פרק א
[א]
דברי
קהלת
בן־דוד
מלך
בירושלם:
[ב]
הבל
הבלים
אמר
קהלת
הבל
הבלים
הכל
הבל:
[ג]
מה־יתרון
לאדם
בכל־עמלו
שיעמל
תחת
השמש:
[ד]
דור
הלך
ודור
בא
והארץ
לעולם
עמדת:
[ה]
וזרח
השמש
ובא
השמש
ואל־מקומו
שואף
זורח
הוא
שם:
[ו]
הולך
אל־דרום
וסובב
אל־צפון
סובב
׀
סבב
הולך
הרוח
ועל־סביבתיו
שב
הרוח:
[ז]
כל־הנחלים
הלכים
אל־הים
והים
איננו
מלא
אל־מקום
שהנחלים
הלכים
שם
הם
שבים
ללכת:
[ח]
כל־הדברים
יגעים
לא־יוכל
איש
לדבר
לא־תשבע
עין
לראות
ולא־תמלא
אזן
משמע:
[ט]
מה־שהיה
הוא
שיהיה
ומה־שנעשה
הוא
שיעשה
ואין
כל־חדש
תחת
השמש:
[י]
יש
דבר
שיאמר
ראה־זה
חדש
הוא
כבר
היה
לעלמים
אשר
היה
מלפננו:
[יא]
אין
זכרון
לראשנים
וגם
לאחרנים
שיהיו
לא־יהיה
להם
זכרון
עם
שיהיו
לאחרנה:
פ
[יב]
אני
קהלת
הייתי
מלך
על־ישראל
בירושלם:
[יג]
ונתתי
את־לבי
לדרוש
ולתור
בחכמה
על
כל־אשר
נעשה
תחת
השמים
הוא׀
ענין
רע
נתן
אלהים
לבני
האדם
לענות
בו:
[יד]
ראיתי
את־כל־המעשים
שנעשו
תחת
השמש
והנה
הכל
הבל
ורעות
רוח:
[טו]
מעות
לא־יוכל
לתקן
וחסרון
לא־יוכל
להמנות:
[טז]
דברתי
אני
עם־לבי
לאמר
אני
הנה
הגדלתי
והוספתי
חכמה
על
כל־אשר־היה
לפני
על־ירושלם
ולבי
ראה
הרבה
חכמה
ודעת:
[יז]
ואתנה
לבי
לדעת
חכמה
ודעת
הוללת
ושכלות
ידעתי
שגם־זה
הוא
רעיון
רוח:
[יח]
כי
ברב
חכמה
רב־כעס
ויוסיף
דעת
יוסיף
מכאוב: