פרק א
[א]
דִּבְרֵי֙
קֹהֶ֣לֶת
בֶּן־דָּוִ֔ד
מֶ֖לֶךְ
בִּירוּשָׁלִָֽם:
[ב]
הֲבֵ֤ל
הֲבָלִים֙
אָמַ֣ר
קֹהֶ֔לֶת
הֲבֵ֥ל
הֲבָלִ֖ים
הַכֹּ֥ל
הָֽבֶל:
[ג]
מַה־יִּתְר֖וֹן
לָאָדָ֑ם
בְּכָ֨ל־עֲמָל֔וֹ
שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ד]
דּ֤וֹר
הֹלֵךְ֙
וְד֣וֹר
בָּ֔א
וְהָאָ֖רֶץ
לְעוֹלָ֥ם
עֹמָֽדֶת:
[ה]
וְזָרַ֥ח
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
וּבָ֣א
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ
שׁוֹאֵ֛ף
זוֹרֵ֥חַֽ
ה֖וּא
שָֽׁם:
[ו]
הוֹלֵךְ֙
אֶל־דָּר֔וֹם
וְסוֹבֵ֖ב
אֶל־צָפ֑וֹן
סוֹבֵ֤ב
׀
סֹבֵב֙
הוֹלֵ֣ךְ
הָר֔וּחַ
וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו
שָׁ֥ב
הָרֽוּחַ:
[ז]
כָּל־הַנְּחָלִים֙
הֹלְכִ֣ים
אֶל־הַיָּ֔ם
וְהַיָּ֖ם
אֵינֶ֣נּוּ
מָלֵ֑א
אֶל־מְק֗וֹם
שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙
הֹֽלְכִ֔ים
שָׁ֛ם
הֵ֥ם
שָׁבִ֖ים
לָלָֽכֶת:
[ח]
כָּל־הַדְּבָרִ֣ים
יְגֵעִ֔ים
לֹא־יוּכַ֥ל
אִ֖ישׁ
לְדַבֵּ֑ר
לֹא־תִשְׂבַּ֥ע
עַ֙יִן֙
לִרְא֔וֹת
וְלֹא־תִמָּלֵ֥א
אֹ֖זֶן
מִשְּׁמֹֽעַ:
[ט]
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙
ה֣וּא
שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה
וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה
ה֖וּא
שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה
וְאֵ֥ין
כָּל־חָדָ֖שׁ
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[י]
יֵ֥שׁ
דָּבָ֛ר
שֶׁיֹּאמַ֥ר
רְאֵה־זֶ֖ה
חָדָ֣שׁ
ה֑וּא
כְּבָר֙
הָיָ֣ה
לְעֹֽלָמִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
הָיָ֖ה
מִלְּפָנֵֽנוּ:
[יא]
אֵ֥ין
זִכְר֖וֹן
לָרִאשֹׁנִ֑ים
וְגַ֨ם
לָאַחֲרֹנִ֜ים
שֶׁיִּהְי֗וּ
לֹֽא־יִהְיֶ֤ה
לָהֶם֙
זִכָּר֔וֹן
עִ֥ם
שֶׁיִּהְי֖וּ
לָאַחֲרֹנָֽה:
פ
[יב]
אֲנִ֣י
קֹהֶ֗לֶת
הָיִ֥יתִי
מֶ֛לֶךְ
עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל
בִּירוּשָׁלִָֽם:
[יג]
וְנָתַ֣תִּי
אֶת־לִבִּ֗י
לִדְר֤וֹשׁ
וְלָתוּר֙
בַּחָכְמָ֔ה
עַ֛ל
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
תַּ֣חַת
הַשָּׁמָ֑יִם
ה֣וּא׀
עִנְיַ֣ן
רָ֗ע
