פרק יא
[א]
שַׁלַּ֥ח
לַחְמְךָ֖
עַל־פְּנֵ֣י
הַמָּ֑יִם
כִּֽי־בְרֹ֥ב
הַיָּמִ֖ים
תִּמְצָאֶֽנּוּ:
[ב]
תֶּן־חֵ֥לֶק
לְשִׁבְעָ֖ה
וְגַ֣ם
לִשְׁמוֹנָ֑ה
כִּ֚י
לֹ֣א
תֵדַ֔ע
מַה־יִּהְיֶ֥ה
רָעָ֖ה
עַל־הָאָֽרֶץ:
[ג]
אִם־יִמָּלְא֨וּ
הֶעָבִ֥ים
גֶּ֙שֶׁם֙
עַל־הָאָ֣רֶץ
יָרִ֔יקוּ
וְאִם־יִפּ֥וֹל
עֵ֛ץ
בַּדָּר֖וֹם
וְאִ֣ם
בַּצָּפ֑וֹן
מְק֛וֹם
שֶׁיִּפּ֥וֹל
הָעֵ֖ץ
שָׁ֥ם
יְהֽוּא:
[ד]
שֹׁמֵ֥ר
ר֖וּחַ
לֹ֣א
יִזְרָ֑ע
וְרֹאֶ֥ה
בֶעָבִ֖ים
לֹ֥א
יִקְצֽוֹר:
[ה]
כַּאֲשֶׁ֨ר
אֵינְךָ֤
יוֹדֵעַ֙
מַה־דֶּ֣רֶךְ
הָר֔וּחַ
כַּעֲצָמִ֖ים
בְּבֶ֣טֶן
הַמְּלֵאָ֑ה
כָּ֗כָה
לֹ֤א
תֵדַע֙
אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה
הָאֱלֹהִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
יַעֲשֶׂ֖ה
אֶת־הַכֹּֽל:
[ו]
בַּבֹּ֙קֶר֙
זְרַ֣ע
אֶת־זַרְעֶ֔ךָ
וְלָעֶ֖רֶב
אַל־תַּנַּ֣ח
יָדֶ֑ךָ
כִּי֩
אֵינְךָ֨
יוֹדֵ֜עַ
אֵ֣י
זֶ֤ה
יִכְשָׁר֙
הֲזֶ֣ה
אוֹ־זֶ֔ה
וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם
כְּאֶחָ֖ד
טוֹבִֽים:
[ז]
וּמָת֖וֹק
הָא֑וֹר
וְט֥וֹב
לַעֵינַ֖יִם
לִרְא֥וֹת
אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ח]
כִּ֣י
אִם־שָׁנִ֥ים
הַרְבֵּ֛ה
יִחְיֶ֥ה
הָאָדָ֖ם
בְּכֻלָּ֣ם
יִשְׂמָ֑ח
וְיִזְכֹּר֙
אֶת־יְמֵ֣י
הַחֹ֔שֶׁךְ
כִּֽי־הַרְבֵּ֥ה
יִהְי֖וּ
כָּל־שֶׁבָּ֥א
הָֽבֶל:
[ט]
שְׂמַ֧ח
בָּח֣וּר
בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ
וִיטִֽיבְךָ֤
לִבְּךָ֙
בִּימֵ֣י
בְחוּרוֹתֶ֔יךָ
וְהַלֵּךְ֙
בְּדַרְכֵ֣י
לִבְּךָ֔
וּבְמַרְאֵ֖י
עֵינֶ֑יךָ
וְדָ֕ע
כִּ֧י
עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה
יְבִיאֲךָ֥
הָאֱלֹהִ֖ים
בַּמִּשְׁפָּֽט:
[י]
וְהָסֵ֥ר
כַּ֙עַס֙
מִלִּבֶּ֔ךָ
וְהַעֲבֵ֥ר
רָעָ֖ה
מִבְּשָׂרֶ֑ךָ
כִּֽי־הַיַּלְד֥וּת
וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת
הָֽבֶל:
פרק יא
(א)
שלח
לחמך
על
פני
המים
-
עשה
טובה
וחסד
לאדם
,
שיאמר
לך
לבך
עליו
שלא
תראנו
עוד
,
כאדם
המשליך
מזונותיו
על
פני
המים.
