מאגר הכתר קהלת פרק י עם פירוש רשב"ם

פרק י
(א) (שילוב פרשני של ט , יח עם י , א:) ודומה ומשול הוא לזבובים , שאינן ראויים לכלום כי אם למיתה , שמבאישים ומביעים שמן מבוסם. יביע - פתרונו לפי עיניינו: שמַזְהִים ומקלקל השמן. יקר - לשון כובד. יש רוע וכובד בסכלות וכסילות מעט , יותר מחכמה ומכבוד , שזה ה"חוטא" מאבד "הרבה טובה" בכסילותו וסיכלותו. (ב) לב חכם לימינו - דיעה (אולי צ"ל: דימה) לב חכם ללכת בדרך ימין ודיעת (אולי צ"ל: ודימה) כסיל ללכת בדרך שמאל; כשם שיד ימין חשובה מיד שמאל , כך המשיל וקורא לדרך הטובה 'דרך ימין' ולדרך הרעה 'דרך שמאל'. ועל אשר כתב לב חכם לימינו... לשמאלו , ולא כתב 'מימינו' ו'משמאלו' , צריך לפתור בעיניין זה. (ג) וגם בדרך - ואף כשהסכל בדרך , לבו חסר ומשתומם ומשתטה. ואמר לכל - מתוך נבלותו ושטותו שהוא עושה , הרי הוא כאומר לכל שהוא סכל וכסיל , לפי שבני אדם מכירים בכסילות מעשיו. כך הולך ומספר המקרא חשיבותו של חכם וגנותו של כסיל. (ד) אם רוח המושל - דעתו של מושל ושליט השולט עליך , אשר ישים לך עלילות דברים (ע"פ דב' כב , יד); אל תניח מקומך ולא תברח משם מחמת יראתו , שהרי מרפא לשונך , שתפייסהו בפייוס דבריך אשר תתחנן לפניו , יגרומו שהוא יניח חטאים גדולים אשר חטאת לו ולא ישים לך עוד עלילות דברים. מרפא - דוגמת "ולשון חכמים מרפא" (מש' יב , יח). (ה) ויש (בנוסחנו: יש) רעה ראיתי - רעה אחת ראיתי בעולם , שהיא כשגגה היוצאה מפי השליט אשר יאמר לעבדיו: עשו כך וכך , לכו לתלותו או לעשות לו רעה אחרת , והם ילכו ותלו אשר לא חטא ולא פשע , לפי שטעו בדבר השליט. (ו) שהרי ניתן הכסיל הסכל במרומים רבים , להיות עשיר , שר גדול וחשוב , והעשירים יושבים בשפל - שהם דלים ושפלים. (ז) ראיתי עבדים - פירוש הוא של "ניתן הסכל" וגו' (לעיל , ו). שהעבדים מתנהגים כאדונים וקצינים להיות רוכבי סוסים , והשרים הולכים כעבדים בלי רכיבת סוסים; שהעליונים למטה ותחתונים למעלה. (ח-ט) חופר גומץ - הולך ומוכיח את האדם , שאם יש לו אומנות אחֵר שלא יעסוק באומניות הללו , לפי שפעמים שהוא עצמו נכשל בהן. שלא יהא חופר שוחות , שפעמים שהוא עצמו נופל ומת. כעיניין שאמרו רבותינו (ראה פסחים כח , א): גיראה בגיראיה משתדי , מדוול ידיה משתלים; סדנא בסדניה יתיב , מדויל ידיה משתלים. ולא יהא פורץ גדירות , שלא ישכוהו נחשים המצויין בסדקי הגדר. ולא יסיע ולא יזיז אבנים גדולות , לפי שהוא נעצב בעצבון. ולא יהא בוקע עצים , מחמת הטורח שהוא גדול , ומתחמם באותה מלאכה חימום גדול. וכן עושה הרעה - פרי מעלליו יאכל (ע"פ יש' ג , י) , כי זורע עמל יקצור און (ע"פ מש' כב , ח). גומץ - לשון 'גומָא' ושוחה. מסיע אבנים - דוגמת "ויסיעו אבנים גדולות" (מ"א ה , לא). יסכן בם - לשון חימום , כמו "ותהי למלך סוכנת" (מ"א א , ד). (י) אם קהה הברזל - אם קהו חרבות של ברזל , ונתקל והורע פיהם וחידודם והאדם לא חידד ולא לטש את פניהם , שלא היו מחודדין ומלוטשין - ואע"פ כן חיילים יגבר , שנותן החרב לב גבורה וחוזק להגביר כח ונצחון במלחמה. כך היא שבחן של כלי זיין , שאע"פ שאינן מלוטשין. ועל כל זאת יש יתרון ושבח