נָתַ֧ן
אֱלֹהִ֛ים
לִבְנֵ֥י
הָאָדָ֖ם
לַעֲנ֥וֹת
בּֽוֹ:
[יד]
רָאִ֙יתִי֙
אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים
שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְהִנֵּ֥ה
הַכֹּ֛ל
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[טו]
מְעֻוָּ֖ת
לֹא־יוּכַ֣ל
לִתְקֹ֑ן
וְחֶסְר֖וֹן
לֹא־יוּכַ֥ל
לְהִמָּנֽוֹת:
[טז]
דִּבַּ֨רְתִּי
אֲנִ֤י
עִם־לִבִּי֙
לֵאמֹ֔ר
אֲנִ֗י
הִנֵּ֨ה
הִגְדַּ֤לְתִּי
וְהוֹסַ֙פְתִּי֙
חָכְמָ֔ה
עַ֛ל
כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה
לְפָנַ֖י
עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם
וְלִבִּ֛י
רָאָ֥ה
הַרְבֵּ֖ה
חָכְמָ֥ה
וָדָֽעַת:
[יז]
וָאֶתְּנָ֤ה
לִבִּי֙
לָדַ֣עַת
חָכְמָ֔ה
וְדַ֥עַת
הוֹלֵלֹ֖ת
וְשִׂכְל֑וּת
יָדַ֕עְתִּי
שֶׁגַּם־זֶ֥ה
ה֖וּא
רַעְי֥וֹן
רֽוּחַ:
[יח]
כִּ֛י
בְּרֹ֥ב
חָכְמָ֖ה
רָב־כָּ֑עַס
וְיוֹסִ֥יף
דַּ֖עַת
יוֹסִ֥יף
מַכְאֽוֹב:
פרק א
(א)
דברי
קהלת
בן
דוד
מלך
בירושלם
-
על
שם
שקיבץ
את
החכמה
נקרא
'קהלת'.
וכן
מצינו
שהניחו
חכמים
שם
שקראוהו
אביו
ואמו
וקורין
אותו
על
שם
אומנותו
,
שכן
הוא
דורש
בפסיקתא
'שאלו
לתורה'
(ראה
פר"כ
כד
,
ז):
כשהוא
רוצה
לומר
'שאלו
למשה'
אומר:
'שאלו
לתורה';
וכשהוא
רוצה
לומר
'שאלו
ליחזקאל'
,
הוא
אומר:
'שאלו
לנבואה';
וכשהוא
רוצה
לומר
'שאלו
לשלמה'
-
אומר:
'שאלו
לחכמה'.
וכן
מצינו
ביחזקאל:
כשהוא
מדבר
לחירם
מלך
צור
הוא
קורהו
'כרוב'
,
דכתיב
"את
כרוב
ממשח
הסוכך"
(כח
,
יד):
מדמהו
לעוף
שפורש
כנפיו
ומסכך
תחתיו
את
הכל
,
על
שם
מלכותו.
אף
כאן:
קהלת
-
על
שם
שקיהל
את
החכמה.
(ב)
הבל
הבלים
אמר
קהלת
-
פתרונו:
כך
אמר
קהלת:
אי
זהו
דבר
שהוא
הבל
מכל
הבלים?
לפי
שיש
דברים
הרבה
שעומדים
לעולם
,
אבל
אי
זהו
דבר
שכולו
הבל?
-
זה
האדם;
כמו
שמפורש:
(ג)
מה
יתרון
לאדם
-
פתרונו:
מה
מועיל
לו.
בכל
עמלו
שיעמול
תחת
השמש
-
פתרונו:
שיעמול
בעולם.
היום
יעמול
עליו
,
ומחר
מת
ומניחו
לאחרים;
כמו
שמפרש:
(ד)
דור
הולך
ודור
בא
והארץ
לעולם
עומדת
-
פתרונו:
כל
הדורות
עוברים
ובטלים
,
דור
אחר
דור;
כמו
שעברו
דורות
הראשונים
כן
יעברו
דורות
הבאים
אחריהם.
