מאגר הכתר קהלת פרק א עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק א
[א] דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם:
[ב] הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל:
[ג] מַה־יִּתְר֖וֹן לָאָדָ֑ם בְּכָ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ד] דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת:
[ה] וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם:
[ו] הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ:
[ז] כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת:
[ח] כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ:
[ט] מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[י] יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ:
[יא] אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה: פ
[יב] אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם:
[יג] וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ:
[יד] רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
[טו] מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת:
[טז] דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת:
[יז] וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ:
[יח] כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב:

פרק א
(א) דברי קהלת - שלמה נקרא 'קהלת' על שם שהיה מקהיל את החכמה אליו (ראה רש"י) , ובמקום אחר נקרא "אגור בן יקא" (בנוסחנו: יקה; מש' ל , א) , שהיה אוספה ומקיאה לרבים. ויש אומרים (ראה שה"ר א , י) שחיברו לספר זה בעת זקנותו , לפיכך נקרא בלשון נקבה , שהיה תש כח מחמת זקנותו כנקבה. (ב) הבל הבלים אמר קוהלת - מקרא מהופך הוא: אמר קהלת: הבל הבלים , שענייני העולם הזה הם הבל שבהבלים , דבר שאין בו ממש. הבל הבלים הכל הבל - לפי פשוטו , דרך המקרא לכפול הדבר כדי לחזק הדבר על עניינו. (ג-ד) מה יתרון ומה תועלת יהיה לאדם בכל עמלו שהוא עמל וקונה קניינים בעולם הזה? הלא דור הולך ודור בא , כלומר: סופו למות ולהניח הכל; וזהו פירושו של "הבל הבלים" (לעיל , ב). (ה) וזרח השמש וגו' - מה שהזכיר סיבוב השמש והילוך הנחלים אל הים (פס' ה - ז) , הכל הוא דמיון ל"דור הולך" (לעיל , ד). (ו) סובב סובב השמש והולך כל הרוח , כלומר: כל הצד שלדרום , ועם סביבותיו שב וחוזר הרוח של צפון בלילה , כדי שיזרח היום ממקום שזרח אתמול. (ח-ט) כל הדברים יגיעים - כל העניינים שאדם מתעסק בהם בעולם הזה כולם הם יגיעים ומטריחים את עוסקיהם , עד שלא יוכל לדבר מן היגיע ומן הטורח. וזו היא רעה גדולה , שאם לא היה עמל וטורח אין בכך כלום אם אין לו יתרון. לא תשבע עין לראות - שאם היה לו לאדם כל זהב וכסף שבעולם אין עינו שביעה , שעדיין מבקש לעמל ולקנות יותר; ואם אמרו לו שיש בממשלתו כל מלכיות שבעולם לא תמלא אוזנו משמוע , שעדיין רוצה לעמל ולכבש יותר אם ימצא. וסוף סוף מה זכרון יהיה לו (ע"פ פס' יא להלן) , כיון שדור הולך ודור בא וסופו למות; ואין כל חדש תחת השמש - שיוכל אדם לומר שמא נתחדש בעולם ויהיה לנו מעתה יתרון מעמלינו. (י-יא) ואם יש דבר שיאמר אדם: ראה זה הוא חדש - אינו חדש , שכבר היה לעולמים ולדורות הראשונים שהיו לפנינו. ואם תאמר: היאך לא שמענוהו? לפי שאין זכרון לדורות הראשונים , שכבר נשכחים הם ומקראותיהם , וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם אותם שיהיו לאחרונה. (יג) על כל אשר נעשה תחת השמים - על מעשי בני אדם; וראיתי שהוא עניין ועסק רע , שאדם עמל ואין לו יתרון בעמלו , אלא שנתן האלהים זה העניין לבני אדם לענות ולעסוק בו בעולם הזה. (יד) ורעות רוח - כלומר: עסק שלכלום; וכך מתפרש "רעיון רוח" (להלן , יז) , ודומה לו "אפרים רועה רוח" (הו' יב , ב) - מתעסק בהבלים , "ורועה זונות" (מש' כט , ג) - מתעסק בזונות; וכך פירש בן עזרא (השווה ראב"ע לפסוקנו). (טו) מעוות לא יוכל לתקון - העניין הזה שאדם עמל כל ימיו ולבסוף אין לו יתרון , הוא דבר מעוות ומקולקל שלא יוכל אדם לתקון אותו; ודבר מחוסר הוא , שלא יוכל להימנות בכלל דבר שלם והגון. (יז) ואתנה ליבי לדעת חכמה - שאין לך עסק חשוב ממנו; ולַדעת הוללות - הוא השטות , ושכלות - הוא שֵׂכל החכמה , כלומר: לראות עיקר ההוללות והשיכלות ולידע טיב שניהם ולהעמיק עד סופם. וידעתי שגם זה הוא עסק של כלום , בלי תועלת. (יח) כי ברוב חכמה אבין , שאין בעולם הזה יתרון , וירבה צערי וכעסי. וכל 'חכמה' האמורה בספר זה אינה חכמת התורה אלא חכמת הדעת.