעא" (ת"א). לענות בו - פתרונו: להכניע בו את בני האדם; שזה שעשה הקדוש ברוך הוא שכל עמל האדם הבל - כדי שיהו הבריות כנועים מפניו. וראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח - 'מל טלנט' בלעז. (טו-טז) מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות - תחלת דבר הוא , ואינו מחובר למעלה. וזה פתרונו: לפי שהסכלות גורם לסכל שעושה דבר מעות שלא יוכל לתקון אחריו , וסכלות גורם לו חסרון שלא יוכל עוד להמנות , וכשאני רואה שהסכל עושה דבר שאינו יכול לתקנו ויחסר מתוך שטותו דבר שאינו יכול למלאותו עוד , ראיתי אני ולקחתי מוסר; ודברתי אני עם לבי לאמר: אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני מלך בירושלם. ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - פתרונו: ובחרתי אני הרבה חכמה ודעת; כמו "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה" (דב' יב , יג) , שפתרונו: בכל מקום אשר תבחר; אף כאן: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - פתרונו: בחר הרבה חכמה ודעת. (יז) ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות (בנוסחנו: ושכלות) - לדעת מה גורם לסכל סכלותו , כדי להזהר שלא אעשה דבר מתוך סכלותי שלא אוכל לתקן , ושלא אחַסֵר דבר מתוך איולתי שלא אוכל למלאותו; לפיכך בחרתי בחכמה ואתרחק מן הסכלות. ואם תאמר: לאחר שכל כך היא שבחהּ שלחכמה , שמשמרת את בעליה שלא יבא לידי עיוות ולא לידי חסרון , אם כן למה אמרת ש"ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל" (לעיל , יד)? הרי החכמה , אם יעמול אדם בה , אינה הבל!? לפיכך הוא אומר אחריו: ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח - 'מל טלנט' בלעז. (יח) כי ברוב חכמה רוב כעס - כיצד? אדם כונס מתוך חכמתו מלא ביתו כסף וזהב (ע"פ במ' כב , יח) , וכשמחשב מתוך חכמתו שמחר אחרים יורשים את ממונו ואת נכסיו , כועס על עצמו שאספוֹ , ושונא את כל עמלו שעמל תחת השמש.