מאגר הכתר קהלת פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א) דברי. כתוב "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו" וגו' (מ"א ה , יב) , והמשל - הוא הנמשל בו דבר אחד; כמו "חוד חידה ומשל משל" (יח' יז , ב) , והוא הנשר הגדול (ראה שם , ג) , והנמשל - נבוכדנצר. ודרך השיר - להיות תהלה , או דבר עתיד להיות. ובעבור היות חפץ שלמה לחבר הדברים שיעלו על הלב , החל במלת דברי; ואיננו כן "כל דברי" (בר' מה , כז ועוד). כי הפסוק שיש אחריו יורה עליו או הוא בעצמו; גם כן יורה הפסוק השני בספר הזה על הראשון. וקהלת - הוא שלמה , כי לא היה מבני דוד משיח יי' מלך , רק הוא לבדו; ונקרא כן על לשון החכמה שנקהלה בו. וזכר שם מקום ממלכתו - בעבור תפארתו: הלא תראה כי נקרא 'מלך ירושלם' "מלכי צדק" (בר' יד , יח) , כי היא "שלם" , ויורה עליה "ויהי בשלם סוכו..." (תה' עו , ג); וכן "אדני צדק" (הו' י , א) , בעבור היותו אדון מקום הצדק; וכן "על דברתי מלכי צדק" (תה' קי , ד) , והוא דוד המלך. (ב) הבל - אמר על דברי הבלי העולם. וסמך הֲבֵל אל הבלים , ואם לא ימָצא מהשמות שהם על משקל 'ארץ' שישתנה , חוץ מ"חֲדַר משכבך" (שמ' ז , כח); "וסגור דלתך" (יש' כו , כ); "מספח חמתך" (חב' ב , טו); גם אלה בפתח וזה בצרי. וסמיכת היחיד לרבים בעניין אחד - על שני דרכים: לגדוּלה , כמו "מלך מלכים" (יח' כו , ז) , ולהפך , כמו "עבד עבדים" (בר' ט , כה); והבל הבלים - כמוהו , כעניין "אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד" (תה' סב , י) , והמ"ם - תחת 'יותר' , כמ"ם "מכל שהיו לפני בירושלם" (קה' ב , ז) ומ"ם "מכל מלמדי השכלתי" (תה' קיט , צט); והעניין: אם יעלו בני אדם במאזנים עם ההבל , יהיו יותר כזב מן ההבל. וכפל הבל הבלים - להורות על כל זמן , כעניין "נשאו נהרות יי' נשאו נהרות קולם" (תה' צג , ג); וכן "סבוני גם סבבוני" (תה' קיח , יא) - פעמים רבות. ושלא יאמר אדם בלבו שיש בדברי העולם הבל ויש בו שורש עומד , חתם: הכל הבל. (ג) מה יתרון. יתרון - על משקל "זכרון" (להלן , יא); והוא שם מהפעלים שהפ"ה שלהם איננו שלם , ובניין 'הפעיל' יורה עליו. והענין: אחר שהכל הבל (ראה לעיל , ב) , מה יועיל לאדם בכל עמלו? וענין תחת השמש - הוא הזמן המתהפך , כי השמש לבדו יוליד הזמן. כי היום תלוי בשמש מעת זרחו עד בואו , והלילה הוא מעת בוא השמש עד זרחו , ייראו הכוכבים או הלבנה או לא ייראו. וכן "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף" (בר' ח , כב) - על פי נטות השמש לפאת צפון או דרום. אע"פ שיש לירח בנהרות ובצמחים הלחים ובמוח מעשים נראים. וכימה לקשר וכסיל לפתח (ע"פ איוב לח , לא) - אין מעשה כולם כנגד מעשיו כי אם חלק מחלקים רבים. ואם השמש אחד , ישתנו מעשיו כפי השתנות המאה ועשרים מחברות השבעה (ראה פירושו הארוך לשמ' לג , כא) , והשתנות תהלוכות כולם - עם נוע גובה גלגל המוצק היוצא. על כן לא תמצא מִתכוּנת מלאכת השמים נמשלת למתכּוֹנת אחרת רגע אחד , ועל זה נזכר ב'ספר יצירה' (ג , ד): שתי אבנים בונות שנים עד תשע; שאין הפה יכול לדבר , ולא האוזן לשמוע. והעמל לבקש חכמה עד שתתברר רוחו יש לו יתרון , כי אין הרוח שלאדם תחת השמש. (ד) דור. בעבור היות כל נמצא תחת השמש מורכב מארבעה מוסדים , מהם יצאו ואליהם ישובו , והם: האש , והרוח הנח שהוא האויר , והמים , והארץ - זכר ארבעתם. והחל בארץ , שהיא כמו היולדת; ואחר כן