פרק א
[א]
דִּבְרֵי֙
קֹהֶ֣לֶת
בֶּן־דָּוִ֔ד
מֶ֖לֶךְ
בִּירוּשָׁלִָֽם:
[ב]
הֲבֵ֤ל
הֲבָלִים֙
אָמַ֣ר
קֹהֶ֔לֶת
הֲבֵ֥ל
הֲבָלִ֖ים
הַכֹּ֥ל
הָֽבֶל:
[ג]
מַה־יִּתְר֖וֹן
לָאָדָ֑ם
בְּכָ֨ל־עֲמָל֔וֹ
שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ד]
דּ֤וֹר
הֹלֵךְ֙
וְד֣וֹר
בָּ֔א
וְהָאָ֖רֶץ
לְעוֹלָ֥ם
עֹמָֽדֶת:
[ה]
וְזָרַ֥ח
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
וּבָ֣א
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ
שׁוֹאֵ֛ף
זוֹרֵ֥חַֽ
ה֖וּא
שָֽׁם:
[ו]
הוֹלֵךְ֙
אֶל־דָּר֔וֹם
וְסוֹבֵ֖ב
אֶל־צָפ֑וֹן
סוֹבֵ֤ב
׀
סֹבֵב֙
הוֹלֵ֣ךְ
הָר֔וּחַ
וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו
שָׁ֥ב
הָרֽוּחַ:
[ז]
כָּל־הַנְּחָלִים֙
הֹלְכִ֣ים
אֶל־הַיָּ֔ם
וְהַיָּ֖ם
אֵינֶ֣נּוּ
מָלֵ֑א
אֶל־מְק֗וֹם
שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙
הֹֽלְכִ֔ים
שָׁ֛ם
הֵ֥ם
שָׁבִ֖ים
לָלָֽכֶת:
[ח]
כָּל־הַדְּבָרִ֣ים
יְגֵעִ֔ים
לֹא־יוּכַ֥ל
אִ֖ישׁ
לְדַבֵּ֑ר
לֹא־תִשְׂבַּ֥ע
עַ֙יִן֙
לִרְא֔וֹת
וְלֹא־תִמָּלֵ֥א
אֹ֖זֶן
מִשְּׁמֹֽעַ:
[ט]
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙
ה֣וּא
שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה
וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה
ה֖וּא
שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה
וְאֵ֥ין
כָּל־חָדָ֖שׁ
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[י]
יֵ֥שׁ
דָּבָ֛ר
שֶׁיֹּאמַ֥ר
רְאֵה־זֶ֖ה
חָדָ֣שׁ
ה֑וּא
כְּבָר֙
הָיָ֣ה
לְעֹֽלָמִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
הָיָ֖ה
מִלְּפָנֵֽנוּ:
[יא]
אֵ֥ין
זִכְר֖וֹן
לָרִאשֹׁנִ֑ים
וְגַ֨ם
לָאַחֲרֹנִ֜ים
שֶׁיִּהְי֗וּ
לֹֽא־יִהְיֶ֤ה
לָהֶם֙
זִכָּר֔וֹן
עִ֥ם
שֶׁיִּהְי֖וּ
לָאַחֲרֹנָֽה:
פ
[יב]
אֲנִ֣י
קֹהֶ֗לֶת
הָיִ֥יתִי
מֶ֛לֶךְ
עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל
בִּירוּשָׁלִָֽם:
[יג]
וְנָתַ֣תִּי
אֶת־לִבִּ֗י
לִדְר֤וֹשׁ
וְלָתוּר֙
בַּחָכְמָ֔ה
עַ֛ל
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
תַּ֣חַת
הַשָּׁמָ֑יִם
ה֣וּא׀
עִנְיַ֣ן
רָ֗ע
נָתַ֧ן
אֱלֹהִ֛ים
לִבְנֵ֥י
הָאָדָ֖ם
לַעֲנ֥וֹת
בּֽוֹ:
[יד]
רָאִ֙יתִי֙
אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים
שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְהִנֵּ֥ה
הַכֹּ֛ל
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[טו]
מְעֻוָּ֖ת
לֹא־יוּכַ֣ל
לִתְקֹ֑ן
וְחֶסְר֖וֹן
לֹא־יוּכַ֥ל
לְהִמָּנֽוֹת:
[טז]
דִּבַּ֨רְתִּי
אֲנִ֤י
עִם־לִבִּי֙
לֵאמֹ֔ר
אֲנִ֗י
הִנֵּ֨ה
הִגְדַּ֤לְתִּי
וְהוֹסַ֙פְתִּי֙
חָכְמָ֔ה
עַ֛ל
כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה
לְפָנַ֖י
עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם
וְלִבִּ֛י
רָאָ֥ה
הַרְבֵּ֖ה
חָכְמָ֥ה
וָדָֽעַת:
[יז]
וָאֶתְּנָ֤ה
לִבִּי֙
לָדַ֣עַת
חָכְמָ֔ה
וְדַ֥עַת
הוֹלֵלֹ֖ת
וְשִׂכְל֑וּת
יָדַ֕עְתִּי
שֶׁגַּם־זֶ֥ה
ה֖וּא
רַעְי֥וֹן
רֽוּחַ:
[יח]
כִּ֛י
בְּרֹ֥ב
חָכְמָ֖ה
רָב־כָּ֑עַס
וְיוֹסִ֥יף
דַּ֖עַת
יוֹסִ֥יף
מַכְאֽוֹב:
פרק א
(א)
דברי
קהלת
-
שלמה
נקרא
'קהלת'
על
שם
שהיה
מקהיל
את
החכמה
אליו
(ראה
רש"י)
,
ובמקום
אחר
נקרא
"אגור
בן
יקא"
(בנוסחנו:
יקה;
מש'
ל
,
א)
,
שהיה
אוספה
ומקיאה
לרבים.
