מאגר הכתר קהלת פרק יא עם פירוש ראב"ע

פרק יא
(א) שלח. יזהיר מי שיש לו , שיהיה נדיב , ותהיינה ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאיננו מכיר. ויש אומרים , כי אלה המים הם מימי ברכה , ויש שם דגים. ואין לנו צורך לפירוש הזה. (ב) תן חלק. עיקר שבעה במקרא - מה שאמר בעל 'ספר יצירה' (ב , ג): והיכל הקודש מכוון באמצע. ואמר: לשמונה - כנגד ימי השבוע , כי היום השמיני הוא כמו היום שהחל בו; והעניין: תמיד , בלי הפסק. ועניין מה יהיה רעה - שיבוא לידי עוני. ואמר יהיה עם רעה , כמו "כי יהיה נערה בתולה" (דב' כב , כג). (ג) אם ימלאו - דרך משל לעושר , שלא ניתן לעשיר כי אם לעשות טוב לכל מצטרך אליו. מלת יהוא - לשון רבים; והאל"ף נוסף , כאל"ף "ההלכוא אתו" (יהו' י , כד); "ולא אבוא שמוע" (יש' כח , יב). כי בתחלה הוא 'יהי' , לשון יחיד , ואין לו דומה במשקלו במקרא. והעניין: אל המקום שיפול פרי העץ , בצפון או בדרום , שם יהיו האוספים; והעניין: על העשיר. ויש אומרים , כי על העץ בעצמו יאמר , וחצי הפסוק הזה הוא כנגד חצי הפסוק הראשון (לעיל , ב) , וחציו האחרון כנגד חציו האחרון. ואמר זה המפרש , כי יו"ד יהוא - לעתיד , ממלת 'הוא' , והוא לשון יחיד; והעניין , כי העץ , בעבור שיתן פרי - ישקוהו ויעבדוהו , ובשעה שיפול וידעו שלא יתן פרי לעולם - יעזבוהו במקום שנפל. ואמר מפרש אחד , כי זה העץ הוא מן 'עצה'; והאומר כזה - לא אכל מעץ הדעת. (ד) שומר - גם זה משל על הנדיב (ראה לעיל , ג). כי הזורע העצל הכילי יאמר , זה הרוח יורה שלא ירד גשם בימים הבאים , ולמה אקח מה שיש לי , והוא הזרע , ואטמננו בארץ? ויש אומרים שהוא מצוה כמשמעה לזורע , שכבר זכר שלמה שאין במלאכות כמו עבודת האדמה (ראה קה' ב , ד - ז; וראה פירושו למש' יד , ד); לכן אל ישען על דעתו ועל כל מה שנסה , כי העתים משתנות הנה. (ה) כאשר. מפרשים אמרו , כי כעצמים הוא 'כעצים'; וזה הבל. ועניינו: גוף הילוד טרם שיולד; וקראוֹ 'עצמים' , כי הם מוסדי הגוף. כי הבשר והעור - כמו מלבוש. והמלאה - היא ההרה. ויתכן שתהיה מלאה - תואר לאשה , ותהיה מלת בטן - סמוכה; וגם יתכן שתהיה תואר לבטן , כי לעולם היא לשון נקיבה בלשון הקודש. והיה ראוי להיות הבי"ת הראשון פתוח והשיני דגוש; וכמוהו "לְאיש העשיר" (ש"ב יב , ד). (ו) בבקר - עניינו: תמיד , על שני הפירושים. ותי"ו תנח - לשון נקבה , בעבור ה'יד'. והעניין: אל תנח ידך הזרע. כי לא מצאנו מלת 'הניח' יוצאת לשני פעולים. (ז) ומתוק - זה הפסוק דבק עם הבא אחריו. ואמר על האור: מתוק , ואיננו דבר שיֵאָכל!? ועיקר זה - בעבור התחברות ההרגשות במקום שעל המצח , והוא מקום אחד , יאמרו מלה , שהיא ידועה לזו ההרגשה , להרגשה אחרת; וכמהו "ראה ריח בני" (בר' כז , כז); "וכל העם רואים את הקולות" (שמ' כ , יד). ועניין הדבק זה הפסוק בראשון (לעיל , ו) - שיתעסק תמיד לעשות טוב , ולא יתעסק בשמחה אחרת. (ח) כי אם. אילו ידע האדם שיחיה שנים רבות וישמח בכולם; כשיזכור ימי החשך , שהם ימי הקבר , כי הרבה יהיו - יֵמר לו האור הנזכר (לעיל , ז). וכל שבא הבל - עניינו: יבין כי כל שבא לעולם ― כמו "דור הולך ודור בא" (קה' א , ד) ― הוא הבל. (ט) שמח - אחר שהכל הבל (ראה לעיל , ח) , שמח עתה , בחור , בילדותך (בנוסחנו: בילדותיך); ועניינו כמו אומר: עשה רע ותראה מה יבוא עליך! כמו "עלי פלשת התרועעי" (תה' ס , י) , שהוא במקום אחר "עלי פלשת אתרועע" (תה' קח , י); והעניין: "על אדום אשליך נעלי" (תה' ס , י) , שהוא תקיף וחזק; התרועעי עלי פלשת עתה ותראי מה אעשה לך! וכן "שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד , כא) , וכן חתם הפסוק. ודע כי על כל אלה - וישוב אלה על השמחה והטבת הלב והילוך בדרך לב ומראה עין. ומלת 'טוב הלב' בלשונינו על שלשה פנים: האחד - שייטב מעצמו , כמו "וייטב לבו" (רות ג , ז); והשיני - שהלב ייטיב לבעל הלב , כמו ויטיבך לבך; והשלישי - שהאדם ייטיב לבו , כמו "המה מטיבים (בנוסחנו: מיטיבים) את לבם" (שו' יט , כב). ועניין זה הפסוק - כמו "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במ' טו , לט). (י) והסר - פרשתיו למעלה (קה' ז , ג). ומלת שחרות - מן "כי עלה השחר" (בר' לב , כז); כי דמה ימי הילדות לשחר כשיבקע , כעניין "אז יבקע כשחר אורך" (יש' נח , ח). או יהי השחרות רמז לשחרות השיער , מעניין "שחורה אני" (שה"ש א , ה).