פרק י
[א]
זְב֣וּבֵי
מָ֔וֶת
יַבְאִ֥ישׁ
יַבִּ֖יעַ
שֶׁ֣מֶן
רוֹקֵ֑חַ
יָקָ֛ר
מֵחָכְמָ֥ה
מִכָּב֖וֹד
סִכְל֥וּת
מְעָֽט:
[ב]
לֵ֤ב
חָכָם֙
לִֽימִינ֔וֹ
וְלֵ֥ב
כְּסִ֖יל
לִשְׂמֹאלֽוֹ:
[ג]
וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ
כְּשֶׁהסָּכָ֥ל
כְּשֶׁסָּכָ֥ל
הֹלֵ֖ךְ
לִבּ֣וֹ
חָסֵ֑ר
וְאָמַ֥ר
לַכֹּ֖ל
סָכָ֥ל
הֽוּא:
[ד]
אִם־ר֤וּחַ
הַמּוֹשֵׁל֙
תַּעֲלֶ֣ה
עָלֶ֔יךָ
מְקוֹמְךָ֖
אַל־תַּנַּ֑ח
כִּ֣י
מַרְפֵּ֔א
יַנִּ֖יחַ
חֲטָאִ֥ים
גְּדוֹלִֽים:
[ה]
יֵ֣שׁ
רָעָ֔ה
רָאִ֖יתִי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
כִּשְׁגָגָ֕ה
שֶׁיֹּצָ֖א
מִלִּפְנֵ֥י
הַשַּׁלִּֽיט:
[ו]
נִתַּ֣ן
הַסֶּ֔כֶל
בַּמְּרוֹמִ֖ים
רַבִּ֑ים
וַעֲשִׁירִ֖ים
בַּשֵּׁ֥פֶל
יֵשֵֽׁבוּ:
[ז]
רָאִ֥יתִי
עֲבָדִ֖ים
עַל־סוּסִ֑ים
וְשָׂרִ֛ים
הֹלְכִ֥ים
כַּעֲבָדִ֖ים
עַל־הָאָֽרֶץ:
[ח]
חֹפֵ֥ר
גּוּמָּ֖ץ
בּ֣וֹ
יִפּ֑וֹל
וּפֹרֵ֥ץ
גָּדֵ֖ר
יִשְּׁכֶ֥נּוּ
נָחָֽשׁ:
[ט]
מַסִּ֣יעַ
אֲבָנִ֔ים
יֵעָצֵ֖ב
בָּהֶ֑ם
בּוֹקֵ֥עַ
עֵצִ֖ים
יִסָּ֥כֶן
בָּֽם:
[י]
אִם־קֵהָ֣ה
הַבַּרְזֶ֗ל
וְהוּא֙
לֹא־פָנִ֣ים
קִלְקַ֔ל
וַחֲיָלִ֖ים
יְגַבֵּ֑ר
וְיִתְר֥וֹן
הַכְשֵׁ֖יר
הַכְשֵׁ֖ר
חָכְמָֽה:
[יא]
אִם־יִשֹּׁ֥ךְ
הַנָּחָ֖שׁ
בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ
וְאֵ֣ין
יִתְר֔וֹן
לְבַ֖עַל
הַלָּשֽׁוֹן:
[יב]
דִּבְרֵ֥י
פִי־חָכָ֖ם
חֵ֑ן
וְשִׂפְת֥וֹת
כְּסִ֖יל
תְּבַלְּעֶֽנּוּ:
[יג]
תְּחִלַּ֥ת
דִּבְרֵי־פִ֖יהוּ
סִכְל֑וּת
וְאַחֲרִ֣ית
פִּ֔יהוּ
הוֹלֵל֖וּת
רָעָֽה:
[יד]
וְהַסָּכָ֖ל
יַרְבֶּ֣ה
דְבָרִ֑ים
לֹא־יֵדַ֤ע
הָאָדָם֙
מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֔ה
וַאֲשֶׁ֤ר
יִֽהְיֶה֙
מֵֽאַחֲרָ֔יו
מִ֖י
יַגִּ֥יד
לֽוֹ:
[טו]
עֲמַ֥ל
הַכְּסִילִ֖ים
תְּיַגְּעֶ֑נּוּ
אֲשֶׁ֥ר
לֹֽא־יָדַ֖ע
לָלֶ֥כֶת
אֶל־עִֽיר:
[טז]
אִֽי־לָ֣ךְ
אֶ֔רֶץ
שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ
נָ֑עַר
וְשָׂרַ֖יִךְ
בַּבֹּ֥קֶר
יֹאכֵֽלוּ:
[יז]
אַשְׁרֵ֣יךְ
אֶ֔רֶץ
שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ
בֶּן־חוֹרִ֑ים
וְשָׂרַ֙יִךְ֙
בָּעֵ֣ת
יֹאכֵ֔לוּ
בִּגְבוּרָ֖ה
וְלֹ֥א
בַשְּׁתִֽי:
[יח]
בַּעֲצַלְתַּ֖יִם