לפיכך
אני
אומר
על
האדם:
כולו
הבל
(ראה
פירושו
לפס'
ב);
אבל
הארץ
אינה
הבל
,
לפי
שהיא
לעולם
עומדת.
(ה)
וזרח
השמש
ובא
השמש
-
ואם
תאמר:
גם
על
השמש
אני
יכול
לומר
שהוא
הבל
,
שהרי
בבוקר
זורח
במזרח
ולערב
הוא
שוקע
-
אין
לומר
כן;
שאם
ראיתו
שוקע
לערב
,
אל
מקומו
,
שראיתו
אתמול
זורח
,
משם
תראהו
גם
היום
זורח
שם.
כמו
שמפרש:
ואל
מקומו
שואף
זורח
הוא
שם.
שואף
-
'אוורדיר'
בלעז;
כמו
"כעבד
ישאף
צל"
(איוב
ז
,
ב).
אף
כאן:
שואף
-
פתרונו:
מצפה
מתי
תבוא
שעתו
ויזרח
במקומו.
(ו)
הולך
אל
דרום
-
ואם
תאמר:
זה
שזורח
היום
לא
הוא
השמש
שזרח
אתמול
(ראה
לעיל
,
ה)
―
שאם
הוא
השמש
עצמו
שזרח
אתמול
,
אי
זה
הדרך
נחלק
הלילה
(ע"פ
איוב
לח
,
כד)
שלא
נראה
בעולם?
אלא
על
כרחך
לא
הוא
זה
שזורח
היום
אותו
שזרח
אתמול
,
שאותו
שזרח
אתמול
עבר
ובטל
ולא
ישוב
עוד
―
וגם
על
השמש
יכול
לומר
שהוא
הבל
(ראה
פירושו
לעיל
,
ה)!?
תשובה
לדבריך:
מיום
שבראוֹ
הקדוש
ברוך
הוא
,
העמידוֹ
לעד
לעולם
,
חק
נתן
ולא
יעבור
(ע"פ
תה'
קמח
,
ו);
וזה
שאינו
נראה
בלילה
-
לפי
שהולך
אל
דרום
,
אפילו
ביום
קצר
,
וסובב
אל
צפון
בלילה
,
מאחורי
כיפה
ולמעלה
,
כדברי
חכמי
ישראל
(ראה
קה"ז
א
,
ו).
ולדברי
חכמי
אומות
העולם:
מאחורי
כיפה
ולמטה
,
לפיכך
לא
נראה
בלילה.
סובב
אל
צפון
-
בלילה
,
אפילו
ביום
ארוך;
אבל
מזרח
ומערב
-
פעמים
מהלכתן
,
ביום
ארוך
,
ופעמים
מסבבתן
בלילה
,
ביום
קצר.
סובב
הולך
הרוח
-
פתרונו:
סובב
בלילה
כותל
מערב
וכל
כותל
צפון
,
עד
שמגיע
כשיעלה
עמוד
השחר
לכותל
מזרחית.
ועל
סביבותיו
שב
הרוח
-
פתרונו:
מסבב
והולך
בלילה
עד
ששב
אל
מקומו.
שב
הרוח
-
פתרונו:
שב
אל
קרן
זוית
שלו;
כמו
"לפאה
האחת"
(שמ'
כז
,
ט)
,
שתרגומו:
"לרוחא
חדא"
(ת"א).
[שב
הרוח
-
'רטונר
אשון
אנגלא'
(בלעז).]
(ז)
כל
הנחלים
הולכים
אל
הים
-
ואם
תאמר:
מאחר
שכל
הנחלים
הולכים
אל
הים
,
מה
זה
שאין
הים
מתמלא
וממלא
את
העולם?
תשובה
לדבריך:
זה
שהים
אינו
מלא
,
דבר
זה
גורם:
אל
מקום
שהנחלים
הולכים
-
ממקום
מוצא
מקורם
שיצאו
,
שם
הם
שבים
ללכת
-
פתרונו:
ללכת
עוד
אליהם.
