מאגר הכתר קהלת פרק יב עם פירוש ראב"ע

פרק יב
(א) וזכר. מצאנו "נעורים" (תה' קכז , ד); "עלומים" (ראה יש' נד , ד); "זקונים" (בר' לז , ג) - כולם לשון זכרים; רק בחורותיך יצא מהדרך. ויש אומר (ראה השרשים: 'בחר') שהם שתי לשונות , ויפרש "משרת משה מבְּחוריו" (במ' יא , כח) - כמו 'מבְּחורותיו' , כי כל 'בַּחורים' - אם יסָמכו לא ישתנו (ראה ש"א ח , טז; יואל ג , א). ימי הרעה - הם ימי הזקנה לזקן וימי החולי לַכּל; הוא החולי שימות בו. (ב) עד. פירוש והאור - הוא אור השחר שיעלה טרם זרוח השמש , ויעמוד אחר בואו שעה ושליש שעה מהשעות השוות. ואחר שהזכיר השמש , מה צורך היה לו להזכיר האור והירח והכוכבים? - בעבור שימָצאו נבראים כמו עופות , שלא יוכלו לעוף ביום מפני להט אור השמש. והקרוב - כי זה דרך המקרא להקדים או לאחר , כמו "הנה לא ינום ולא יישן" (תה' קכא , ד) - והתנומה יותר קלה מהשינה! יש מפרשים (ראה רש"י) ושבו העבים - על הבכי; ואחרים אמרו: על הליחה המתגברת עליו. והנכון בעיני שהוא כמשמעו , כי החולה בעת מותו יחשך לו העולם , ויתראה לו כאילו עבים הסתירו האור; וכן הוא: ושבו העבים להגשים אחר הגשם. (ג) ביום. מלת יזועו - כמו "ולא קם ולא זע ממנו" (אס' ה , ט). ומעטו - פועל יוצא; והעניין: מיעטו הטחינה; ויש אומרים (ראה רש"י ורשב"ם) , כי שומרי הבית הם הכסלים והצלעות; ויש אומרים שהם הארבעה הממונים בכל אבר לשומרו , והם: המושך והמעכל והמעכב והמטהר; גם יפרש אנשי החיל - הזן והמוליד והמצייר. והקרוב אלי , ששומרי הבית הם הידים עם הזרועות , שהם שומרי הגוף שלא יגע בו רע. ואנשי החיל הם השוקים; ויורה עליו: והתעותו , כי אין כח להם לעמוד. ועניין חיל - כח , בעבור היות כל הגוף עליהם. והטוחנות הם השינים , והראות - העינים. (ד) וסוגרו דלתים - הם השפתים; וכמוהו "דלתי פניו מי פתח" (איוב מא , ו). בשפל קול הטחנה - הוא הקרב העליון , הוא המסס , שהוא טוחן המאכל. ומלת בשפל - שם , ואיננו תואר; וכמוהו "טוב שפל רוח" (מש' טז , יט) - ועניינו: שפלות רוח. ועניין בשוק - על דרך משל: כשישפל קול הטחנה אין קמח נמצא , ויהיו חנויות שוק האופים סגורים. ונמצא "דלתי" (איוב ג , י) ו"דלתות" (יר' לו , כג); כמו "שפתי" (מל' ב , ז) ו"שפתות" (קה' י , יב). ויקום לקול הצפור - ידוע כי המאכל יוליד השינה , ובהסגר הפה נכרת המאכל ויקיץ לדבר קל. וישחו כל בנות השיר - הוא הגרון , שהיה לפנים בו משורר , ישח קולו עד שלא ישָמע. ובאה מלת ישחו שהיא לשון זכרים עם בנות שהן נקבות , כמו "וכל הנשים יתנו יקר" (אס' א , כ). ויתכן ששתיהן שבות למלת כל. (ה) גם מגבוה - יש אומרים (ראה רש"י , רשב"ם) , כי על הזקנים ידבר , שאין בהם כח לעלות אל מקום גבוה; ויאמרו , כי וי"ו ייראו נוסף. ויש אומרים: ייראו - שוקיו. וחתחתים - כפול הפ"ה והלמ"ד , כי העי"ן מבולע; והוא מן "תראו חתת" (איוב ו , כא) - כמו 'פחד'. וינאץ השקד - אמרו שהוא מן "עלתה נצה" (בר' מ , י); והעניין: השֵׂיבה. ויסתבל החגב - הקרסול. ויש אומרים (ראה השרשים: 'נוץ'; 'סבל'): השקד - הוא האבר ששׂיבתו אחר שיבת הראש והזקן; ויסתבל החגב - המבושים , שימשכו למטה. ואחרים אמרו , כי החי"ת במקום עי"ן; גם זה הבל , כי לא יתחלף אות באות חוץ מאותיות יהו"א , בעבור שהם נראים פעמים ופעמים נעלמים. ותפר האביונה - אמרו (ראה רש"י ורשב"ם; השרשים: 'אבה') , שהוא