מאגר הכתר קהלת פרק י עם פירוש רלב"ג

פרק י
(א) הנה כמו שזבובי מות יבאיש השמן הרוקח ויביע אותו , כן יבאיש סכלות מעט האיש אשר הוא יקר מחכמה ומכבוד (בנוסחנו: מכבוד) שנמצאו בו. (ב) ועוד סבה אחרת תחייב להמשך אל החכמה , והיא שלב החכם בכל מה שיכוין אליו הוא לימינו , כי הוא דורך אל הדברים שיכוין אליהם בסבותיהם , ולזה יתיישר תמיד נכח התכלית אשר יכוין אליו. ואולם לב הכסיל הוא לשמאלו , כי הוא , כשיכוין לדָבָר , יקרה לו לסכלותו שידרוך אליו בסבות המַטות ומרחיקות אותו ממנו. (ג) ואפילו בדרך ההוא , שידרוך בו לפי מחשבתו אל התכלית שיכוין אליו , ימָצא לב הכסיל חסר; כי הוא לא יתיישר כלו נכח תכלית אחד , אבל יתיישר פעם לתכלית אחד ופעם אל הפכו. ולזה , להעדר הסדור בפעולותיו , יתבאר לכל שהוא סכל. (ד) אם רוח המושל תעלה ותתגבר עליך , והוא המלך הגדול שקדם זכרו (קה' ט , יד) , לא תניח מקומך ומדרגתך מיראת החטא והחכמה , כי זה המקום הוא לך מרפא לרפא אותך מזה החולי העצום. ויניח חטאים גדולים - רוצה לומר , שישמור אותך מהם. (ה-ו) יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיוצא מלפני השליט - רוצה לומר , שאין זה מכוון על הכונה הראשונה; והוא , שכבר ימָצא לפעמים שבעל הסכלות , והוא הסכל , יעלה במרום ההצלחה הגופיית , ועשירי הדעת ישבו בשפל המדרגה. וזה בלתי ראוי שיהיה כן , אבל יהיה זה במקרה. (ז) וכזה גם כן יקרה מרוע הסדור , שהעבדים יצליחו וירכבו על סוסים , ואדוניהם ישפלו וילכו כעבדים על הארץ. (ח-ט) אלא שרוע זה הסדור הוא מיוחס אלינו , לא אל השם יתעלה , כי זה יהיה להעדר הדבקות בינינו ובין השם יתעלה. ובהתיר האדם זה הקשר אשר בינו ובין השם , אשר בעבורו הוא מושגח , הוא דומה למי שחופר חפירה ויפול בה , כי מידו היתה זאת לו (ע"פ יש' נ , יא) , ולמי שפורץ הגדר אשר הוא מונע הנחש מִגַעת בו , וישכנו אחר זה הנחש מצד סור הגדר אשר היה מונע מגעת בו. ולא ידמה לזה לבד , אבל למי שמסיע אבנים ממקום למקום ויוּכֶּה בהם בעצמם , או למי שבוקע עצים ויכנס מהם קוץ בידו , עד שבעצם מעשיו יִזוֹק. וזהו ההבדל אשר בין זה הענין והענין הקודם בפסוק שלפני זה; רצוני , כי הענין ההוא לא יהיה בו ההיזק מעצם פעולתו , אבל במקרה. (י) מה הסבה שיהיה הברזל כהה (בנוסחנו: קהה)? כי לא קלקל פניו ולטש אותם; וכן השכל האנושי יהיה כהה ולא יצויירו בו המושכלות כשלא לוּטש בכשרון המעשה. ומי שיגבר חיילים ויתגבר על כחות הגופיות , יהיה לו יתרון הכשר חכמה , ויהיה דבק בשם יתעלה ויהיה נשמר מפני זה מהרעות הנופלות בזה המציאות השפל , כפי מה שאפשר. (יא) אם ישוך הנחש האדם המלחש , מפני שלא לָחַש לחשוֹ , מה יתרון לאדם המלחש בזה הלַחַש אשר הוא יודע? והנה לא נעזר בו בעת הצורך! כן הענין באלו הרעות. וזה , שאם יבאו אלו הרעות לאדם החכם