זכר השמש (ראה להלן , ה) - מקום האש , בעבור רוב חומה , והיא האש המולדת; ואחר כן הרוח (ראה להלן , ו) והמים (ראה להלן , ז). ואמר על הארץ , שכל הנוצרים ממנה אליה ישובו ― כעניין "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בר' ג , יט) ― והיא עומדת , ודור בא ודור הולך. ויתכן היות ענין דור - כמו "גרים" (ש"ב ד , ג); וכמוהו "מדור באהלי רשע" (תה' פד , יא). (ה) וזרח. כבר ביארו אנשי המדות והחשבון , שכל הנבראים הנראים - על עשרה חלקים; והשמש גדול מכולם , ואין אחר כמוהו. והוא השורש במלאכת השמים כדמות הנקודה בחכמת המדות , והאחד - בחכמת החשבון. והעניין: אע"פ שיש לו תנועה , ויזרח ויבוא - ישוב אל מקומו כבראשונה , ומקום זרחו היום קרוב ממקום זרחו מחר. ובעבור התנועעו לצפון ולדרום יזרח שתי פעמים בשנה ממקום אחד , וממקום סוף הדרום והצפון פעם אחת עד מלאת לו שנה תמימה (ע"פ וי' כה , ל). וכן מקרה הלבנה והחמשה כוכבים , גם כל צבא השמים יזרח ויבוא; לכן זכר הגדול , כעניין "לשמש שם אהל בהם" (תה' יט , ה) - שלא הזכיר הכוכבים. ועניין שואף - כמו "באות נפשה שאפה רוח" (יר' ב , כד) , כאילו הוא שואף הרוח (ראה להלן , ו) מרוב תאוותו לשוב אל מקומו. (ו) הולך. יש אומר (ראה רש"י) , כי גם זה הפסוק על השמש ידבר , שפעם נוטה אל צפון ואל דרום; ויפרש הרוח - פיאה. וזה איננו נכון; ויורה עליו: ועל סביבותיו שב הרוח. וכל הפסוק הוא בעניין הרוח , שפעם יתנועע האויר לפאת צפון ופעם לפאת דרום; ויסוב מדרום לצפון על פאת מזרח , ומצפון לדרום על פאת מערב; על כן אמר: סובב סובב הולך הרוח; ובסוף ישוב על סביבותיו כשוב השמש , כי היא סבת רוב תנועות הרוח. ויורדי הים ידעו מהם , שהם על דרך אחת ביום לשנה. (ז) כל הנחלים - אע"פ שהנחלים הולכים אל הים , לא יהיה מלא עד שיעבור החוק ויכסה ארץ (ראה מש' ח , כט) , בעבור שהמים שהלכו אליו הם ישובו ללכת על מקומם פעמים אין קץ להם; כי תמיד יעלה איד מהים אל הרקיע , והוא רוב העננים; והמים המתוקים יעלו בעבור קלותם , והאיד ישוב גשם , כעניין "הקורא למי הים וישפכם" וגו' (עמ' ה , ח). ומימי המעיינים - מהגשם , וכל הנחלים יצאו ממעיינים; הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו רוב המעיינים , וזה עניין אל מקום שהנחלים. ולא באר שלמה סבת שוב המים אל מקומם , כאשר לא באר סבת שוב השמש ממערב אל מזרח (ראה לעיל , ה) , אם למעלה מהרקיע או על הצדדים , או על דרך שהארץ עגולה והיא באמצע הגלגל העליון. כי כל אלה הדברים צריכים ראיות , ושורש ספרו - לדבר על כל דבר נראה לעין ולא יצטרך לראיות. והענין בזכירת אלה ארבעתם , שהם: השמש שהיא מקום האש , והרוח והמים והארץ - בעבור היות כל הנמצאים תחת השמש נולדים מהם: הצמחים והחיות ובני אדם והעוף ודגי הים. ואם הם , שהם השרשים , מנהגם לשוב אל מקומם כשהיו , איך יעמדו הנולדים מהם? ואם היו בראשיתם הבל , כן יהיו באחריתם. ואם האדם הבל , אף כי מעשהו , שהוא כמו מקרה לו; ואף כי מחשבותיו , שהם כמקרה המקרה , כעניין "יי' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" (תה' צד , יא). (ח) כל הדברים. יש מפרשים יגיעים - כמו 'מַלְאִים' , וזה לא יתכן , בעבור היות יגיעים פועל עומד , כמו האחד "עיף ויגע" (דב' כה , יח). ואילו היה כעניין פירושם היה 'מיגעים' , מבנין 'פיעל הדגוש' מן "אל תיגע שמה" (יהו' ז , ג). אכן ישוב יגיעים על הדברים בעצמם , והחפץ: שהם חסרים , אין כח בהם; על כן לא יוכל איש לדבר. ואחר שהודיע הארבעה השרשים שהם עומדים על מתכונתם , ואם תקרה להם תנועה - בסוף ישובו כשהיו , אמר: ידענו הכלל , והפרטים הנולדים מהם לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת; על כן לא יוכל אדם לספור אותם. והעין לא תשבע מראותם; כי סבת ראות העין התמונות - שהם מתדמות באויר הזך , ולא יעמדו רגע אחד. והאוזן לא תמלא משמוע הפרטים , כי גם סבת השמיעה - הכנסת האויר שיש בו תמונות הקולות; גם הם לא יעמדו. על כן לא תוכל העין לשלוט בפרטים , ולא האוזן לשמוע מספרם , כי אין קץ ומספר להם אצל בני אדם. לכן היוצר לבדו ידע הכלל והפרט , כי מעשה ידיו כולם. (ט) מה שהיה. אמר המשורר על הבריאות העליונות "כי הוא צוה ונבראו. ויעמידם לעד לעולם" (תה' קמח , ה - ו); ועל הבריאות שלמטה אמר "כי נשגב שמו לבדו" (שם , יג); והענין , כי תהו הם (ע"פ ש"א יב , כא) כולם. וענין מה שהיה הוא על הגלגלים וצבאותם , כי הם כמו עגולות , חוזרות חלילה , וראשיתם כסופם וסופם כראשיתם. ומה שנעשה הוא שייעשה - על הכללים שהם שמורים , כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח. ותולדות אלה - מתנועות העליונים; ואם העליונים עומדים - יעמדו הכללים שהם בתבנית מערכות הצבאות. והענין: אע"פ שלא אוכל לספור הפרטים , כלליהם שמורים וידועים וספורים. ועל זה הדרך תראה עולם שלמעלה ומטה עומד על דרך אחד ואין כל חדש. (י) יש דבר - ימָצא 'יש' ברוב בלשון הקודש על הדבר הנמצא לפרקים מעטים; כמו "ויש אשר יהיה הענן" (במ' ט , כ); "ויש נספה" (מש' יג , כג); "ויש מפזר" (ראה מש' יא , כד); "ויש רשע מאריך ברעתו" (קה' ז , טו) - כי ברוב , "שנות רשעים תקצרנה" (מש' י , כז). ואם יֵראה לאדם דבר חדש - כבר היה לעולמים. ופירוש עולמים - זמנים; וכן "צור עולמים" (יש' כו , ד); "מלכותך מלכות כל עולמים" (תה' קמה , יג); "תשועת עולמים" (יש' מה , יז) - תשועת נצח וזמנים רבים. (יא) אין זכרון - אם תאמר: אילו היה כמו זה הדבר החדש בימים הקדמונים , שמענו שִמעוֹ - אין זכרון לראשונים: גם כן יקרה לאחרונים עם אחרוני אחרונים. עד הנה דברי שלמה על דרך כלל , ועתה יחל לבאר כל הדברים שיעלו על לב. (יב) אני קהלת - ענייני הספר יורו , כי באחרית ימיו חיברו; כאלו יאמר לדורות הבאים: כך וכך ניסיתי בימי חיי , ויכולתי לנסות כל דבר , בעבור היותי מלך. ועניין על ישראל - בעבור שהיו בם לעולם נביאים וחכמי לב , כמו בני זרח (ראה נחמ' יא , כד) , ולא כגוי קדר השוכני באהלים (ע"פ שו' ח , יא); והעניין , שהייתי מלך על עם חכם ונבון. ואמר: בירושלם - בעבור היות מקומה נכון לקבל החכמה. כי ידוע שהיישוב נחלק לשבעה חלקים , ולא יתכן היות ישרי לב לקבל החכמה כי אם בשלשה חלקים האמצעיים; כי החלקים הראשונים והאחרונים ימנע רוב החום או הקור להיות תולדת אדם ישרה. וידוע כי רוחב ירושלם שלשים ושלש מעלות , והוא חצי היישוב; כי לא יתכן יישוב כי אם אחר מעלות נטות השמש בצפון או בדרום. (יג) ונתתי - יתכן היות עניין זה הפסוק דבק עם הבא אחריו , והוא , שחקר בחכמה. וכן עניין לתור - כמו "מתור הארץ" (במ' יג , כה) - לראות דברי חפץ (ע"פ קה' יב , י) ועקרי כל המעשים , אע"פ שהוא עניין רע , בעבור שיתעסק האדם בדבר שלא יועיל. ופירוש לענות - מעניין. ויש אומרים , שהוא מלשון 'עינוי' , ויאמרו כי כמוהו "אני עניתי מאד" (תה' קטז , י); "וענה גאון