מאגר הכתר קהלת פרק י עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק י
(א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח - זבוב אחד או שני זבובים מתים שיפלו בשמן רוקח , יבאיש את השמן. יביע - לשון "אבעבועות" (שמ' ט , ט): אע"פ שהזבוב דבר מועט הוא , מסריח את השמן שהוא דבר גדול ועושה אותו אבעבועות , ומנפיחו ומפיג את טעמו. וכשם שדבר מועט מבאיש שמן רוקח , שהוא דבר חשוב , כמו כן יקר מחכמה ומכבוד (בנוסחנו: מכבוד) סכלות מעט. יקר - פתרונו: כבד; וכן פתרון המקרא: סכלות מעט שיש בו באדם מכריע ומכביד על החכמה והכבוד שיש בו , אע"פ שהחכמה והכבוד שיש בו יתירים על אותו סכלות מעט. שאם ימצא באדם סכלות מעט - שעושה סכלות מעט לפני הבריות , מניחים הם החכמה והכבוד שיש בו ומליזים אחריו על הסכלות שעשה. נמצא שסכלות מעט מכריע את החכמה ואת הכבוד , כשם שזבובי מות , שהוא דבר מועט - מבאיש שמן רוקח שהוא דבר גדול; והוא הדין ש"חוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קה' ט , יח). (ב) לב חכם לימינו - פתרונו: מזומן הוא לו להורות לו דרך שילך בה; שמורה לו עיקר הדבר מה יהיה באחריתו. ולב כסיל לשמאלו - פתרונו: אינו מזומן לו להורות לו דרך הטוב , כיד שמאל שאינה מזומנת לאדם לעשות מלאכתו. (ג) וגם בדרך שהסכל (בנוסחנו: כשהסכל) הולך לבו חסר - פתרונו: חסר הוא מן הלב; כל האברים יש בו , אבל לב אין לו. וכן הוא אומר "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין" (מש' יז , טז). ואמר לכל סכל הוא - פתרונו: ואמר לכל: 'סכל אני'. וכי איפשר שיאמר אדם לבריות: 'סכל אני'? - אלא במעשיו שהוא עושה כאילו אומר לכל: 'סכל אני'. (ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח - פתרונו: אם כעס המושל יעלה עליך - מקומך אל תנח מפני חמתו , לברוח לך לארץ אחרת מפני כעסו. כי מרפא יניח חטאים גדולים - פתרונו: אם עֲנשך עכשיו , מחר ירפה לך ויניחך מחטאים גדולים. (ה-ז) יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיוצא מלפני השליט - שהיה לו לשליט לצוות ולומר: הושיבו איש פלוני עשיר במרומים רבים , בראש הקרואים , ואיש פלוני סכל באין לב (ע"פ יר' ה , כא) , הושיבוהו בשפל; והוא שגג וציוה: הושיבו את הסכל במרומים רבים , ואותו שהוא עשיר ציוה להושיב בשפל. שלא ידע בסכל שהוא סכל ולא ידע בעשיר שהוא עשיר. לשגגה זו דומה , שראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ. (ח) חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש - המצוי בין הגדירות. כשם ששני דברים הללו , החופר והפורץ , סבור שבאים לו לתקנה ובאים לו לתקלה , כמו כן הרבה פעמים אדם חורש על רעה והרעה תסוב עליו; וכמו כן: (ט) אדם מסיע אבנים - פעמים שהם באים לו לעצבון , כשם שהוא אומר "גולל אבן אליו תשוב" (מש' כו , כז). וכן בוקע עצים יסכן בם - לשון 'סכנה': פעמים חוטב עצים , ונשל (ע"פ דב' יט , ה) קיסם מן הבקעת והכה אותו ומת. (י) אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר - דומה שזה פתרונו: האפשר דבר זה , שברזל שקהה חידודו , והוא לא פנים קלקל - פתרונו: אינו מצוחצח; האפשר דבר זה , חרב שאינו מחודד ואינו ממורט שחיילים יגבר - שיתן לב וגבורה לתופש אותו?! והלא כל כלי ברזל וכל חרב שלא הוחדה ולא מורטה (ע"פ יח' כא , טו) , אינו מועיל ביד האדם! אימתי הוא מועיל ביד הורג? כשהוכשר ונתקן להרוג בו: שצחצחו את הברזל והוחדה ומורטה החרב , אז נותנים אותה ביד הורג (ע"פ יח' כא , טז) ואז תצלח למלאכתה. למדת , שהכשר החרב ותיקונו גדול מן הברזל עצמו; וכן הכשר כל דבר ותיקונו יתר מן הדבר עצמו. כמו כן יתרון הכשר שלכל דבר היא החכמה. [דבר אחר: וחיילים יגבר - פתרונו: ולא חילים יגבר; שלא פנים קלקל האמור בתחילה מוסב כמו כן על וחיילים יגבר , ויהיה פתרונו: ו לא חיילים יגבר. ומפתרון זה לא תסור ימין ושמאל.] (יא) אם ישך הנחש בלא (בנוסחנו: בלוא) לחש - פתרונו: שמא ראית מימיך שישוך הנחש בלא לחש? דבר זה אי אפשר! אלא בתחלה לוחש וזורק בו באדם ארס , ואחר כך נושכו וממית. ובכל זאת אין לו יתרון. אף לשון הרע שאדם אומר על חבירו