מאגר הכתר קהלת פרק י עם פירוש ראב"ע

פרק י
(א) זבובי מות... - נמצא בכל המקרא לשון יחיד במקום רבים במקומות רבים; והנכון בעיני , שדרכם דרך קצרה: זבובי מות יבאיש יביע - עניינו: כל זבוב יבאיש במקומו; כמו "בנות צעדה" (בר' מט , כב) - כל בת צעדה כל אחת ואחת במקומה (ראה פירושו שם); "ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו" (יהו' ב , ד) - צפנה כל אחד במקומו; "ויקח חזקיהו את הספרים ויקראהו" (יש' לז , יד) - קרא כל אחד ואחד לבדו; ופָרַשׂ הספר שהיו בה הדברים הכתובים במקרא. ומלת יביע קשה במקום הזה. יש מפרשים בה (ראה רש"י) - מן "אבעבועות" (שמ' ט , ט). ולא אבה דקדוק הלשון , כי שורש 'אבעבועות' - 'בעה' , מן הפעלים שהלמ"ד שלהם איננו שלם; וכמוהו "מים תבעה אש" (יש' סד , א); "נבעה בחומה נשגבה" (יש' ל , יג). והקרוב אלי היותו מ"מבוע" (קה' יב , ו) , כי דגשות הבי"ת - להתבלע הנו"ן שהוא פ"א הפועל; ויורה עליו "נחל נובע" (מש' יח , ד). והעניין , כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח , שאין למעלה מריחו הטוב , ולא יפסק הביאוש , כי הזבובים יביעוהו; ויהיה פועל יוצא. ודע , כי יקר הקמוץ הוא תואר השם; ומלת 'יקר' בשוא תחת היו"ד הוא שם , כמו 'כבוד'; ולעולם הוא קמוץ , והוא שוה במקום המוכרת והסמוך , כמו "בגדי השרד" (שמ' לא , י): "וכל יקר ראתה עינו" (איוב כח , י); "ואת יקר תפארת גדולתו" (אס' א , ד). ונקמץ הסמוך , להפריש בינו ובין תואר השם הסמוך: "יְקַר רוח איש תבונה" (מש' יז , כז). על כן יטעה האומר בתפלת ראש השנה 'ולכבוד שמך יקר יתנו' בקמצות היו"ד; והאמת שהוא בשוא , כמו "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן" (אס' א , כ). ועניין יקר בפסוק הזה הוא האדם; והעניין: כמו שהזבובים המתים יבאישו השמן הרוקח , כן יבאיש לאדם , שהוא יקר מחכמה וכבוד , שיש בו סכלות מעט. כי סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו; וזה הסכלות הוא חטא. וזה הפסוק דבק בפסוק שלמעלה "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קה' ט , יח): גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה. הלא תראה ששלמה המלך נראה אליו המקום פעמים (ראה מ"א ג , ה; ט , ב) , ובנה מקום לכבוד המקום , ונסבה ורחבה חכמתו למעלה (ע"פ יח' מא , ז) מהקדמונים והאחרונים , ולא נמצא עולתה בו (ע"פ תה' צב , טז); ובעבור חטא אחד - שלא חפש על נשיו מה היו עושות , והם בנו לאלהיהם מעושר שלמה - נכתב עליו כל מה שנכתב במקרא בדברי אחיה (ראה מ"א יא , לא - לג) ונחמיה (ראה נחמ' יג , כו). ואל תתמה , כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה , כעניין "בקרובי אקדש" (וי' י , ג); ומה נכבד דרש קדמונינו ז"ל (ראה תנח' וישלח , י) במלת "וסביביו נשערה מאד" (תה' נ , ג). וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל , ולא נעשה בזדון , רק אחרים סבבו הדבר (ראה במ' כ , יב). (ב) לב חכם - לא יאמר על גוף הלב , כי באמצע הוא לכל , לחכם ולכסיל , אע"פ שראשו נטוי לפאת שמאל; ועניינו , ששכל החכם עמו , ובשעת הצורך ימצאנו מיד בכל עניינו במהרה , והפך זה הכסיל; כאלו לב חכם לימינו. כי לימין יותר כח מהשמאל ויותר מהירות , בעבור היות מבוע הדם , שהוא הכבד , לפאת ימין; ואין איש אטר יד ימינו (ע"פ שו' ג , טו) טענה , כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בני אדם. (ג) וגם בדרך. והסכל - בכל עסקיו ודבריו יראה חוסר שכלו ודעתו , ואפילו כשהוא הולך בדרך , וכאילו הוא קורא על נפשו ומראה קלונו ומודיע חסרונו לכל; וזה עניין ואמר לכל סכל הוא - כאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל. (ד) אם רוח - בעבור שהזכיר למעלה כי דברי החכם נשמעים יותר מדברי מושל בכסילים (ראה קה' ט , יז) , שב להזהיר החכם: אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה ― כעניין "כי מבית הסורים יצא למלוך" (קה' ד , יד) ― מקומך אל תנח; והעניין: שפלות רוח. או ענין: שיתעסק גם בחכמה תמיד כמו שהיה בתחלה , כאלו לא זז ממקומו ולא עלה למדרגה עליונה כנגד האדם. ודע , שאם התרפית , יניחך הריפוי עם חטאים גדולים. ויותר נכון היות מרפא פועל מ'הבניין הכבד' , שממנו "הרפה לה" (מ"ב ד , כז) , והאל"ף במקום ה"א , כאל"ף "על כן הוא מרפא" (יר' לח , ד) שהוא מ'הבניין הכבד'. והעניין , כי העוזב הממשלה יעזוב חטאים גדולים. ויש אומרים , כי 'איש מרפא' יעזוב חטאים גדולים , כמו בעל הרפואה - לא יאכל דבר שיזיקנו היזק רב , רק ישָמר. ויפרש זה המפרש: אם רוח המושל תעלה עליך - אם תעלה עליך חמת המושל , לא תסור מדרוש החכמה , והחכם לא יכעיס המושל. והעניין , כי החכם יעזוב כל דבר שיביאנו לידי חטא שבעבורו יכעס המושל , כמו הרופא שישמר בתחילה מהמאכלים הקשים. (ה) יש רעה. באה מלת יוצָא , שהלמ"ד שלה אל"ף , כמו הפעלים בעלי הה"א , כמו "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" (אס' ב , כ); והיא לשון נקבה , כי הזכר - 'יוצֵא'. וכמוה "כעגלה דשא" (בנוסחנו: דשה; יר' נ , יא) , ואם היא באל"ף , באה על מנהג בעלי הה"א , כמו "דוה" (וי' כ , יח); "למען ספות הרוה" (דב' כט , יח); אע"פ שאמר בעל הדקדוק (שלשה ס"ד ע' 10 ) , שהאל"ף של"דשא" - תמורת ה"א. ועניין זה הפסוק דבק בשלמעלה (פס' ד) , כי "המושל" - תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים הפך האמת , ויראה כאלו הם שגגה ולא ידע. (ו) נתן הסכל - מפרשים אמרו , שהיה ראוי להיות בשי"ן; והעניין , שבעלי השכל ראויים לשבת במרומים רבים , והעשירים - בהפך. והעניין בעצמו