וכן
סדר
הילוכן
לעולם:
הולכים
אל
הים
,
וחוזרין
תחת
הקרקע
אל
מקורם;
למדת
,
שאף
הנחלים
אינם
דבר
עובר
ובטל
,
אלא
דבר
עומד
,
ואינו
הבל.
(ח-ט)
כל
הדברים
יגיעים
לא
יוכל
איש
לדבר
-
פתרונו:
יש
דברים
הרבה
שאינן
בטלים
לעולם
,
ואם
באתי
להזכירם
היו
מיייגעין
אותי
,
לפי
שהם
בלא
מספר
ולא
יוכל
איש
לדבר
,
ולהג
הרבה
-
יגיעת
בשר
הוא
(ע"פ
קה'
יב
,
יב).
ואם
באתי
להזכירם
-
לא
יוכל
איש
לדבר.
לא
תשבע
עין
לראות
-
לפי
שכל
מה
שהוא
רואה
דומה
בעיניו
כאילו
חדש.
ולא
תמלא
אוזן
משמוע
-
לפי
שכל
מה
שהוא
שומע
דומה
בעיניו
כאילו
לא
שמע
אדם
כזאת.
ואינו
כן
,
אלא
מה
שהיה
הוא
שיהיה
ומה
שנעשה
הוא
שיעשה;
אין
כל
חדש
תחת
השמש.
(י-יא)
יש
דבר
שיאמר
אדם:
ראה
זה
חדש
הוא
-
ואינו
כן
,
שכבר
היה
לעולמים
אשר
היה
מלפנינו;
אבל
לפי
שאין
זכרון
לראשונים
,
דומה
בעיניו
כאילו
הוא
דבר
חדש
,
כמו
שמפרש:
אין
זכרון
לראשונים
-
לפי
שכבר
מתו;
וכשם
שדומה
בעיניך
עולם
חדש
כל
מה
שאתה
רואה
,
לפי
שאין
אתה
זוכר
שנות
דור
ודור
,
כמו
כן
דור
בניך
שיעמדו
אחריך
לא
יהיה
להם
זכרון
עם
בני
בניך
שיעמדו
אחריהם;
כמו
שמפורש:
גם
לאחרונים
שיהיו
לא
יהיה
להם
זכרון
וגו'
,
ש"דור
הולך
ודור
בא"
(לעיל
,
ד).
לפיכך
אני
אומר
שהאדם
כולו
הבל.
(יב-יד)
אני
קהלת
הייתי
מלך
על
ישראל
בירושלם.
ונתתי
את
לבי
לדרוש
ולתור
בחכמה
על
כל
אשר
נעשה
תחת
השמש
(בנוסחנו:
השמים)
הוא
עניין
רע
נתן
אלהים
לבני
האדם
לענות
בו.
וראיתי
(בנוסחנו:
ראיתי)
את
כל
המעשים
שנעשו
תחת
השמש
והנה
הכל
הבל
ורעות
רוח.
שלשה
מקראות
אילו
-
פתרון
אחד
להם
,
וזה
פתרונם:
אל
תאמר
,
שזה
שאני
אומר
שכל
מה
שאדם
עמל
תחת
השמש
הבל
הוא
(ראה
לעיל
,
ג)
,
מפני
שהייתי
חסר
מהם
ולא
ניסיתי
בהם
,
אבל
אילו
כינסתי
כסף
וזהב
ודברים
חמודים
לא
הייתי
מגנה
עליהם
וחושבם
הבל
-
אל
תאמר
כן
,
שהרי
אני
קהלת
הייתי
מלך
על
ישראל
בירושלם
,
ונתתי
את
לבי
לדרוש
ולתור
בחכמה
על
כל
אשר
נעשה
תחת
השמש
-
לראות
באי
זה
דבר
יעמול
אדם
תחת
השמש
שיהיה
לו
יתרון
(ראה
לעיל
,
ג).
