מאגר הכתר קהלת פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
(א-ג) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל , מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש - אמר יוסף אבן כספי: הנה שלמה השלם הניח בראש ספרו שֵם מחברו , כי הודיענו שהוא , עליו השלום , חבר זה הספר; וכונה ממנו ב'קהלת' - לטעם שאמרו חכמינו ז"ל (ראה קה"ר א , ב וראב"ע כאן) , שנקהלה בו חכמה; וכן כנה שמו "אגור בן יקא" (בנוסחנו: יקה; מש' ל , א) מטעם "אוגר בקיץ" (מש' י , ה). ואחר שהודיע שם מחבר הספר כמנהג הפילוסופים , הודיענו כונת ספרו כלו , והוא אמרו: הבל הבלים וכו'. וכן אמר בסוף הספר: "הבל הבלים אמר קהלת" (ראה קה' יב , ח) , כאלו הודיענו כי כונת הספר הזה , מראשו ועד סופו , אינו , רק להודיענו כי הכל הבל; כאלו אמר: כונתי בספרי להודיע לכל ולאַמֵּת שהכל הבל. ואין רצונו , עליו השלום , שכל העולם הבל - כי אין דבר בעולם האמצעי שהוא הבל , אף כי בעולם העליון , וגם בעולמנו השפל אינו הבל הטבעים שהמציא האל בו , וחלילה! לכן ביאר אחר זה דעתו ואמר: מה יתרון לאדם בכל עמלו וכו' , כאלו פירש ואמר , שאמרוֹ הכל הבל - רצונו: בפעולות האדם בעולם הזה; ואין זה בהשתדלותו בעיון בחכמות העיוניות עד שיַשלים נפשו המדברת ותדבק בשכל הפועל , כי כל עמלו בזה אינו הבל , וחלילה! ובזה אין ספק וחקירה אף לפני שלמה ימים ושנים. אמנם כוָנתו לאַמֵּת לנו דרוש אחד , והוא , כי כשיעמול האדם בפעולתו והשתדלותו בעניני העולם הוא הבל; לכן אמר: תחת השמש , כי הקודם הוא למעלה מן השמש וגם למעלה מן הגלגל היומי המקיף. סוף דבר , כי כל כונת זה הספר להוליד , שהפלגת עמל האדם בעולם הזה הוא הבל , עד שיהיה הפְּסָק (המסקנה) שהטוב הוא לאכל ולשתות , כלומר: ההשתדלות בהכרחי , ובזה יהנה וישמח. ולכן שלמה אִמֵּת זאת התולדה , רצוני , שהקצה הראשון הוא הבל - בעשרים ואחד מופתים , כמו שנבאר , והניח הפסק , והוא: שהאמצעי טוב. ונזכר בְּזה הספר עשרה פעמים , ובכל פעם יקדים הקדמות מולידות התולדה שקדם זכרה , רצוני , שהקצה הראשון הוא רע , ויעשה הפסָק שהאמצעי טוב , כמו שנבאר. והענין בזה , כי ראה שלמה שכל ענין האדם בפעולותיו בעולם הזה יש בזה שתי קצוות ואמצעי ביניהם: הקצה הראשון הוא ההתחכמות המופלג לבקשת חשבונות רבים (ראה להלן , יב ואי') והגדלת המעשים בבניית בתים רבים ונטיעת כרמים (ראה קה' ב , ד) , וכן כל יתר הגוזמות שזכר שלמה שעשה הוא (ראה שם , ה - ח) , וזולתם רבות ורבות עד שאין להם תכלית. והנה יקרֵא זה בהמון 'חכם מופלג שלם' , וזאת התכונה תקרא 'חכמה' בלשון בני אדם. וזה כונת שלמה בכל שמוש 'חכמה' ו'חכם' ו'חכמים' ו'צדק' ו'צדיק' ו'צדיקים' שיזכור בזה הספר כלו , זולת הפסוק האומר "הגדלתי והוספתי חכמה" וכו' (להלן , טז) , וכן "ויותר שהיה קהלת חכם" (קה' יב , ט) , וכן "דברי חכמים כדרבונות" וכו' (שם , יא). והנה זה הקצה אין לו שֵם בלשון העברי מיוחד - כי האמצעי שמו המיוחד לו הוא 'חכמה' , כי זה באמת הוא חכמה אצל השלֵמים - אבל ידובר על הקצה הראשון