נכון , לכן (אבל) איננו מעניין הפסוק שהוא לפניו ואחריו. וכן פירשו: נתן איש הסכל , שהוא הכסיל , להיות במרומים רבים. ויתכן היות סכל - שם התואר , כמו "ילד" (קה' ד , יג) ו"הלך" (ש"ב יב , ד). ופירוש רבים - כמו 'גדולים'. ועשירים - שיש להם מעלה בעולם , כמו שאמר בספר משלי "עשיר ברשים ימשול" (כב , ז) - יושבים בשפל. (ז) ראיתי. זה הפסוק - מענין הפסוק הראשון (לעיל , ו); ועל כולם אמר בתחלה "יש" (לעיל , ה) , כמו שפירשתי (קה' א , י) שהוא הנמצא לפרקים מעטים. (ח) חופר. דע , כי גומץ - אחד ואין שיני , גם בן ואח אין לו (ע"פ קה' ד , ח) במקרא. וחופר יורה על עניינו , שהוא כמו "בור כרה ויחפרהו" (תה' ז , טז). ויתכן שישוב זה העניין על השליט שיעשה הפך האמת (ראה פירושו לעיל , ה); ופורץ גדר - כנוהו חכמים קדמונים (ראה ע"ז כז , ב). או יהי עניינו על הכסיל; והעניין: אע"פ שימצאו בעולם דברים הפך האמת , הוא במעט; אך ברוב - חופר גומץ בו יפול , והחכם הרואה את הנולד לא (ע"פ אבות) יפול. (ט) מסיע. רובי המפרשים (ראה מחברת פיל': 'סכן'; רש"י; רשב"ם) פירשו יסכן בם - יתחמם בם; ואמרו , כי כמוהו "ותהי למלך סכנת" (מ"א א , ד). וזה העניין בלשון ערב לא ימצא מהבניין 'הקל' כי אם פועל עומד. והנכון , כי 'סוכנת' - בעלת אוצרות המלך , כמו "ערי מסכנות" (שמ' א , יא); וכמוהו "אל הסוכן הזה" (יש' כב , טו). וזה הפירוש בלא ראש ובלא רגל , כי מה עניין "אם קהה הברזל" (להלן , י)? והקרוב אלי , שמלת יסכן בם - מלשון 'סכנה' , והיא ידועה בדברי הראשונים; ושני הפסוקים דבקים , ועודנו בהילול החכמה. והוא גם דבק בפסוק שלמעלה (פס' ח) , שהכסיל בסכלותו יפרוץ גדר , והחכם ישמר מזה. והעניין , שאין דבר בעולם שיוכל אדם להשיגנו בלא עצבון ועמל וסכנה; אפילו האבנים שאינם ברשות אדם , ומי שירצה יקח אותם , יעצב בהסיעם אל המקום שירצה; וכן עצי היער - ייגע בביקועם ופעם יסתכן. (י) אם קהה - אף כי אם יקהה הברזל ולא קלקל פניו; והעניין , שלא יהיה ממורט ― וקלקל הוא מפעלי הכפל , והפ"א כפול; והוא מעניין "נחשת קלל" (יח' א , ז) ― אז יתיש כח הבוקע (ראה לעיל , ט). ומלת יגבר - כמו 'ינצח' , כמו "וגברתי את בית יהודה" (זכ' י , ו). וחיילים - כמו 'כח' , כעניין "אלהים יי' חילי" (חב' ג , יט); "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל" (שמ' יח , כא). ויתרון הכשר חכמה - והעניין , שיש לחכמה יתרון על כל עצב , כי תכשיר האדם ותישרנו בלא עצבון והתשת כח. "וכשר הדבר" (אס' ח , ה) - פועל עומד מהבניין 'הקל' , והכשר - פועל יוצא מהבניין 'הכבד הנוסף'. (יא) אם ישך - חזר לעניין שלמעלה , והוא "ופורץ גדר ישכנו נחש" (פס' ח). ויתכן שזה הגדר הוא שגדר השליט. ודמה המלשין לנחש , והעניין: אין יתרון לבעל הלשון מן הנחש הצפעוני שלא