ויש
אומרים
(ראה
שה"ר
א
,
י)
שחיברו
לספר
זה
בעת
זקנותו
,
לפיכך
נקרא
בלשון
נקבה
,
שהיה
תש
כח
מחמת
זקנותו
כנקבה.
(ב)
הבל
הבלים
אמר
קוהלת
-
מקרא
מהופך
הוא:
אמר
קהלת:
הבל
הבלים
,
שענייני
העולם
הזה
הם
הבל
שבהבלים
,
דבר
שאין
בו
ממש.
הבל
הבלים
הכל
הבל
-
לפי
פשוטו
,
דרך
המקרא
לכפול
הדבר
כדי
לחזק
הדבר
על
עניינו.
(ג-ד)
מה
יתרון
ומה
תועלת
יהיה
לאדם
בכל
עמלו
שהוא
עמל
וקונה
קניינים
בעולם
הזה?
הלא
דור
הולך
ודור
בא
,
כלומר:
סופו
למות
ולהניח
הכל;
וזהו
פירושו
של
"הבל
הבלים"
(לעיל
,
ב).
(ה)
וזרח
השמש
וגו'
-
מה
שהזכיר
סיבוב
השמש
והילוך
הנחלים
אל
הים
(פס'
ה
-
ז)
,
הכל
הוא
דמיון
ל"דור
הולך"
(לעיל
,
ד).
(ו)
סובב
סובב
השמש
והולך
כל
הרוח
,
כלומר:
כל
הצד
שלדרום
,
ועם
סביבותיו
שב
וחוזר
הרוח
של
צפון
בלילה
,
כדי
שיזרח
היום
ממקום
שזרח
אתמול.
(ח-ט)
כל
הדברים
יגיעים
-
כל
העניינים
שאדם
מתעסק
בהם
בעולם
הזה
כולם
הם
יגיעים
ומטריחים
את
עוסקיהם
,
עד
שלא
יוכל
לדבר
מן
היגיע
ומן
הטורח.
וזו
היא
רעה
גדולה
,
שאם
לא
היה
עמל
וטורח
אין
בכך
כלום
אם
אין
לו
יתרון.
לא
תשבע
עין
לראות
-
שאם
היה
לו
לאדם
כל
זהב
וכסף
שבעולם
אין
עינו
שביעה
,
שעדיין
מבקש
לעמל
ולקנות
יותר;
ואם
אמרו
לו
שיש
בממשלתו
כל
מלכיות
שבעולם
לא
תמלא
אוזנו
משמוע
,
שעדיין
רוצה
לעמל
ולכבש
יותר
אם
ימצא.
וסוף
סוף
מה
זכרון
יהיה
לו
(ע"פ
פס'
יא
להלן)
,
כיון
שדור
הולך
ודור
בא
וסופו
למות;
ואין
כל
חדש
תחת
השמש
-
שיוכל
אדם
לומר
שמא
נתחדש
בעולם
ויהיה
לנו
מעתה
יתרון
מעמלינו.
(י-יא)
ואם
יש
דבר
שיאמר
אדם:
ראה
זה
הוא
חדש
-
אינו
חדש
,
שכבר
היה
לעולמים
ולדורות
הראשונים
שהיו
לפנינו.
ואם
תאמר:
היאך
לא
שמענוהו?
לפי
שאין
זכרון
לדורות
הראשונים
,
שכבר
נשכחים
הם
ומקראותיהם
,
וגם
לאחרונים
שיהיו
לא
יהיה
להם
זכרון
עם
אותם
שיהיו
לאחרונה.
(יג)
על
כל
אשר
נעשה
תחת
השמים
-
על
מעשי
בני
אדם;
וראיתי
שהוא
עניין
ועסק
רע
,
שאדם
עמל
ואין
לו
יתרון
בעמלו
,
אלא
שנתן
האלהים
זה
העניין
לבני
אדם
לענות
ולעסוק
בו
בעולם
הזה.
(יד)
ורעות
רוח
-
כלומר:
עסק
שלכלום;
וכך
מתפרש
"רעיון
רוח"
(להלן
,
יז)
,
ודומה
לו
"אפרים
רועה
רוח"
(הו'
יב
,
ב)
-
מתעסק
בהבלים
,
"ורועה
זונות"
(מש'
כט
,
ג)
-
מתעסק
בזונות;
וכך
פירש
בן
עזרא
(השווה
ראב"ע
לפסוקנו).
(טו)
מעוות
לא
יוכל
לתקון
-
העניין
הזה
שאדם
עמל
כל
ימיו
ולבסוף
אין
לו
יתרון
,
הוא
דבר
מעוות
ומקולקל
שלא
יוכל
אדם
לתקון
אותו;
ודבר
מחוסר
הוא
,
שלא
יוכל
להימנות
בכלל
דבר
שלם
והגון.
(יז)
ואתנה
ליבי
לדעת
חכמה
-
שאין
לך
עסק
חשוב
ממנו;
ולַדעת
הוללות
-
הוא
השטות
,
ושכלות
-
הוא
שֵׂכל
החכמה
,
כלומר:
לראות
עיקר
ההוללות
והשיכלות
ולידע
טיב
שניהם
ולהעמיק
עד
סופם.
וידעתי
שגם
זה
הוא
עסק
של
כלום
,
בלי
תועלת.
(יח)
כי
ברוב
חכמה
אבין
,
שאין
בעולם
הזה
יתרון
,
וירבה
צערי
וכעסי.
וכל
'חכמה'
האמורה
בספר
זה
אינה
חכמת
התורה
אלא
חכמת
הדעת.