בעת התירו הקשר אשר בינו ובין השם יתעלה (ראה פירושו לעיל , ח) , מה יתרון לו בחכמתו , והוא לא נעזר בה בעת הצורך? הנה לזאת הסבה יקרה לחכם שיגיעהו כמקרה הכסיל (ע"פ קה' ב , טו). (יב) והנה כאשר השלים להתיר זה הספק בזה האופן הנפלא , שב לשבח החכמה ולגנות הסכלות; ואמר , שבדברי פי החכם ימצא חן בעיני האנשים , כי דבריו יהיו מעטים ונאותים לשומעיהם , וינצל מפני זה מהרבה מהרעות. ושפתות הכסיל , לא די שלא יצילוהו ממקומות הסכנה , אבל במקומות אשר הוא בוטח בהם ישחיתוהו. (יג) ראשית דברי פיהו סכלות - כי לא ידע להזהר מלדבר בזה במה שיקשה לשומעי דבריו; ואחרית פיהו לא יהיה להתנצל על שגגתו במה שדבר , אבל יוסיף על סכלותו סכלות. (יד) הנה הסכל ירבה דברים בזולת סדור; לא ידע האדם מה שיהיה בפי הסכל , ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו. והנה הסכל עצמו אינו יודע בראשית דבריו מה יהיו דבריו , ואין סדור להם ולא הגבלה; ולזה ימצא בהם מהחסרון הרבה בהכרח. (טו) עמל הכסילים תיַגֵע האדם החושב להבין דבריהם , כי הכסיל לא ידע ללכת אל עיר - רוצה לומר , שאין בדבריו התישרות לשום תכלית , כי לא ידע להתישר בדבריו אל התכלית אשר יכוין אליו. או ירצה בזה: עמל הכסיל תיַגע אותו כשירצה לדעת החכמה , כי לא ידע לדרוך בזה הדרך הראוי; ולזה ישאר עם תאוָתו תמיד. (טז) אוי לו לאדם , שהשכל ההיולאני שראוי שיהיה מלכו הוא משרת ועובד היצר הרע , ושהכחות אשר ראוי שיעבדו השכל , כמו החוש והדמיון והכח הזוכר , יהיו רודפים אל התאוות. (יז) אשרי האדם שהשכל בו בן חורין , ועוזריו הם בלתי רודפים אל התאוות , אבל יקחו הצריך לבד מעניני זה העולם בגבורה על הכח המתעורר , ולא ברדיפת התאוה אשר שתיית היין היא מעניינה. (יח) בעצלות האדם ימך הבונה בניינו , והוא השכל; ולא יוכל להשלים בניינו ולקחת אותו. ובשפלות ידי האדם מהתעסק בדברים הגבוהים , והם מושכלי הנמצאות האלו , ישאר הבית בלתי מכוסה כראוי , ולא יהיה לו למחסה ולמסתור מזרם הרעות וממטר (ע"פ יש' ד , ו) פחי הזמן. (יט) הנה הסכלים הרודפים אל התאוות עושים המזון לשמוח ולשחוק , לא להעמיד גופם , והיין לשמח חייהם; והנה הכסף יענה את הכל בסוף הענין , כי הם יאבדו קניניהם בזאת ההנהגה. או ירצה בזה , שהכסף יתן ענין לכל הסכלים לרדוף אחר התאוות , ולזה אין ראוי שימשך האדם לשלמות הקנין. (כ) ולפי שכבר אמר "דברי פי חכם" (לעיל , יב) , השלים לבאר מה שראוי שישמור בו האדם בדבורו , ואמר: גם במדעך אל תקלל מלך ובחדר (בנוסחנו: ובחדרי) משכבך אל תקלל עשיר , ולא תשען שלא ישמעו דבריך , כי הרבה ימצא מי שישמע דבריך ויגיד להם. עם שבזה המאמר גם כן כונה להישיר האדם שישמע אל השכל , שהוא מלכו , כמו שקדם (לעיל , טז); ולא יקל בו גם בהתעסקו בצרכי הגוף , אבל יהיה תכלית כונתו בכל דרכיו לעבודתו.