ישמע לחש (ע"פ יר' ח , יז) , שיזיק ולא יהנה. (יב) דברי. חלילה להיות החכם בעל לשון (ראה לעיל , יא)! רק כל דברים שיוצאים מפיו הם חן; והכסיל ישחית על נפשו בדיבורו. ואמר תבלענו , לשון יחיד - כעניין "זבובי מות" (לעיל , א וראה פירושו שם); "שמש ירח עמד זבולה" (חב' ג , יא). (יג) תחלת - אין טעם לדבריו , תחלה וסוף. (יד) והסכל יאמר: אוכל ואשתה , כי לא אדע מה שיהיה בחיי ובמותי. ויתכן היות כמוהו "כי מי יודע מה טוב לאדם" (קה' ו , יב) , בעבור היות למעלה "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" (שם , יא). (טו) עמל. דימה הכסיל שיעמול לבקש גבוהות ונפלאות ממנו (ע"פ תה' קלא , א) , והוא לא ידע הנראות והידועות לאדם; רוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך , וייגע ולא יראה חפצו. וכל 'עמל' במקרא הוא לשון זכר , וזה לבדו לשון נקבה; כמו כל 'כבוד' במקרא לשון זכר חוץ מאחד: "אל תחד כבודי" (בר' מט , ו). (טז) אי. כאשר הזכיר דבר הכסיל שהוא הבל (ראה לעיל , יב - יג) , אמר: אם היה זה הכסיל מלך יהיה דבר קשה , אף כי אם היה גם נער. מלת אי - כמו 'אוי' , כמו "ואִילוֹ האחד" (קה' ד , י וראה פירושו שם); ואין להם שלישי בעניינם. ושריך בבקר יאכלו - בעבור שלא יתעסקו כי אם באכילה; הפך "דינו לבקר משפט" (יר' כא , יב). (יז) אשרך (בנוסחנו: אשריך) - זאת המלה באה , בלא סמיכת דיבור , בלשון רבים: "אשרי האיש" (תה' א , א); ובסמיכה - פעם בלשון רבים: "ובוטח ביי' אשריו" (מש' טז , כ) , ובמקום אחר בלשון יחיד: "ושומר תורה אשרהו" (מש' כט , יח). אמר רבי משה הכהן נשמתו עדן: "אשרהו" - לשון רבים; וכן "עינהו" (איוב כד , כג); "גבורהו" (נח' ב , ד); "בהתפללו בעד רעהו" (איוב מב , י); והראיה: "כי נכח עיני יי' דרכי איש" (מש' ה , כא). ושכח "הנה עין יי' אל יראיו" (תה' לג , יח); גם כן "ידהו" (חב' ג , י) - לשון יחיד; ו"גבורהו" (נח' ב , ד) - כן מגן כל גבור שיש בו. ובעבור מלת "בהתפללו בעד רעהו" (איוב מב , י) - נהפך העולם? ואם כן , "ביד רעהו העדולמי" (בר' לח , כ) - שנים היה! ומה הפרש בין "רעו" (יר' ו , כא) ו"רעהו" (בר' יא , ג)? "שיו" (דב' כב , א) - "שיהו" (ש"א יד , לד)? גם בפעלים: "ירדפוֹ" (הו' ח , ג) - "ירדפהו" (שו' ט , מ). אולי התפלל איוב בעד כל אחד מרעיו תפלה בעצמה (ראה איוב מב , י) , ולקח כל אחד מהם שבעה פרים ושבעה אלים (ראה שם , ח - ט)? ויורה על מלת "אשרהו" (מש' כט , יח) שהוא לשון יחיד: אשרך ארץ. ועניין בן חורים - שיעשה מעשה הגדולים; והפך: "בן בליעל" (ש"א כה , יז). אמר אחד מהמפרשים (ראה השרשים: 'חור' , וראה רס"ג אגרון ע' 215 ): ידוע שאין בעינים כדמות הלובן שהוא דומה לאור , ואין למטה מהשחור. והכתוב ידַמה הגדולים ללובן , והקטנים , שאין להם מעלה וגדולה , לחושך. ויפרש חורים - לבנים , כמו "חור כרפס ותכלת" (אס' א , ו); גם יפרש כן "ואורגים חורי" (יש' יט , ט); "סלי חורי" (בר' מ , טז). ו'לבן' בלשון ארמית - 'חיור'; והפך החורים - חשוכים: "ובל יתיצב לפני חשוכים" (ראה מש' כב , כט). יש מפרש (ראה מחברת פיל': 'שת'; רש"י; רשב"ם) ולא בשתי - כמו 'בשתיה'. ויש אומרים: בשתי - כעניין דלות , וכמוהו "ונשתו מים מהים" (יש' יט , ה); "לשונם בצמא נשתה" (יש' מא , יז); והעניין: כי כל מעשיהם בגבורה. ועניין סמיכת גבורה לאכילה - עד שיתאוו ויתאכל המאכל הראשון; והעניין , שאינם אוכלים כי אם לצורך , ולא בשביל תענוג. (יח) בעצלתים - ידוע , כי כל מלה היא על 'שְנַים' , היא שנים; כמו 'עינים' , ידים , 'שוקים' , 'רגלים'; 'שִנים' - בעבור היותם שתי מערכות; 'רֵחַים'; וכן 'שמים' , ומבין סוד הגלגל יודה כן. וכן 'פעמַיִם'; גם 'מַיִם' , ויש לו סוד סתום וחתום. ו"את כל לוחותים" (יח' כז , ה) - שיש ספינות כשני לוחות; ו"מעקש דרכים" (מש' כח , ו; וראה שם , יח) כן , ויורה עליו סוף הפסוק: "יפול באחת" (שם , יח). וכן פירש רבי משה הכהן ז"ל 'צהרים'. אם כן , תהיה מלת עצלתים חוזרת לידים , כאלו אמר: בידים עצלות; והיא לשון קצרה. והמקרה במקום הזה - שם; ויש אומר כי הוא פועל , כמו "המקרה במים" (תה' קד , ג); "המה קרוהו" (נחמ' ג , ג); וכולם מהבניין 'הכבד הדגוש' , והיה הרי"ש ראוי להדגש. ואמר , כי המקרה בעצלות ידיו עשה מעשה מך. וזה רחוק , בעבור היות ימך מבניין 'נפעל' , כמו "ידל כבוד יעקב" (יש' יז , ד); והוא מפעלי הכפל. ובשפלות ידים - עניינו: עניות ומסכנות. וידלף - כמו "דלף טורד" (מש' כז , טו) , ועניינו: הטיפות היורדות. וזה הפסוק דבק עם הפסוק שלמעלה; כאילו אמר על אותו המלך והשרים המתעסקים באכילה (ראה לעיל , טז) ויעצלו להביט בדברי המלוכה. והנה יתחדשו עליהם בעבור עצלותם שני דברים: האחד - שתשחת מלכותם , כמו הבית שיהרס מעט מעט וימך המקרה; והדבר השיני - שלא יסתכלו כדי להוסיף ממון ולאצור אותו לשעת הצורך; וזה עניין ובשפלות ידים. (יט) לשחוק. והלא יראו , כי כל שמחה שיש בעולם ושחוק - עיקרם הלחם שעושים העושים , ויין המשמח חיי אדם ― ויתכן היות חיים - תואר השם , כי היין ישמח החיים שעל פני האדמה ― והכסף יענה את הכל. ועניין יענה - ימציא. ויתכן שהוא מן 'עת' , כמו שפירשתי (ראה קה' ט , יא); והעניין , שימציאנו בעת שירצה הרוצה. (כ) גם במדעך. אע"פ שהמלך נער (ראה לעיל , טז) - השמר לך: אל תקללנו אפילו במדעך; ועניינו: בלבך ובמחשבותיך , שאתה יודע אותה לבדך. ובמקום הסתר אל תקלל עשיר; כי אם ישמע הדבר המלך , יזיקך בכחו , והעשיר - בעבור עשרו. כי עוף השמים - דרך משל , כמו "כי היא שמעה את כל" (יהו' כד , כז). ובעל הכנפים - הוא עוף השמים; והעניין כפול.