כי
ברב
הימים
תמצאנו
-
עוד
ימים
באים
ותקבל
תשלומיך;
ראה
מה
נאמר
ביתרו:
"קראן
לו
ויאכל
לחם"
(שמ'
ב
,
כ)
-
וסבור
שהוא
איש
מצרי
ולא
יראנו
עוד;
מה
היה
סופו?
נעשה
חתנו
,
ומלך
על
ישראל
,
והכניסן
תחת
כנפי
השכינה
,
וזכו
בני
בניו
לישב
בלישכת
הגזית
(ראה
סוטה
יא
,
א).
(ב)
תן
חלק
לשבעה
וגם
לשמונה
-
חילקתה
מלחמך
ומשלך
לשבעה
צריכי
חסד
,
חלוק
עוד
לשמונה
שיבואו
אחריהם
,
ואל
תאמר
'דיי'.
כי
לא
תדע
מה
יהיה
רעה
-
שמא
עוד
ימים
באים
ותצטרך
לכולם
,
אז
תִנצל
על
ידי
צדקה
זו
מן
הרעה;
ואם
לא
עכשיו
-
אימתי?
ורבותינו
אמרו
(ראה
עירובין
מ
,
ב):
תן
חלק
לשבעה
-
אילו
שבעת
ימי
בראשית;
תן
אחד
מהם
חלק
ליוצרך
,
לנוח
בשבת.
וגם
לשמונה
-
אילו
שמונה
ימי
מילה.
דבר
אחר:
תן
חלק
לשבעה
קרבנות
ציבור
של
שבעת
ימי
הפסח;
וגם
לשמונה
-
של
שמונת
ימי
החג
(ראה
קה"ר
יא
,
ה);
כי
לא
תדע
מה
יהיה
רעה
-
אם
יחרב
הבית
ולא
תקריבו
עוד
,
ויועילו
הראשונים.
דבר
אחר:
כי
לא
תדע
וגו'
-
לא
ידעת
מה
נגזר
על
הגשמים
בחג
,
ויועילו
הקרבנות
לבטל
גזירה
הרעה.
(ג)
אם
ימלאו
העבים
גשם
וגו'
-
אם
ראית
עבים
מלאים
גשם
,
ידעת
שסופן
יריקו
גשמיהם
על
הארץ;
במקום
שהטובה
צומחת
וניכרת
,
שם
סופה
לנוח.
אף
כן
דע
,
שאם
יפול
עץ
וגו'
-
אם
ישכון
חכם
וצדיק
בעיר
או
במדינה
,
מקום
שישכון
החכם
שם
יהו
נראין
אחרי
מותו
חכמותיו
ומדות
תרומותיו
(ראה
גיטין
סז
,
א);
ותשלום
טובה
ליושבי
המקום
על
מנהג
הטוב
,
שהדריכם
בדרך
ישרה.
יפול
-
ישכון
,
כמו
"על
פני
כל
אחיו
נפל"
(בר'
כה
,
יח).
עץ
-
תלמיד
חכם
,
שמגין
כעץ
המיסך
על
הארץ.
(ד)
שומר
רוח
-
ממתין
ומצפה
עד
בוא
הרוח.
לא
יזרע
-
פעמים
ממתין
ואינו
בא.
ורואה
בעבים
-
נותן
עיניו
בעבים
,
וכשרואה
אותן
קודרים
ירא
לקצור
מפני
הגשמים
-
לעולם
לא
יקצור
,
לפי
שירא
תמיד.
(ה)
כאשר
אינך
יודע
וגו'
-
הרי
זה
מקרא
מסורס
,
נדרש
מסופו
לראשו:
כאשר
אינך
יודע
עצמים
בבטן
המלאה
-
דברים
הנסגרים
ונעצמים
בבטן
שהיא
מלאה
ואעפ"י
שבולטת
לחוץ
,
כאשר
אינך
יודע
דרך
הרוח
-
כלומר:
ידיעת
שתי
אלה
שוה;
לא
זו
גלוייה
לך
,
ולא
זו
גלוייה
לך.
פעמים
אתה
סבור
להכיר
בעבים
שיבוא
הרוח
(ראה
לעיל
,
ד)
ואינו
בא
כאן
,
כי
הולך
ועובר
לו
אל
ארץ
אחרת.
והרי
לשון
זה
כמו
"כגן
יי'
כארץ
מצרים"
(בר'
יג
,
י);
"כשפחה
כגבירתה
כקונה
כמוכר"
(יש'
כד
,
ב);
פעמים
שהוא
משוה
מוקדם
למאוחר
,
פעמים
שהוא
משוה
מאוחר
למוקדם.