בהכשר חכמה יותר מהן. מקרא זה כפול הוא על שנאמר למעלה "טובה חכמה מכלי קרב" (קה' ט , יח). הברזל - לשון כלי זיין , כמו "ונשל הברזל" (דב' יט , ה). קלקל - לשון לטישה וברק , כמו "נחשת קלל" (יח' א , ז). (יא) אם ישך הנחש - אם הנחש נושך את האדם , בשביל שהלוחש לא ליחש עליו לחש הוא נושך. ואין לו יתרון לבעל הלשון , שיודע ללחוש ולא ליחש. כך הוא מוכיח , לפי שיש לו ללוחש ללחוש למען לא ישוך הנחש. בלא לחש - לשון זה נופל על הנחש. כמו "נחשים צפעונים אשר אין להם לחש ונשכו" וגו' (יר' ח , ז). (יב) דברי פי חכם - דבריו של פי חכם שמדבר בנחת ובפייוסין , כהוגן וכשורה , הן נותנין ומעניקין לו חן בעיני הבריות. ושפתות כסיל - כל שפה ושפה של כסיל שהוא מדבר בגבהות לב גאוותו , תבלע אותו מן העולם , שהוא נבזה ונמאס בעיני הבריות. (יג) תחילת דברי פיהו - זה הכלל: תחילת דבריו של כסיל הוא סכלות וכסילות , ואחרית דבריו הן הוללות רעה. (יד) והסכל ירבה דברים - הכסיל מרבה דברים של כסילות , ואינו יודע ומבין הרעה אשר תבוא ותגיע לו בסופו. וגם הרעה אשר תבוא עליו פתאום מאחריו כאשר ילך בדרכו אינו יודע , כי מי אשר יגיד לו; ועל כן יש להתרחק מן הכסילות. (טו) עמל הכסילים תייגענו - עמל של כל כסיל וכסיל תייגע אותו. שמחמת כסילותו הוא עיף ויגע כשהוא מחוץ לעיר , עד אשר אינו יודע לחזור אל העיר. תיגענו - עמל נקרא בלשון נקבה , ועל כן (לא ברור בכה"י) תי"ו. (טז) אי לך ארץ - אוי לך ארץ שמלכך נער וכסיל , ומחריב את העולם בכסילותו ונערותו; ושרייך שהן סמוכין ותכופין על המלך אוכלין בבקר , וברוב אכילתן מחריבין הארץ , שאינן עושין כלום. ועל כן יש להתרחק ממלך נער. (יז) אשריך ארץ - אשרי לך ארץ שמלכך בן חורין (בנוסחנו: חורים) - חשוב וחכם , לפי שהוא מקיים העולם בחכמתו , ושרייך התכופין על המלך אוכלין בעת אכילת בני אדם; ברוב גבורה שהם נלחמים עם האוייבים כדי לקיים את הארץ , ובעת אכילה באין לבתיהן ואוכלין. ולא בשתי - ואין עוסקין בשתיית יין ואכילות גסות. ועל כן יש לך לידבק במלך בן חורין , למען יהיה העולם מקויים. בשְתִי - לא שמעתי בו כלום מדוע לא ננקד 'בשֶתי' , מן 'שָתָה' , כמו "קֶרי" (וי' כו , כא) מן 'קָרָה'. (יח) בעצלתים - בעצלות של בעל הבית ימך וישפל המקרה , לפי שאינו רוצה לתקנו. או (אולי צ"ל: את) קירות הבית קורא 'מקרה' , על שם שהן חוזק תקרת הבית. ובשפלות ידים - בעצלות שפלות ידיים ידלוף דלף מן הבית מן הגשמים. ידלוף - כמו "דלף טֹרד ביום סגריר" (מש' כז , טו). 'יִמַּך' - כמו 'יִנְמַך'. (יט) לשחוק עושים לחם - לאותן שעוסקין בשחוק יש להם לחם. ואת החיים משמח שתיית היין. והכסף ב'עשייה' - הקנייה , ועיקר של מעשה , כמו "אשר יענה" - יי' (מ"א יח , כד). את הכל - שהלחם והיין קנוי בכסף. ועל כן יש לטורח לטרוח למען יהיה לו כסף. יענה - הוא לשון עשייה. (כ) גם במדעך - גם בקרב לבך לא תחשב לקלל מלך , ובחדרי משכבך - במקום ייחודך - לא תקלל עשיר. כי עוף השמים - דבר זה לא דיקדוק מלה הוא , אבל כך הוא אומר: אי איפשר שלא יהא גלוי וידוע לכל , שהנסתרות סופן להיות גלויות. ובעל הכנפים - כפל מלה על עוף.