פרק י
[א]
זְב֣וּבֵי
מָ֔וֶת
יַבְאִ֥ישׁ
יַבִּ֖יעַ
שֶׁ֣מֶן
רוֹקֵ֑חַ
יָקָ֛ר
מֵחָכְמָ֥ה
מִכָּב֖וֹד
סִכְל֥וּת
מְעָֽט:
[ב]
לֵ֤ב
חָכָם֙
לִֽימִינ֔וֹ
וְלֵ֥ב
כְּסִ֖יל
לִשְׂמֹאלֽוֹ:
[ג]
וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ
כְּשֶׁהסָּכָ֥ל
כְּשֶׁסָּכָ֥ל
הֹלֵ֖ךְ
לִבּ֣וֹ
חָסֵ֑ר
וְאָמַ֥ר
לַכֹּ֖ל
סָכָ֥ל
הֽוּא:
[ד]
אִם־ר֤וּחַ
הַמּוֹשֵׁל֙
תַּעֲלֶ֣ה
עָלֶ֔יךָ
מְקוֹמְךָ֖
אַל־תַּנַּ֑ח
כִּ֣י
מַרְפֵּ֔א
יַנִּ֖יחַ
חֲטָאִ֥ים
גְּדוֹלִֽים:
[ה]
יֵ֣שׁ
רָעָ֔ה
רָאִ֖יתִי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
כִּשְׁגָגָ֕ה
שֶׁיֹּצָ֖א
מִלִּפְנֵ֥י
הַשַּׁלִּֽיט:
[ו]
נִתַּ֣ן
הַסֶּ֔כֶל
בַּמְּרוֹמִ֖ים
רַבִּ֑ים
וַעֲשִׁירִ֖ים
בַּשֵּׁ֥פֶל
יֵשֵֽׁבוּ:
[ז]
רָאִ֥יתִי
עֲבָדִ֖ים
עַל־סוּסִ֑ים
וְשָׂרִ֛ים
הֹלְכִ֥ים
כַּעֲבָדִ֖ים
עַל־הָאָֽרֶץ:
[ח]
חֹפֵ֥ר
גּוּמָּ֖ץ
בּ֣וֹ
יִפּ֑וֹל
וּפֹרֵ֥ץ
גָּדֵ֖ר
יִשְּׁכֶ֥נּוּ
נָחָֽשׁ:
[ט]
מַסִּ֣יעַ
אֲבָנִ֔ים
יֵעָצֵ֖ב
בָּהֶ֑ם
בּוֹקֵ֥עַ
עֵצִ֖ים
יִסָּ֥כֶן
בָּֽם:
[י]
אִם־קֵהָ֣ה
הַבַּרְזֶ֗ל
וְהוּא֙
לֹא־פָנִ֣ים
קִלְקַ֔ל
וַחֲיָלִ֖ים
יְגַבֵּ֑ר
וְיִתְר֥וֹן
הַכְשֵׁ֖יר
הַכְשֵׁ֖ר
חָכְמָֽה:
[יא]
אִם־יִשֹּׁ֥ךְ
הַנָּחָ֖שׁ
בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ
וְאֵ֣ין
יִתְר֔וֹן
לְבַ֖עַל
הַלָּשֽׁוֹן:
[יב]
דִּבְרֵ֥י
פִי־חָכָ֖ם
חֵ֑ן
וְשִׂפְת֥וֹת
כְּסִ֖יל
תְּבַלְּעֶֽנּוּ:
[יג]
תְּחִלַּ֥ת
דִּבְרֵי־פִ֖יהוּ
סִכְל֑וּת
וְאַחֲרִ֣ית
פִּ֔יהוּ
הוֹלֵל֖וּת
רָעָֽה:
[יד]
וְהַסָּכָ֖ל
יַרְבֶּ֣ה
דְבָרִ֑ים
לֹא־יֵדַ֤ע
הָאָדָם֙
מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֔ה
וַאֲשֶׁ֤ר
יִֽהְיֶה֙
מֵֽאַחֲרָ֔יו
מִ֖י
יַגִּ֥יד
לֽוֹ:
[טו]
עֲמַ֥ל
הַכְּסִילִ֖ים
תְּיַגְּעֶ֑נּוּ
אֲשֶׁ֥ר
לֹֽא־יָדַ֖ע
לָלֶ֥כֶת
אֶל־עִֽיר:
[טז]
אִֽי־לָ֣ךְ
אֶ֔רֶץ
שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ
נָ֑עַר
וְשָׂרַ֖יִךְ
בַּבֹּ֥קֶר
יֹאכֵֽלוּ:
[יז]
אַשְׁרֵ֣יךְ
אֶ֔רֶץ
שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ
בֶּן־חוֹרִ֑ים
וְשָׂרַ֙יִךְ֙
בָּעֵ֣ת
יֹאכֵ֔לוּ
בִּגְבוּרָ֖ה
וְלֹ֥א
בַשְּׁתִֽי:
[יח]
בַּעֲצַלְתַּ֖יִם
יִמַּ֣ךְ
הַמְּקָרֶ֑ה
וּבְשִׁפְל֥וּת
יָדַ֖יִם
יִדְלֹ֥ף
הַבָּֽיִת:
[יט]
לִשְׂחוֹק֙
עֹשִׂ֣ים
לֶ֔חֶם
וְיַ֖יִן
יְשַׂמַּ֣ח
חַיִּ֑ים
וְהַכֶּ֖סֶף
יַעֲנֶ֥ה
אֶת־הַכֹּֽל:
[כ]
גַּ֣ם
בְּמַדָּעֲךָ֗
מֶ֚לֶךְ
אַל־תְּקַלֵּ֔ל
וּבְחַדְרֵי֙
מִשְׁכָּ֣בְךָ֔
אַל־תְּקַלֵּ֖ל
עָשִׁ֑יר
כִּ֣י
ע֤וֹף
הַשָּׁמַ֙יִם֙
יוֹלִ֣יךְ
אֶת־הַקּ֔וֹל
וּבַ֥עַל
הכְּנָפַ֖יִם
כְּנָפַ֖יִם
יַגֵּ֥יד
דָּבָֽר:
פרק י
(ד)
אם
רוח
המושל
-
אם
רצון
המושל.