מן "ולא אבה" (שמ' י , כז); ועניינו: תאות המשגל. ואמר רבי אדונים בן תמים המזרחי נשמתו עדן , כי אביונה - כינוי לרוח בן אדם , וכן דקדוקו: 'אביון' - תואר השם לזכר , ו'אֶבְיונה' - לשון נקבה; ואם 'תצעירנה' , תהיה אביונה. וכן מלת "אמינון" (ש"ב יג , כ); "וגשמו אומר" (נחמ' ו , ו). וזה הוא דקדוק עניות , כי אין בלשון הקודש מלה שהקטינו כלל; ואילו היה ביסוד הלשון להקטין , היו נמצאים במקרא למאות ולאלפים. ואולי 'אמנון' ו"אמינון" - שני שמות לאיש אחד; כמו "שלמה" (ש"ב יב , כד) ו"שלמון" (רות ד , כא); "אבישי" (ש"ב י , י) ו"אבשי" (ש"א כו , ו); "אבנר" (ש"א יד , נא) - "אבינר" (שם , נ). ותוספת ו"ו "גשמו" (נחמ' ו , ו) - כמו "יתר" (שמ' ד , יח) ו"יתרו" (שמ' יח , א). ועתה אפרש הפסוק: אחר שאמר שחשכו הרואות (ראה לעיל , ד) ולא יאכל ולא ישָמע קולו , איך יחזור לאחור לאמר: גם מגבוה ייראו? ודבר השֵׂיבה אכן הוא בעניין אחר; וכן הוא: גם מגבוה ייראו - מחשבותיו; שהרוח חושבת שהיא נוסעת והולכת אל מקום גבוה , ותפחד מהדרך. וסוף הפסוק יורה עליו: כי הולך האדם. ומלת וינאץ היא באל"ף , והיא כמו "וינאץ בזעם אפו" (איכה ב , ו) , שהוא כמו "וימאס" (מ"ב יז , כ) , אע"פ ששניהם משני בניינים. והשקד הוא תואר השם במשקל "והיה דשן ושמן" (יש' ל , כג); ועניינו: שומר מתכונת הגוף , כעניין "שקדו ושמרו" (עז' ח , כט); "שוא שקד שומר" (תה' קכז , א); וכן "נמר שוקד על עריהם" (יר' ה , ו); ועניינו: מואס לשקוד. ויסתבל החגב - יכבד על השוקד לסבול אפילו החגב , שהוא קל; קל וחומר הגוף. ותי"ו ויסתבל - לבניין 'התפעל'; והתאחר כמנהג כל סמ"ך ושי"ן: "מסתולל" (שמ' ט , יז); "משתולל" (יש' נט , טו). ותפר האביונה - ידוע , כי מלת 'הפיר' לעולם היא יוצאת; והעניין: תפר היועצת מועצותיה , והיא הרוח. וזה דקדוק הלשון: כבר ביאר רבי יהודה ברבי דוד נשמתו עדן בעל הדקדוק (שלשה ס"ד ע' 3 ) , כי מלת 'קם' ו'שב' וחביריהם שרשם משלשה אותיות , והאמצעי יו"ד. ויורה עליו "קים דברי הפורים" (אס' ט , לב) , ומלת 'בינה'; כמו "שבתם וקימתם" (איכה ג , סג); ו"הבין" (יש' כט , טז) כמו "הקים" (במ' ל , טו); ו"בנת לרעי" (תה' קלט , ב) כמו "קמת" (ש"ב יב , כא); ותואר השם 'קם' - כמו "הנני שב את שבות" (ראה יר' ל , יח). והשלם: 'קַיָּם' - על משקל 'גנב' , ולנקבה 'קיֶמת' , ובה"א 'קַיָימָה' , מלרע. אשוב לעניין אביונה , ואומר כי האל"ף נוסף כאל"ף "אקדח" (יש' נד , יב); "באזרועך" (יר' לב , כא); "והאזניחו" (יש' יט , ו). ותהיה זאת המלה תואר השם מ'בינה' , והוא כנוי לרוח בעלת הבינה. אל בית עולמו - הוא הקבר , הבית שידור שם לעולם. ויש 'עולם' לזמן קצוץ , כמו "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב); "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו). וסבבו בשוק - כשיוליכו אותו ישאוהו , על כתף יסבלוהו (ע"פ יש' מו , ז). (ו) עד - זה משל נכבד. וה'גוּלָה' היא בראש הגלגל המתגלגל בחבל , וראש החבל קשור בגולה. וירתק - מן "עשה הרתוק" (יח' ז , כג): כשיתקשר החבל , כאילו ישתלשל , לא ישיג אל המבוע. גם כן עניין ירחק , שהוא כתוב. ומלת ותרץ (בנוסחנו: ותרוץ) - מן "ותרץ את גלגלתו" (שו' ט , נג); מעניין "וירוצצו" (שו' י , ח): כאשר תשבר הגולה , וירוץ הגלגל אל הבור , ישבר הכד , ואין המים עולים. ומלת