ישראל בפניו" (הו' ה , ה). ויותר נכון הוא היות "וענה" מן "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יג). וגם "עניתי" - כמו "ויען איוב" (איוב ג , ב); ויורה עליו הבא אחריו: "אני אמרתי בחפזי" (תה' קטז , יא). וכן "ישמע אל ויענם" (תה' נה , כ) - יענה בם , או: ישיב תשובה להם. וכאשר התעסק לראות שרשי המעשים , מצא שהם הבל ורעות רוח. ויהיה פירוש תחת השמים כמו "תחת השמש" (לעיל , ג). ויתכן שרמז במלת תחת השמים לגלגל העליון , ששם כל צבא השמים וחכמת סוד המזלות על שמונה וארבעים צורות הגלגל. ואמר , שהסתכל בדרך החכמה לדעת עיקר כל המעשים שהם נולדים מכח השמים , וראה שהוא עניין רע וקשה , בעבור קוצר דעת בן אדם לספור המולידים , ואף כי הנולדים. ואין מספר לגדודי שמים , ולא יכלו הקדמונים להכיר כי אם אלף ושנים ועשרים. ויורה על זה - שאמר "תחת השמים" עם "לכל זמן" (קה' ג , א); וכן השני , שהוא בפסוק "תרתי בלבי" (קה' ב , ג). (יד) ראיתי. פירוש ורעות רוח - כמו "אפרים רועה רוח ורודף קדים" (הו' יב , ב) , שלא יועיל ולא ישביע. ועניין רוח - כמו הבל , בעבור רובי תהפוכותיו ושלא יוכל אדם לתופשו ביד; כעניין "כי רוח יזרעו" (הו' ח , ז) , וכן "כי רוח עברה בו" (תה' קג , טז). ויתכן היות ורעות - כמו 'מחשבת'; ויורה עליו "רעיון רוח" (להלן , יז). ומשקלם 'דמות' ו'דמיון' , מהפעלים שהלמ"ד שלהם איננו שלם. (טו) מעוות - פעוּל , כמו 'מדובר'. והם שני שרשים; והעניין אחד , שלם ושאיננו שלם. ומלת לתקֹן - פועל עומד; והענין - על דרך הפירוש הראשון שלשני הפסוקים שהם לפני זה: אחר שראה ש"הכל הבל" (לעיל , יד) , ולא יוכל ההבל לשוב כמו עומד , כי המעוות לא יוכל להיותו נתקן , כי תולדתו מעוותת; ובעל החסרון אין בו יכולת להמנות עם השלמים. וזה הפירוש - בחסרון 'בעל' מחסרון; או יהיה שם התואר , כמו 'ראשון' ו'אחרון'; או ישוב על מעות , ויהיה מעות לבדו בתולדתו , ומעות - חסרון מחסרונו. ועל הפירוש השני - שהנולד במערכת חסרה אין בו כח להשלים נפשו. והנה נמצא המתעסק לחקור עיקר התולדות ממלאכת שמים , מתעסק בתוהו; וזה נכון ברוב מבני אדם וברוב ממעשיהם. (טז) דברתי - בעבור היות הלב משכן הרוח , והוא הנברא בגוף בתחילה , כי הוא דמות מלך , והמוח - שר הצבא , היה הלב כינוי לחכמה ולשכל ולטעם ומחשבות הבינה , בעבור היותו המרכבת הראשונה לנשמת האדם העליונה; וכן יכנו הדיבורים בלשון 'שפה' , בעבור צאת הדיבורים ממנה. ועל כן הוא אומר "לב חכם ונבון" (מ"א ג , יב); "קונה לב אוהב נפשו" (מש' יט , ח). ועניין הגדלתי והוספתי חכמה - שחיבר ולמד חכמות הקדמונים והוסיף עליהם (ראה מ"א ה , י - יא). ולבי ראה הרבה חכמה - שלא חיבר אותה. ומלת הרבה - שֵם , ימצא על יחיד ורבים; כמו "כי הרבה יהיו" (קה' יא , ח); וכן מלת "ריקם" (בר' לא , מב; שמ' ג , כא). ושם הפועל קמוץ: "הרבָּה ארבה" (בר' ג , טז). (יז) ואתנה - אחר שלמדתי החכמות והוספתי (ראה לעיל , טז) , נתתי לב לדעת עיקר ההוללות - כמו "ויתהולל בידם" (ש"א כא , יד) - ועיקר השכלות שהוא הפך ההוללות , אע"פ שזה רעיון הבל. (יח) כי. כאשר ביקש לדעת השכלות (ראה לעיל , יז) , ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהי לו כעס ומכאוב; ולא ישמח בבנים , בעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו; ולא בעושר , כי עוף יעוף , וגם לא יועיל ויושיע ביום האיד; ויום המות נתון בין שתי עיניו.