יִמַּ֣ךְ
הַמְּקָרֶ֑ה
וּבְשִׁפְל֥וּת
יָדַ֖יִם
יִדְלֹ֥ף
הַבָּֽיִת:
[יט]
לִשְׂחוֹק֙
עֹשִׂ֣ים
לֶ֔חֶם
וְיַ֖יִן
יְשַׂמַּ֣ח
חַיִּ֑ים
וְהַכֶּ֖סֶף
יַעֲנֶ֥ה
אֶת־הַכֹּֽל:
[כ]
גַּ֣ם
בְּמַדָּעֲךָ֗
מֶ֚לֶךְ
אַל־תְּקַלֵּ֔ל
וּבְחַדְרֵי֙
מִשְׁכָּ֣בְךָ֔
אַל־תְּקַלֵּ֖ל
עָשִׁ֑יר
כִּ֣י
ע֤וֹף
הַשָּׁמַ֙יִם֙
יוֹלִ֣יךְ
אֶת־הַקּ֔וֹל
וּבַ֥עַל
הכְּנָפַ֖יִם
כְּנָפַ֖יִם
יַגֵּ֥יד
דָּבָֽר:
פרק י
(א)
זבובי
מות
-
כמו
שהזבובים
מתים
מבאישים
ומעלים
אבעבועות
השמן
הרוקח
,
כך
סכלות
מעט
שיש
לו
לאדם
מפסיד
דבר
שהוא
יקר
מחכמה
ומכבוד;
שפעמים
המלך
מפסיד
מלכותו
בשביל
סכלותו.
(ג)
וגם
בדרך
כשהסכל
הולך
ליבו
חסר
-
כלומר:
גם
במהלכו
ניכר
הסכל
כי
ליבו
חסר
,
שאין
הילוכו
כשאר
בני
אדם.
ואומר
(בנוסחנו:
ואמר)
לכל
-
ומודיע
ומגיד
לכל
כי
הוא
סכל.
(ד)
אם
רוח
המושל
-
כלומר:
אם
המושל
יכעס
עליך
,
מקומך
אל
תנח
-
כמו
שהיית
רגיל
להיכנע
לפניו
,
כך
תלך
ותתחנן
לפניו
בדברים
רִצויים
שימחול
לך.
כי
מרפא
-
רפיון
הדברים
יניח
וישקיט
חטאים
גדולים
,
כמו
שנאמר
"ולשון
רכה
תשבור
גרם"
(מש'
כה
,
טו).
(ו)
ניתן
הסכל
במרומים
רבים
-
כלומר:
תמצא
סכל
שעלה
בגדולה
רבה
,
ותמצא
עשירים
שירדו
מגדולתם
ויושבים
בשפל.
(ז)
ראיתי
עבדים
שעלו
בגדולה
ורוכבים
על
סוסים
,
וראיתי
שרים
שירדו
מגדולתם
והולכים
כעבדים
על
הארץ.
וכל
זה
הוא
"כשגגה
שיוצָא
מלפני
השליט"
(לעיל
,
ה)
,
והוא
דבר
שאינו
הגון.
(ח)
חופר
גומץ
בו
יפול
-
כלומר:
החושב
רעה
על
חברו
,
סוף
שישוב
מחשבתו
בראשו;
כמו
שחשב
המן
לתלות
מרדכי
,
ולבסוף
נתלו
הוא
ובניו
(ראה
אס'
ט
,
כה).
ופורץ
גדר
ישכנו
נחש
-
כלומר:
מי
שיראה
דברים
מתוקנים
,
ומקנאה
הוא
רוצה
לשבש
ולקלקל
אותם
כדי
שיוזקו
שם
בני
אדם
,
סוף
שיחזור
ההזק
עליו
ויאבד
הוא.
ולפי
שדיבר
בלשון
'פריצת
גדר'
,
לפיכך
הזכיר
בתשלומיו
לשון
'נשיכת
נחש'
,
שדר
בחורי
הכתלים.
(ט)
מסיע
אבנים
יעצב
בהם
-
כלומר:
לפי
מעשיו
שלאדם
מקבל
פורענות.
בוקע
עצים
יסכן
בם
-
כפל
לשון
הוא.
יסכן
-
יש
מפרשו
לשון
'סכנה'
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
ראב"ע)
,
ויש
מפרשו
(ראה
רש"י)
לשון
חימום
,
כמו
"ותהי
לו
סוכנת"
(מ"א
א
,
ב).