דומה לו: בתחלה אומר לשון הרע על חבירו , והמקבלו הולך והורג את מי שנאמר עליו; ואין יתרון לבעל הלשון שאמרו. [דבר אחר: אם ראית שישוך הנחש את האדם , זהו לפי שהאדם הוא בלא לחש - שלא למד חכמת לחישה כנגד נשיכת הנחש , ואם כן , מה יתרון לו שיש לו לשון גדול ואינו יודע ללחוש? על כן אמרתי , שיתרון ורוח הוא הכשר חכמה (ראה לעיל , י).] (יב) דברי פי חכם חן - דבריו שכר הם לו , שנושא חן בעיני הבריות. וכשם שהחכם נוטל שכר בדבריו , כן הכסיל נענש על דבריו , כמו שמפרש: ושפתות כסיל תבלענו. (יג) תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה - פתרונו: אינו זז מלדבר דברי סכלות , עד שלבסוף גורם רעה לעצמו. (יד) והסכל ירבה דברים - לומר: 'כך וכך אעשה' , כאילו המעשה ברשותו; ואינו כן , כמו שמפרש: ולא (בנוסחנו: לא) ידע האדם מה שיהיה - אינו יודע מה ילד יום (ע"פ מש' כז , א) , איך ישתנה הדבר ויהפך המעשה שאמר לעשותו. ואם במעשה שליומו אינו יודע מה ילד יום (ע"פ מש' כז , א) , על אחת כמה וכמה מה שיהיה מאחריו - מי יגיד לו? (טו) עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר - הכסיל שלא ידע ללכת אל עיר , ואינו שואל לבריות איזו דרך ישרה ללכת אל עיר אלא בורר לו דרך מעצמו , והדרך שהוא בורר לא זו הדרך ולא זו העיר (ע"פ מ"ב ו , יט); וכל מה שהוא הולך יותר ויותר , מתייגע הוא יותר ויותר. כך כל אדם שאינו יודע מה לעשות בְּדבר ואינו נועץ בחכם ממנו , אלא בורר עיצה מלבו , סוף שעצתו מייגעתו. (טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו - שכשהמלך נער , הוא אוכל בבקר כמשפט כל נער; וכשהוא אוכל בבקר - גם שריו אוכלים עמו , וכשהם אוכלים ושבעים ומשתכרים , אינן יכולין לעשות בצרכי המלכות ולשפוט את העם. (יז) אשרך (בנוסחנו: אשריך) ארץ שמלכך בן חורין (בנוסחנו: חורים) - פתרונו: אשרך ארץ שמלכך נוהג דרך חירות ודרך שרים , שעד שלא יאכל עוסק בגבורה להעמיד מלכותו לבטח. וכן שריך בעת יאכלו. בגבורה - שפושט בכל אויביו ומביא שלל ואוכל. ולא בשתי - פתרונו: ולא כמלך נער , שאינו עוסק כי אם באכילה ושתייה ולא בגבורה , ומתוך כך אויביו מתגברים עליו ושמים ארצו לשמה. אבל מלך שעוסק בגבורה בכל בקר עד שלא יאכל , משקיט את ארצו. (יח) בעצלתים ימך המקרה - מי שיודע לקָרות את ביתו , ואינו מְקָרֶה אותו מתוך עצלות , סופו נעשה מך; שכל מי שמתעצל במלאכתו סופו בא לידי עוני. וכן בשפלות ידים ידלוף הבית. (יט) לשחוק עושים לחם - פתרונו: לצורך שחוק ולצורך שמחה עושים סעודה. 'לחם' קרוי סעודה , כמו "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" (ש"א כ , כז) , וכן "בלשצר (בנוסחנו: בלשאצר) מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף" (דנ' ה , א). וכן יין ישמח חיים והכסף יענה את הכל - אי אפשר לעשות סעודה אלא למי שיש כסף אצלו. והכסף יענה - כמו "אענה את השמים והשמים יענו את הארץ. והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר" (ראה הו' ב , כג - כד). (כ) וכי אפשר , כשבני אדם שמחים במשתה היין , שפעמים לא יהיו מוציאים גנאי על הבריות מתוך שכרות היין? לכך אני מזהירך: לא תדבר דבר מתוך שכרותך שיבא לך לרעה ולא תאמר; שלא תדבר דבר בפני הקרואים לסעודה שיעידו בך השומעים; אלא גם במדעך מלך אל תקלל - פתרונו: בינך לבין עצמך. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר - שתאמר: אין שומע בדבר. כי עוף השמים יוליך את הקול - אי אפשר לו שלא להשמע. ואם תאמר: אם אני מקלל את העשיר מה איכפת לי? לכך נאמר למעלה "והכסף יענה את הכל" (פס' יט) - הכל צריכים לעשיר , וגם אתה אי אפשר לך שלא תצטרך לו. [לכך אני מזהירך עליו. ולפי הפשט: לא יתכן לפרש שעופות יגידו שום דבר , אלא כך פשוטו: ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר , ואם תאמר: אין פה איש , ומעוף השמים איני ירא שיגיד - אל תאמר כן , כי זהו אמת שעוף השמים יוליך הקול עמו ולא יגיד לבני אדם , אבל יש לחוש שמא אזנים לכותל (ראה קה"ר י , כג) , ושמא יש אדם שישמע ויגיד; וזהו ובעל הכנפים - פירושו: האדם שהוא בעל העוף אותו יגיד דבר.]