כי
מרפא
-
כי
זה
הדבר
הוא
לך
מרפא
,
והוא
יניח
חטאים
גדולים;
רוצה
לומר
,
שישמרך
מכמה
חטאים
גדולים.
(ו)
נתן
הסכל
-
הוא
חסר
הנושא
,
והרצון
בו:
נתן
איש
הסכל
,
והוא
איש
הסכלות.
ועשירים
-
הם
עשירי
החכמה
,
כי
הוא
מקביל
לסכלות.
(ח)
גומץ
-
חפירה.
(ט)
יעצב
בהם
-
רוצה
לומר:
יוכה
בהם;
מענין
"ומחבש
לעצבותם"
(תה'
קמז
,
ג).
יסכן
בם
-
רוצה
לומר:
יכנסו
מהם
כמו
קוצים
בידיו
בבקעו
העצים;
ויהיה
יסכן
מענין
"שכים"
(במ'
לג
,
נה)
,
ויהיו
'שׂכך'
ו'שׂכן'
שני
שרשים
בענין
אחד;
ותהיה
הסמ"ך
תמורת
שי"ן
,
כי
כזה
ימצאו
רבים.
(י)
קלקל
-
לטש.
(טז)
אי
לך
-
אוי
לך.
(יז)
בשתי
-
הוא
שם
מן
'שתה'
,
וענינו
'שתיה';
כמו
שיעשה
מ'פרה'
-
פרי
,
ומ'מרה'
-
מרי
,
ומ'דלה'
-
דלי.
ולזה
אמרו
ז"ל
(ראה
שבת
י
,
א):
בגבורה
של
תורה
ולא
בשתייה
של
יין.
(יח)
בעצלתים
ימך
המקרה
-
מי
שיבנה
התקרה
לקָרות
הבית
יתמסכן
ויהיה
עני
כשינהג
בבניינו
בעצלה
,
כי
מצד
העצלה
יפסד
ויכלה
הבנין
אשר
ישתדל
לקרות
אותו
קודם
שישלם
לו
פועל
הקרוי;
ולא
יועילו
לו
מעשיו
,
אבל
יפסיד
מה
שיוציא
בזה
הבניין
ויהיה
עמלו
לריק
ולבטלה.
ובשפלות
ידים
ידלוף
הבית
-
רוצה
לומר:
בסבת
שפלות
ידי
הבעלים
והתמוטטם
עד
שאינם
משיגים
די
תקון
קרוי
הבית
,
ידלוף
בעת
הגשם
,
וזה
יפסיד
ויְכַלה
הבית.
(יט)
לשחוק
עושים
לחם
-
רוצה
לומר
,
שהם
מכינים
בשר
לאכל
ולשמוח
ולשחוק
,
לא
לכונה
שיעמיד
גופם.
והנה
ענין
עושים
לחם
-
כטעם
"עבד
לחם
רב"
(דנ'
ה
,
א).
והכסף
יענה
-
רוצה
לומר:
יעיד.
או
ירצה
בזה:
יתן
ענין.
(כ)
במדעך
-
במחשבתך
וידיעתך;
ורוצה
לומר
,
שלא
יקלל
המלך
גם
בלבו
או
בינו
לבין
עצמו.
או
יהיה
מדעך
כמו
'מודעך'
,
מענין
"ולנעמי
מודע
לאישה"
(רות
ב
,
א);
והרצון
בו:
עם
קרובך
שהוא
ממשפחתך
,
אשר
תבטח
בו
שלא
יגלה
סודך
,
אל
תקלל
מלך.