כשילקח שם האמצעי ויחובר לו 'יותר'. ובעבור שהיה זכירת 'יותר' בכל מקום ומקום קשה , יחליט שלמה 'חכמה' בסתם ובמוחלט ברוב המקומות על זה היָתר , כלומר: הפלגת החכמה , שכך שמה בהמון. ופעמים יבאר זה , באמרו: "ברוב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" (להלן , יח); "חכמתי אני אז יותר" (קה' ב , טו); "צדיק הרבה"; "תתחכם יותר" (קה' ז , טז). וזהו הקצה הראשון. והקצה האחרון הוא עזיבת כל פועַל ומעשה , ויצורף לזה שהוא בטלן - ליצן וכל ימיו בחגים בצחוק וקלות ראש , אכֹל ושתֹה כי מחר נמות (ע"פ יש' כב , יג) , וכל ענינו בסובאי יין וזוללי בשר (ע"פ מש' כג , כ) ולהוציא מה שישיג יום יום , ואינו מתחכם כלל לעצמו במה יתפרנס מחר או מחרתו , כל שכן לבניו ולביתו , כל שכן וכל שכן שלא יבנה בית ולא יטע כרם וזולת זה משום עסק בעולם , תמיד שואף רוח ורועה קדים (ע"פ הו' יב , ב). וזה כונת שלמה בכל שמוש 'הוללות' ו'סכלות' ו'מהולל' ו'סכל' ו'כסיל' ו'רשע' ו'רשעים' שיזכור בזה הספר כלו. ואולם האמצעי בין שני אלה הוא המתחכם מעט בפעולות העולם הזה , עד שיעלה בידו מהתחכמותו ועמלו די ספקו ולחם חקו , עם היותו שמח בחלקו ונהנה מיגיעו , ומסדר הוצאותיו לחם לאכול ובגד ללבוש (ע"פ בר' כח , כ) , וקובץ על יד (ע"פ מש' יג , יא) ולא יוציא הוצאות לשחוק וקלות ראש , וישתדל בהכרחי לבד לו ולביתו בחייו ואחר מותו , כאלו נאמר: בית אחד נאה , לא בית מדות ועליות מרווחים (ע"פ יר' כב , יד) , וכן כרם קטן לכדי צרכו. וכן "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" (בר' לב , ה) - לא בקר וצאן הרבה ולא עבדים ושפחות; וכן השאר. וזהו מתחכם להשיג ההכרחי לו ולביתו , ויעמוד בשמחה ובסבר פנים יפות עם אשתו ובני ביתו , לא דרך שחוק וקלות ראש והתהוללות והשתגעות. וזה המין בלשון הקדש יקרֵא אצל שלומי הדעת 'חכמה' בסתם , רצוני: בלתי ההפלגה בה. לכן (אבל) שלמה פעם יבאר ויאמר "רב חכמה" (ראה קה' א , יח) ו"תתחכם יותר" ו"צדיק הרבה" (קה' ז , טז) , ופעם יחליט 'חכמה' בסתם וכן 'צדיק' בסתם , על דרך שלומי הדעת מבני אדם , כמו שנבאר עוד. ואיך שיהיה , הנה הקצה הראשון והאמצעי ידובר עליהם פעמים רבות בשם אחד , והוא 'חכמה'; וזה ראוי , כי האמצעי הוא חכמה באמת , רצוני: לפי עניני העולם הזה; והקצה הראשון הוא תחת סוג החכמה , רק שהוא תוספת חכמה. וזה כמו הנדיבות עם הפזור , שהפזור הוא תוספת הנדיבות , אבל אין לנדיבות יחס עם הכילות , כמו שאין לחכמה יחס עם הסכלות. הנה אלו שלשה ענינים אשר בתכונה זו , רצוני: שתי הקצוות והאמצעי המזוג משניהם; וכיון עליהם שלמה בזה הספר , ועל זה בנה אותו כלו. ודי בזה הכרח להודיענו , כי שתי הקצוות רעים. ולא האריך בביאור זה הקצה האחרון , כי כל בני אדם מודים בזה. אמנם הביאו ההכרח לבאר שהקצה הראשון הוא רע , לפי שכל המון בני אדם , זולת שרידים (ע"פ יואל ג , ה) , מודים ומסכימים שהיא חכמה מפוארה , ושלמה אִמת לנו שהוא טעות גמורה; ואע"פ שעל כל פנים בקצת המקומות ומצד - מה יש לזה הקצה - רצוני: לענין החכמה - יתרון על הקצה