מאגר הכתר קהלת פרק י עם פירוש רש"י

פרק י
(א) זבובי מות יבאיש יביע וגו' - לפי שאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קה' ט , יח) , חזר ואמר: לא סוף דבר חוטא אחד , אלא אפילו על ידי חטא אחד יאבד טובה הרבה. זבובי מות - כגון בימי החורף , שאין בזבובים כח והם קרובים למות , גם אז אם בא לתוך שמן רוקח ומעורב בבשמים - הוא מבאישו; ומשהוא מבאיש הוא מעלה קצף שקורין 'אשקומא' בלעז , ונראין בו כמו אבעבועות; וזהו משמעו של יביע. [(ת"ג בשם ר' מנחם קרא:) זבובי מות - טיפה של מת. יבאיש יביע שמן רוקח - כמו: יבאיש שמן רוקח יביע , כלומר: מבאיש שמן ערב , הנובע וזוחל מחמת שהוא לח; בלעז 'פרייש'; ואעפ"י כן הוא מבאישו.] הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב. כך יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט - הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עוונות ומחצה זכיות , ובא ועבר עבירה אחת - הכריעתו לכף חובה; נמצא סכלות זה , שהוא דבר מועט , יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו , שהרי הכריע את כולם. יקר - לשון כובד הוא: כבד ושוקל יותר מן חכמה וכבוד שבו. ומדרשי אגדה (ראה קה"ר י , א) מושלים יצר הרע לזבוב מות: יבאיש יביע שם טוב , שהוא ערב משמן רוקח. (ב) לב חכם לימינו - חכמתו מזומנת לו להטותו אל דרך המיומנת לטובתו; ולב כסיל - משמאילו לעקשו מן הדרך המיומנת , שהיא תפארת ונוחה לו. (ג) ואמר לכל סכל הוא - בהליכתו ודיבורו הכל מכירין בו שהוא שוטה. (ד) אם רוח המושל - מושל העולם , תעלה עליך - לדקדק אחריך במדת הדין , מקומך אל תנח - מדתך הטובה אל תנח , לאמר: מה מועילה לי צדקתי? כי מרפא - דיקדוק הדין בייסורין הבאים עליך מרפא הוא לעוונותיך , ויניח לך חטאים גדולים. (ה) כשגגה שיצא מלפני השליט - דומה הוא לשליט שהוציא דבר מפיו שוגג , ואי איפשר לחזור; כך הקדוש ברוך הוא אמר - ואין להשיב. (ו) נתן הסכל במרומים רבים - זו היא הרעה שהיא כשגגה שיוצאה מלפני השליט (ראה לעיל , ה) , שניתן השטות והרשע במרומי גובה , שהגביה הקדוש ברוך הוא את הכסילים והרשעים; שאני רואה ברוח הקדש שהם עתידים לפשוט יד בהיכלו , ולשום אותותם אותות (ע"פ תה' עד , ד). ועשירים בשפל ישבו - ישראל , שכל הגדולה והכבוד עכשיו בימיי - שלהם , עתידין לישב בשפל; שנאמר "ישבו לארץ ידמו" (איכה ב , י). (ז) וראיתי (לפנינו: ראיתי) עבדים על סוסים - כשדים , שנאמר בהם "זה העם לא היה" (יש' כג , יג) , יתעלו להיות על סוסים , מוליכים את שבויי ישראל בקולרין. הולכין כעבדים על הארץ - לפני קרונין של כשדים. (ח) חופר גומץ , שוחה , בו יפול - פעמים שהוא נופל בו; כלומר: יש לך חורש רעה , וסופה לשוב עליו; סוף שכלה זרעו של נבוכד נצר על ידי כלי בית המקדש , שנאמר "ועל מרי שמיא התרוממת" (דנ' ה , כג). ופורץ גדר - סייג של חכמים , לעבור על דבריהם. ישכנו נחש - מיתה בידי שמים; אלא לפי שדיבר בלשון 'פריצת גדר' , הזכיר בתשלומיו לשון 'נשיכת נחש' , שהוא דר בחורי נקבי כתלים פרוצים. (ט) מסיע אבנים יעצב בהם - מסיע אבנים ממחצבתם בהרים , מתייגע בהן. יעצב - לשון יגיעה , כמו "בעצבון תאכלנה" (בר' ג , יז); ["בעמל" מתורגם (ת"א)]. כלומר: כל אדם , לפי מלאכתו - עצבונו; אף עושה רעה , לפי זריעתו יקצור. יסכן בם - מתחמם , כמו "ותהי לו סוכנת" (מ"א א , ב); אף העוסק בתורה ובמצוות , סופו ליהנות מהם. (י) אם קהה הברזל - חרבות צורים (ע"פ יהו' ה , ב) שקהו פיהם וחידודם. והוא לא פנים קלקל [כמו "נחשת קלל" (יח' א , ז) , כאשר תאמר מן 'גלל' - גלגל; וכן פתר מנחם (מחברת: 'קל')] - ואינן לטושים ומרוטים למען היות להם ברק (ע"פ יח' כא , טו) , אעפ"י כן וחיילים יגבר - מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים , לנצח. ויתרון הכשר חכמה - ומעלת כשרון יש עוד לחכמה יותר מן הברזל , שאם ראית תלמיד חכם משחירין פניו ברעב ואתה רואהו מסכן בין העשירים - [אל תבזהו , כי] הרבה חיילים מתגברין על ידו. ואל תתמה על ו"ו של וחיילים , כי הרבה ו"וין נופלין כן בלשון עברית , כגון "אם ראית גנב ותירץ עמו" (תה' נ , יח) , ["וזמרת יה ויהי לי לישועה" (שמ' טו , ב) , ] והרבה עוד מפורשין מזה. (יא) אם ישך הנחש את איש בלא (בנוסחנו: בלוא) לחש - מחמת שלא לְחָשוֹ החַבָּר שלא ישוך (ראה תה' נח , ה - ו) , ואין יתרון - לחבָּר הרשע , שהיה יכול ללוחשו ולא לחש. כך , אם בני עירך נכשלים באיסורין מחמת שאין החכם דורש להם ומלמדם את חקי התורה , אין יתרון בשתיקתו ולא ישׂתכר. (יב) דברי פי חכם חן - על שומעיהם , ונשמעים לו , וטוב לו שנוטל גדולה עליהם. ושפתות כסיל תבלענו - זה המסית את חבירו מדרך הטובה; כגון בלעם , שפרץ גדרן של אומות שגדרו עצמן מן העריות מדור המבול ואילך (ראה ב"ר ע , יב) , והוא יעץ להם להיות מפקירין נשיהן לזנות (ראה סנה' קו , א). (יג) תחלת דברי פיהו סכלות - כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: "מי האנשים האלה עמך" (במ' כב , ט) , היה לו להשיב: 'יי' , אתה ידעת' (ע"פ יח' לז , ג; ראה ב"ר יט , יא) , והוא אמר: "בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי" (במ' כב , י); כלומר: אם בעיניך אני נבזה , חשוב אני בעיני מלכי הארץ. ואחרית פיהו הוללות - שיעמום ועירבוב: "לכה איעצך" (במ' כד , יד) זימת איולת (ע"פ מש' כד , ט). (יד) והסכל ירבה דברים - שהיה מתפאר בעצמו שהוא יודע דעת עליון (ראה במ' כד , טז). כי לא ידע האדם מה שיהיה - לאחר זמן; שהרי הלך ליטול שכרו במדין (ראה סנה' קו , א) , ולא ידע שיפול בחרב (ראה במ' לא , ח). ולפי פשוטו: הסכל ירבה דברים - גוזר ואומר: מחר אעשה כן לפלוני , ואינו יודע מה יהיה מחר. ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו - כלומר: לא סוף דבר שאינו יודע מה שיהיה לאחר זמן , אלא אף ההוה עכשיו מאחריו - שלא כנגד עיניו אלא אחורי ערפו , מרחוק , צריך הוא שיהא מי שיגיד לו. (טו) עמל הכסילים תייגענו - כסילותן גורם להן עמל המייגעם. אשר לא למד דרכי מבואות העיר , ומתייגע ליכנס דרך פחתים ובצעי המים , ויגע בטביעת רגליו בבוץ. כלומר: עצלותן של עוזבי התורה גורם להם יגיעת עמל בגיהנם; אשר לא ידע ללכת אל נתיב אמת , לפרוש מן העבירה , לפי שלא למד תורה , שנאמר "נר לרגלי דברך" (תה' קיט , קה). (טז) אי לך ארץ - בזמן שמלכך ודיינך מתנהג בנערות. (יז) בגבורה ולא בשתי - שעוסקין בגבורת החכמה והבינה , ולא בשתיית יין. (יח) בעצלתים - שהאדם עצל ואינו מתקן פרצה קטנה שבתקרת ביתו , ימך המקרה - ישפל הבניין המקרה את הבית ומסכך עליו. [לי נראה: ימך המקרה - מי שעליו לקרות הפירצה נעשה עני , שדרך הפירצה גונבין לו ממונו.] ידלוף - יטפטף דלף גשמים; כלומר: כשישראל מתעצלים בתורה הם נמקים , ובית גאון עוזם (ע"פ יח' כד , כא) חרב ומך. (יט) לשחוק עושים לחם - לחדוות מזמוטי חתנים ומלכים עושים סעודה. וסתם סעודה גדולה קרוייה 'לחם' , כמה דאת אמר "בלשצר מלכא עבד לחם רב" (דנ' ה , א). ויין - משקים בסעודה , אשר הוא ישמח חיים. והכסף יענה את הכל - אם אין כסף אין סעודה , לפיכך לא יתעצל אדם מן המלאכה , כדי שיהא לו מה להוציא. (כ) גם במדעך - אפילו במחשבתך , בלא דבור; גם - אפילו. מלך אל תקלל - אל תרגיז למלכו של עולם. דבר אחר: כמשמעו , מלך בשר ודם. עוף השמים - נשמה הנתונה בך , שסופה לעוף אל השמים. ובעל הכנפים - מלאך המלוה אותך , שנאמר "כי מלאכיו יצוה לך" (תה' צא , יא). ולפי משמעו: העוברים והשבים; [(ת"ג:) לשון 'ארחי ופרחי' שבתלמוד (ראה כתובות סד , ב);] יש לך לדאג מכל בריה , שמא יש שומעים [ויגידו לאחרים].