אף
כאן
,
למד
ידיעת
הרוח
מידיעת
הבטן;
כלומר:
אין
לך
לשמור
את
הרוח
ולראות
בעבים
(ראה
לעיל
,
ד).
כעצמים
-
'אינקלושידיש'
(בלעז);
כמו
"עוצם
עיניו"
(יש'
לג
,
טו).
ככה
לא
תדע
וגו'
-
ואף
גזירותיו
של
מקום
לעניין
עניות
ועשירות
כך
הם
עלומות
ממך;
ולא
תמָנע
מן
החסד
,
לדאג:
שמא
אחסיר
נכסיי
,
ואעני;
לא
אעסוק
בתורה
ואתבטל
ממלאכתי
,
ואעני;
לא
אשא
אשה
ויהיו
לי
בנים
,
ואצטרך
להוציא
עליהם.
(ו)
ובבקר
זרע
את
זרעך
וגו'
-
למדת
תורה
בילדותך
,
למוד
בזקנותך;
היו
לך
תלמידים
בילדותך
,
יהיו
לך
תלמידים
בזקנותך;
נשאת
אשה
בת
בנים
בילדותך
,
שא
אשה
בת
בנים
בזקנותך;
עשית
צדקה
בילדותך
,
עשה
בזקנותך
(ראה
קה"ר
יא
,
י).
כי
אינך
יודע
איזה
(בנוסחנו:
אי
זה)
יכשר
-
אם
תלמידים
ובנים
שבילדות
יתקיימו
לך
,
או
שמא
לא
יתקיימו
אלא
שבזקנות.
מצינו
ברבי
עקיבא
שהיו
לו
עשרים
וארבעה
אלף
תלמידים
מגבת
עד
אנטיפטרס
,
וכולן
מתו
מפסח
ועד
עצרת;
ובא
אצל
רבותינו
שבדרום
ושנאה
להם
(ראה
יבמות
סב
,
ב).
ולעניין
הבנים
-
מצינו
באבצן
"שלשים
בנות
שלח
החוצה
ושלשים
בנות
הביא
לבניו
מן
החוץ"
(שו'
יב
,
ט)
,
וכולם
מתו
בחייו;
ובזקנותו
"הוליד
את
עובד"
(רות
ד
,
כא)
ונתקיים
לו
(ראה
ב"ב
צא
,
א).
(ז)
ומתוק
האור
-
מתוק
הוא
אורה
של
תורה;
וטוב
לעינים
לראות
השמש
(בנוסחנו:
את
השמש)
-
ואשריהם
עינים
-
[תלמידים
שעיניהם
רואים]
שרואים
הלכה
מלובנת
ומחוורת
על
בורייה.
כך
נדרש
באגדת
תילים
(שו"ט
מט
,
א).
(ח)
בכולם
ישמח
-
יהי
שמח
בחלקו
,
ובלבד
שיזכור
ימי
החשך
וייטיב
מעשיו
,
שינצל
מהם;
והם
ימי
מיתת
עולם
,
הם
ימי
הרשעים.
כי
הרבה
יהיו
באותן
הימים
יותר
מימי
החיים.
כל
שבא
-
עליו
,
יהי
הבל
וחשך;
יש
'הבל'
שהוא
לשון
פורענות
וצְדוּ
(ראה
ת"א
דב'
כח
,
לז)
,
כמו
"כי
בהבל
בא
ובחשך
ילך"
(קה'
ו
,
ד).
(ט)
שמח
בחור
בילדותך
(בנוסחנו:
בילדותיך)
וגו'
-
כאדם
האומר
לעבדו
ולבנו:
חטא
,
חטא!
כי
פעם
אחת
תלקה
על
הכל.
אף
כאן
החכם
אומר:
שמח
בחור
בילדותך
והלך
בדרכי
לבך
-
ובטוח
תהיה
כי
על
כל
אלה
יביאך
השופט
במשפט.
(י)
והסר
כעס
מלבך
-
דברים
המכעיסים
את
המקום.
והעבר
רעה
-
יצר
הרע
מבשרך
,
שיהא
לך
לב
בשר
(ע"פ
יח'
יא
,
יט).
והשחרות
-
נערוּת
,
שראש
האדם
שחור
בימי
עלומיו.