האחרון , כמו שיזכור: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות" וכו' (קה' ב , יג) , הנה על דרך כלל יִתְאַמת שזה הקצה הראשון - רצוני: רוב ההפלגה בו - גם כן שטות; ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (ראה רמב"ם הקדמה למשנה ח): לולי המשתגעים היה העולם חרב. ולבאר זה ולהודיע זיוף דעת בני אדם בנה כל ספרו זה , ומי יתן אם אחרי כל זה נתוכח (נקבל תוכחה) בדבריו! ולכן מה שיזכור שלמה מענינים אחרים מעורבים בזה הספר , אינו , רק להצעה לזה התכלית בענינים מתיחסים נוגעים לאַמֵת זה הדרוש , רצוני: שהפלגת ההתחכמות והגדלת המעשים בעולם הזה הוא שטות גמורה; וזהו אמרו בתחלת ספרו: הבל הבלים וכו' , מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וגו'. (ד) ומה שאמר אחר זה: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת וגו' - אין הכונה בזה להודיענו אם העולם נצחי אם לא , כי זהו בחכמת הטבע , ושלמה עשה ספרים רבים בזאת החכמה , ואם בעוֹנות אבותינו אבדו מאתנו. גם אין כונתו להודיענו דרך נטיית השמש (ראה להלן , ה - ו) וטבעי הנחלים עם הים (ראה להלן , ז) וש"אין כל חדש תחת השמש" (להלן , ט) , עד שילמדנו בזה שהעולם קדמון ושאין בעולם הזה שינוי טבע. ובכלל , כל זה חוץ מדעתו במקום הזה , אבל אמר דרך הרחבת הדבור: והארץ לעולם עומדת - כלומר: זמן גדול ורב , לא נדע תכליתו , וזה שאם שיהיה סוף אם לא , כי אין בזה מקום לחקירה זו. (ח-יא) וכן אמרו כל הדברים יגעים - כלומר: דברי האדם ועסקיו במעשיו בעולם הזה; וזה , כי ענינם הוא תוספת מספר הקנינים , והמספר יתוסף לאין תכלית , אם כן לא יוכל איש לדבר וכו' , כי שום אדם לא יוכל לבא לתכלית. ולכן אמרו כל הדברים יגעים - אינו חכמה כוללת , רק לְמָה שקדם זכרו: עמל האדם במעשיו "שיעמול תחת השמש" (לעיל , ג); כי לא דבר שלמה בכל זה הספר , רק על אלו הענינים לבד. ושֵם 'דבר' הוא משותף. וכן אמרו אין כל חדש תחת השמש , כלומר: בעמל האדם "שיעמול תחת השמש" שקדם זכרו , כי על כל זה לבד בנה זה הספר. והעולה מזה כלו: "הנה הכל הבל" (להלן , יד) , רצוני: עמל האדם בהגדלת המעשים שיעמול תחת השמש , ואף שישיג ביותר מה שיוכל - כמו שעשה שלמה עצמו , שהיה מלך גדול לא נהיה כמוהו , כמו שבא העדות עליו (ראה מ"א ג , יב - יג) , גם בא הספור עליו בספר מלכים (מ"א י) , ובזה הספר גם כן (ראה קה' ב , א - י) , עד שהיו לו רבוי גדול מבתי שן ובתי זהב וכרמים וגנות ופרדסים ויערות עצים , וכן מכל הגוזמות - כי לתענוג עצמו , כל שכן להכרח גופו ולבני ביתו , די לו במעט מזה. ואם שירוץ להגיע אל תכלית רבוי הקנינים , הנה לא יוכל בשום פנים , כי המִספר טבעו שיתוסף לאין תכלית כי הדברים יגעים , ואם להתגדל ולהתפאר כענין בעלי הגוזמות , כמו שעשה אחשורוש "בהראותו את עושר כבוד מלכותו" (אס' א , ד) , עד שיחשוב להתנשא להודיע כי לפניו לא היה מלך כמוהו (ע"פ נחמ' יג , כו) - הנה הוא תועה בזה , כי אין כל חדש בענין הזה; ואם יעלה לשמים שיאו (ע"פ איוב כ , ו) , הנה לחנם הוא מתנשא בזה לאמר