ונרוץ - בניין 'נפעל' , כמו "נכון" (הו' ו , ג) - פועל עבר יחיד , מן "נכונו ללצים שפטים" (מש' יט , כט). וחבל הכסף הוא חוט שלשִזְרה; וקראוֹ כסף בעבור היותו לבן. וגולת הזהב הוא המוח; ודימהו לזהב בעבור הקרום שיש עליו , שהוא אדום. והכד היא המרֵרה; ונקרא 'כד' בעבור ששם תתחבר המרה האדומה. והמבוע הוא הכבד. ונרוץ הגלגל - גלגלת הראש שהיתה למעלה לעולם , ירדה אל הבור מתחת לארץ. (ז) וישב - לא ישאר בגוף כי אם העצמות; גם הם ישובו עפר. והרוח תשוב - זה הפסוק יכחיש האומרים שהרוח היא מקרה; כי המקרה לא ישוב. (ח) הבל - יתכן היות מלת הֲבֵל שתי לשונות: האחד במשקל "זְהב" (בר' ב , יב) , והשיני הידוע , על משקל 'אֶרֶץ' , כמו "ויעל עשנו כעֶשֶן הכבשן" (שמ' יט , יח); ויסָמך בצירי - כמו "חֲלֵב עזים" (מש' כז , כז). ויש אומרים כי הֲבֵל - לשון ציווי; והעניין - כמו 'עזוב'. ובא ה"א הידיעה אל קהלת (בנוסחנו: קוהלת) - בעבור היותו תואר השם; כי לא יבא על שם העצם. וכאשר זכר מות האדם , אמר: נתברר לך מה שאמרתי בתחלה "הבל הבלים" (קה' א , ב). (ט) ויותר. עוד - תמיד; כמו "עוד טומאתו בו" (במ' יט , יג). ואזן - שירים , או: חיבור מאזני החכמה. או הוא מן 'אזנים' , כעניין 'השמיע'. וחקר - והורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה; ויהיה פועל יוצא לשני פעולים. תקן משלים הרבה - "וידבר שלשת אלפים משל" (מ"א ה , יב). (י) בקש - בקש דברי חפץ , היא החכמה העליונה , עד שמצא; והעניין: מה חפץ יש בזה שנברא כך , ולמה כך. וכתוב יושר - הוא פירוש; וכמוהו "על ספר הישר" (יהו' י , יג); ואיננו אצלינו. (יא) דברי. יש בדברי הקדמונים דברים שהם כדרבונות לבהמה , שמייסרים ומפקחים את הנפש , ויש כמסמרות נטועים הגדולים , שיַאספו הדלתות שלא יתפרדו; וזאת תורת האדם (ע"פ ש"ב ז , יט). ויש אומרים (ראה מחברת פיל': 'אספות' ורש"י): וכמסמרות נטועים דברי בעלי אסופות , הם הלוקטים מספרים רבים ויחברו מחברות; אע"פ שיֵחלקו , כולם למדם בורא אחד. ומלת רועה - בעבור שדימה האדם לבהמה הצריכה דרבונות. (יב) ויותר. הזהר מעשות ספרים - כמו "השמרו לכם עלות בהר" (שמ' יט , יב). ועניין עשות - כמו 'קנות' , או כתיבה; כי אין קץ להם. ולמ"ד להג - שורש , כלמ"ד "למד דעת" (לעיל , ט); כמשקל "להט החרב" (בר' ג , כד); ואין לה דומה. ובלשון ישמעאל הוא כמו 'קריאה'. (יג) סוף דבר - כבר השמעתיך הכל , או שמעת כל מחלוקת החכמים. זה עשֵׂה: את האלהים ירא. כי זה כל האדם - ישוב לעניין שעבר , שהאדם בחייו ובמותו הבל; ועניינו: כי זה מקרה כל האדם; או: כי זה עיקר כל האדם. וישוב "ליראה את השם הנכבד והנורא" (דב' כח , נח). (יד) כי את. סוד שלא זכר בספר בראשית עד "ויכלו" (בר' ב , א) לַשֵם שֵם , רק אלהים , הוא סוד ספר קהלת. ועניין על כל נעלם - כל מעשה נראה שתעשה , יובא במשפט כפי הנעלם , והעניין: כפי כוונת הלב , אם טוב ואם רע. ויש אומרים (ראה רש"י ורשב"ם): אפילו כל דבר שנעלם ממך. והראשון יותר נכון בעיני. וברוך היודע האמת , ומחסדיו אשאל לכפר שגיאותי , ויעיר כבודי (ע"פ תה' נז , ט) עד יודיעני אורח חיים (ע"פ תה' טז , יא). והספר נשלם , בפירוש כל נעלם , בעזרת אל עולם , מלמד כל דעה. ורוב הודות לשמו , וכל חסד עמו , יצוה אל עמו , גאולה וישועה. לחשבון היודעים , תעודת שעשועים , תשע מאות יש עם אלפים ארבעה.