(י)
אם
קהה
הברזל
-
שהפסיד
חיתוכו
,
והוא
לא
פנים
קלקל
-
שאין
פניו
להוטים
אלא
חלודים
,
מה
תקנתו
של
"בוקע"
(לעיל
,
ט)?
וחיילים
יגבר
-
יוסיף
ויגבר
כח
לחתוך
בכל
כחו.
ויתרון
הכשר
(בנוסחנו:
הכשיר)
חכמה
-
כלומר:
ולהכשיר
את
האדם
ולישרו
בדרך
טובה
,
מה
תקנתו
ויתרון
שלו?
-
להיות
לו
חכמה
,
שהחכמה
מיישר
את
האדם
בדרכיו.
(יא)
אם
ישוך
הנחש
את
האדם
ומזיקו
,
מי
גרם
לו
היזק
זה?
בלא
(בנוסחנו:
בלוא)
לחש
-
כלומר:
מפני
שלא
נלחש
על
פי
החַבָּר.
ואין
יתרון
וריוח
בדבר
זה
לבעל
הלשון
,
דהיינו:
החובר
,
שהיה
יכול
ללוחשו
ולא
לחשו.
וזהו
משל
,
כלומר:
אם
ראית
בני
דורך
נכשלים
באיסורים
ובעברות
,
מי
גרם
להם
המכשול
הזה?
מפני
שלא
הוזהרו
על
פי
החכם
וראש
הדור
,
ולאותו
חכם
אין
לו
שום
יתרון
וריוח
על
דבר
זה.
(יב)
ושפתות
כסיל
תבלענו
-
לכסיל.
(יג)
תחילת
דברי
פיהו
של
כסיל
כסילות.
(יד)
והסכל
ירבה
דברים
-
כלומר:
עובר
עבירות
ועושה
מעשים
רעים
ומרבה
דברים
ריקים
,
ואומר
בליבו:
יעשה
האדם
מה
שירצה
,
כי
לא
ידע
האדם
מה
שיהיה
-
אם
יביא
הבורא
עליו
פורענות
בימיו;
ואשר
יהיה
מאחריו
-
לאחר
מותו
,
אם
יביאנו
הבורא
במשפט;
מי
יגיד
לו
-
כלומר:
ספק
הוא
בדבר.
(טו)
עמל
הכסיל
(בנוסחנו:
הכסילים)
תייגענו
-
העמל
שעושה
הכסיל
מיגע
אותו;
שמתוך
כסלותו
אינו
יודע
לישר
עצמו
לדרך
המועיל
בו
,
מתוך
כך
לא
יישאר
בידו
כי
אם
יְגיע
,
כאדם
שעומד
בשדה
ולא
ידע
ללכת
אל
עיר
,
ומתוך
כך
הוא
טורח
ויגע
לילך
אל
עיר
ולא
יישאר
בידו
כי
אם
עייפות.
ובא
עמל
בלשון
נקבה.
(טז)
אי
לך
ארץ
שמלכך
נער
-
שמתנהג
בנערותו
ומחבל
מלכותו.
ושרייך
בבקר
יאכלו
-
שכל
עסקם
הוא
לאכל
ולשתות
,
הפך
ל"דינו
לבקר
משפט"
(יר'
כא
,
יב).
(יז)
בן
חורים
-
בן
חשובים;
שמתוך
שאבותיו
היו
חשובים
מעשיהם
היו
מתוקנים
,
וזה
למד
מהם.
ושרייך
בעת
יאכלו
,
ואכילתם
אינם
קובעים
אותה
על
שתיית
היין
,
אלא
על
גבורת
החכמה
והצדק
,
שליבם
תמיד
לעשות
משפט
וצדק.
בשתי
-
כמו
שתאמר
מן
בָּכָה:
בְּכִי
,
כך
תאמר
מן
שָׁתָה:
שְׁתִי.
(יח)
בעצלתיים
ימך
המקרה
-
העצלות
שלאדם
שאינו
משתדל
להרויח
גורם
לו
להתקלקל
תקרת
ביתו.
מְקָרֶה
-
כמו
'תקרה'.
ובשפלות
ידים
-
כפל
לשון
הוא.
(יט)
לשחוק
עושים
בני
אדם
סעודה
,
והיין
מי
ששותה
אותו
ישמחנו;
אבל
הכסף
יענה
את
הכל
,
שאם
אין
לו
כסף
אינו
יכול
לעשות
כלום.
(כ)
גם
במדעך
-
כלומר:
אפילו
בליבך
ובין
עצמך
,
שאינו
שומעו
ויודעו
שום
אדם
אלא
אתה
,
אל
תקלל
המלך.
עוף
השמים
-
משל
הוא
,
כלומר:
אי
איפשר
שלא
יישמע.
ובעל
כנפיים
-
כפל
לשון
הוא.