שחִדֵש דבר המלוכה הזאת , כי כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. וזהו כונת שלמה בזה , כאלו אמר: דע כי כל עמל האדם בהפלגת הגדלת המעשים בעולם הזה הוא הבל , ואין יתרון לעושה זה; כי ענין העולם הזה אינו , רק חזרת חלילה; ודור בונה בנינים בעולם הזה והולך לו , וקם דור אחר אחריו ובונה בנינים והולך לו , וכן תמיד , כאלו לא נברא דור אחר דור רק לבנות בניינים בעולם הזה שבעים שנה , על דרך "כשכיר יקוה פעלו" (איוב ז , ב) , ואחר ילך לו. והיה האל יתברך כדמות שוכר פועלים לבנות ולנטוע ולעבוד את האדמה שבעים שנה , על דרך משל , ואחר ישלח אותם הפועלים ויביא אחרים , וכן תמיד. כי אין מציאות האנשים בעולם הזה , רק כדמות בעל הבית שוכר פועלים יום אחד ומחר ישכור פועלים אחרים; כי בני אדם כן ענינם , אף כדמות תנועת השמש והרוח והמים (ראה לעיל , ה - ז) , על דרך משל. ועסקי האדם בעולם הזה אין להם גבול ותכלית יעמדו אצלו; וזהו אמרו: כל הדברים יגעים , כי המספר יתוסף לאין תכלית. ואם הוא רוצה להתגדל ולהוסיף על זולתו ויחשוב שעשה דבר חדוש שלא היה מעולם בארץ מיום הוסדה , הנה הוא שוטה בזה , כי מה שהיה הוא שיהיה. ואם תאמר: ואם היה לפנינו , איך לא שמענו ספור זה מעולם? התשובה: כי אין זכרון לראשונים וכו' - כלומר: כי כל הענינים נשכחים מן הקבלה באורך הזמנים , וכן מה שאתה עושה עתה ישכח לעתיד באחרית הימים. וכְלַל זאת הכונה בזה , כי אמר שלמה: דעו כי עמל האדם בהגדלת המעשים בהפלגות ובגוזמות בעולם הזה הוא הבל גמור , כי אין לו יתרון בזה. כי העולם הזה אין ענינו , רק חזרת חלילה בבֹא זה אחר סור זה , "דור הולך ודור בא" (לעיל , ד) לבנות בנינים בארץ עד שהארץ תתקיים , וזה , על דרך משל , כאשר יעשה השמש הזורח עליה והרוח המנשבת בה והמים ההולכים סביבה. ועסקיו בארץ אין להם תכלית וגבול , כי יתוספו לאין תכלית מבתים ועבדים וכרמים ובהמות ונשים וכספים וזהבים. וכן אם הגדיל אחד למספר - מה , עדין לא הגיע אל תכלית ההתנשאות בפעולה זו , כי זולתו עברו או יעברהו , שבהכרח לפניו קדמו זולתו , אם במדרגתו ואם למעלה ממדרגתו , כי אין כל חדש שיחדש שום אדם בגוזמות מספר אלו ההגדלות. ואחר שהוא כן , שהאדם בכל מה שיוכל להגדיל לא יגיע לתכלית , כי המספר יתוסף לאין תכלית , וגם לא יעשה חדוש על אשר לפניו - אם כן מבואר שפועל זה הוא פועל ההבל. ובזה הוליד שלמה זאת התולדה , רצוני , שההתחכמות המופלג בהגדלת הגוזמות במעשה העולם הזה הוא הבל; וזה ביאר עד כאן בשלש טענות , כמו שקדם זכרם. (יב-יג) ואחר יתחיל הקדמות ועדויות להוליד זאת התולדה עוד , עם הרחבת ביאורים וחקירות דרך ויכוח ומשא ומתן וזכירת טענות אחרות. וזה אמרו: אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים , עד שיולד מכל מה שיאמר התולדה , ויהיה הפְּסָק הוא מה שיאמר "אין טוב באדם שיאכל ושתה" וגו' (קה' ב , כד) , שהוא ה'אמצעי' הרמוז למעלה. וביאור זה , כי שלמה הודיענו שהוא האיש אשר מצא בעצמו פנאי ומִתון לבא אל ההפלגה והגדלת המעשים , להיותו מלך גדול על אומה נכבדת