וראיתי
שבכל
שיעמול
אדם
בו
-
עניין
רע
הוא;
פתרונו:
עינוי
רע
הוא
שנתן
אלהים
לבני
האדם
,
לענות
בו
את
בני
אדם.
לַעֲנוֹת
בו
-
כמו
'לְעַנּוֹת
בו';
כמו
"עד
מתי
מאנת
לֵענות
מפני"
(שמ'
י
,
ג)
,
ותרגומו:
"לאיתכנעא"
(ת"א).
לענות
בו
-
פתרונו:
להכניע
בו
את
בני
האדם;
שזה
שעשה
הקדוש
ברוך
הוא
שכל
עמל
האדם
הבל
-
כדי
שיהו
הבריות
כנועים
מפניו.
וראיתי
את
כל
המעשים
שנעשו
תחת
השמש
והנה
הכל
הבל
ורעות
רוח
-
'מל
טלנט'
בלעז.
(טו-טז)
מעות
לא
יוכל
לתקון
וחסרון
לא
יוכל
להמנות
-
תחלת
דבר
הוא
,
ואינו
מחובר
למעלה.
וזה
פתרונו:
לפי
שהסכלות
גורם
לסכל
שעושה
דבר
מעות
שלא
יוכל
לתקון
אחריו
,
וסכלות
גורם
לו
חסרון
שלא
יוכל
עוד
להמנות
,
וכשאני
רואה
שהסכל
עושה
דבר
שאינו
יכול
לתקנו
ויחסר
מתוך
שטותו
דבר
שאינו
יכול
למלאותו
עוד
,
ראיתי
אני
ולקחתי
מוסר;
ודברתי
אני
עם
לבי
לאמר:
אני
הנה
הגדלתי
והוספתי
חכמה
על
כל
אשר
היה
לפני
מלך
בירושלם.
ולבי
ראה
הרבה
חכמה
ודעת
-
פתרונו:
ובחרתי
אני
הרבה
חכמה
ודעת;
כמו
"השמר
לך
פן
תעלה
עולותיך
בכל
מקום
אשר
תראה"
(דב'
יב
,
יג)
,
שפתרונו:
בכל
מקום
אשר
תבחר;
אף
כאן:
ולבי
ראה
הרבה
חכמה
ודעת
-
פתרונו:
בחר
הרבה
חכמה
ודעת.
(יז)
ואתנה
לבי
לדעת
חכמה
ודעת
הוללות
וסכלות
(בנוסחנו:
ושכלות)
-
לדעת
מה
גורם
לסכל
סכלותו
,
כדי
להזהר
שלא
אעשה
דבר
מתוך
סכלותי
שלא
אוכל
לתקן
,
ושלא
אחַסֵר
דבר
מתוך
איולתי
שלא
אוכל
למלאותו;
לפיכך
בחרתי
בחכמה
ואתרחק
מן
הסכלות.
ואם
תאמר:
לאחר
שכל
כך
היא
שבחהּ
שלחכמה
,
שמשמרת
את
בעליה
שלא
יבא
לידי
עיוות
ולא
לידי
חסרון
,
אם
כן
למה
אמרת
ש"ראיתי
את
כל
המעשים
שנעשו
תחת
השמש
והנה
הכל
הבל"
(לעיל
,
יד)?
הרי
החכמה
,
אם
יעמול
אדם
בה
,
אינה
הבל!?
לפיכך
הוא
אומר
אחריו:
ידעתי
שגם
זה
הוא
רעיון
רוח
-
'מל
טלנט'
בלעז.
(יח)
כי
ברוב
חכמה
רוב
כעס
-
כיצד?
אדם
כונס
מתוך
חכמתו
מלא
ביתו
כסף
וזהב
(ע"פ
במ'
כב
,
יח)
,
וכשמחשב
מתוך
חכמתו
שמחר
אחרים
יורשים
את
ממונו
ואת
נכסיו
,
כועס
על
עצמו
שאספוֹ
,
ושונא
את
כל
עמלו
שעמל
תחת
השמש.