ומקום נכבד ראש ממלכתו , ואם שום אדם מעולם הפליג בהגדלת המעשים - הנה עשה הוא זה; כמו שביאר עוד ואמר , שהוא נתן לבו לדרוש ולחקור בחכמת המתחכמים על כל אשר נעשה תחת השמים , כלומר , שהוא רוצה לעיין מה ענין זאת החכמה הנעשית במעשים אשר נעשו תחת השמים; כלומר , שהוא רוצה לעיין מה הוא ענין זאת החכמה הנקראת בלשון בני אדם כן , רצוני: הסוג , שזה השם סוג כולל הקצה הראשון והאמצעי , כל שכן על בחירת הקצה הראשון , שההמון יקראו היותר הפלגה בו 'חכמה'. ולכן שם לבו שלמה לדעת , אם היה כן כמו שיניחו ההמון אם לא; ותכף גמר ופסק , שהוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות ולהתעסק בו; כי האל הוא הפועל הראשון לכל. (יד-טו) ועוד ביאור לזה: ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח - וזה הענין הרע הנזכר (לעיל , יג) , אשר יענו ויתעסקו בו בני האדם בהגדלת המעשים , הוא ענין מקולקל ומעֻוָת , לא יוכל לתקון , והוא ענין לא יוכל להיות שָלֵם , ודי בזה מום רע. ואיך יהיה מתוקן המלאכה , ואין בו , רק שבושים ובהלות? ואיך יהיה שָלֵם , והוא מקבל התוספת תמיד? וכן לאין תכלית , כי המספר , כמו שידוע , יתוסף לאין תכלית? וכוון לאַמֵת ולהוליד זאת התולדה , רצוני , שזה הקצה הראשון הוא ענין רע ומחשבת הבל וחכמת תהו. (טז-יח) דברתי אני עם לבי לאמר אני הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני בירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - כלומר: שבח עצמו במה שהיה האמת , והוא שהיה חכם מופלג בכל החכמות העיוניות; לכן ראוי לו לעשות חקירה זו וכל הדומה לה ולשפוט עליה משפט צדק. ולכן יציע לחקירה זו דרך ויכוח וטענות ספוק , ואמר: ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות (בנוסחנו: ושכלות) - כלומר: נתתי לבי שאדע מה ענין זאת החכמה ההמונית ― רצוני: הסוג הכולל הקצה הראשון והאמצעי ― ומה ענין ההוללות והסכלות אשר הוא מתנגד לזאת החכמה , במשל מה שיניחו הפילוסופים שֵם 'חכמה' על השגת העיוניות , ושֵם 'סכלות' על העדר השגתם. והנה כאלו אמר: ארדה נא ואראה (ע"פ בר' יח , כא) , אם הדבר כמו שיסכימו רוב בני האדם , אם אין. ופסק תכף שגם זה רעיון רוח , ורמז במלת 'זה' על מין החכמה שהוא הקצה הראשון; והראיה בזה מה שיסמוך לו: כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב - כאלו אמר: בחנתי החכמה הזאת הסוגית , ומצאתיה שבה שווי ותוספת , והכרתי כי התוספת הוא רעיון רוח , לפי שברובה רב כעס. וזה מבואר , כי ברוב הגדלת המעשים , רבוי הכעסים וההצטערות והמכאובים לענשם בכל צד ובכל פנים , וכן יאמר עוד על זה "כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו" וגו' (קה' ב , יג). וכן אמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ב , ז): מרבה נכסים מרבה דאגה. וזה צודק אף בעת ההצלחה , כי הדאגה הוא על הפחד מהאיפשרי על העתיד , כמו שקרה לאיוב: "אולי חטאו בני" וכו' (איוב א , ה) , ולכן אמר: "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי" (שם ג , כה).