מאגר הכתר קהלת פרק יב עם פירוש רלב"ג

פרק יב
(א) ולזה ראוי שתזכור את בוראך (בנוסחנו: בוראיך) בימי בחורותיך , שיהיה לך פנאי בזה , ותמָצא מוכן להשתדל במושכלות לחוזק כליך הגופיים העוזרים לשכלך בזה העת , עד אשר לא יבאו ימי הרעה , והם ימי השיבה והישישות , ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם. (ב) עד אשר לא תחלש ראותך וידמה לך שתחשך השמש והאור והירח והכוכבים , וידמה לך שישובו העבים אחר הגשם - לחולשת ראותך. (ג) ביום שיזועו שומרי הבית - והם החושים , שכבר יקרה להם תנועה ורעש מרוב החולשה; וכן יקרה זה לשאר האברים. והתעוְתו אנשי החיל - כאלו תאמר: הכח המושך והדוחה והמחזיק והמעכל , שלרוב הישישות וחולשת הכח תתבלבל פעולתם. ובטלו השִנַים הטוחנות כי מעטו ונפלו , וחשכו העינים אשר היו בימי הנערות רואות בארובות ובמעט אורה. (ד) ויקרה לו מחולשת חוש השמע , שידמה לו שסוגרו דלתים בשוק לקול הנמוך אשר תחדשהו הטחנה; וזה יקרה מחולשת חוש השמע ומתנועת האויר אשר באמצעותו יקבל חוש השמע מוחשו , כמו שהתבאר ב'ספר החוש והמוחש'. ומרוב הישישות והחולשה יקום בבקר השכם לקול הצפור , כי לחולשת פעולותיו הטבעיות תהיה שנתו קצרה. וישחו כל בנות השיר - כי לא ישיג בהם ערֵבות. או ירצה בזה , כי הזקן , לחולשת הכח הפועל בו בנעימות הקוליות ורבוי החמר המתפעל , יתחייב שיהיה קולו עב ונמוך בשיריו. וכבר התבאר זה ב'ספר בעלי חיים'. (ה) גם מגבוה ייראו , וכאלו הם בורחים מהגבוה וילכו מפני זה כפופים , ויתחדש להם חתת ופלצות בדרכם , מצד חולשתם. או ירצה בזה , שמגבוה ייראו - והוא המוח , כי בו תמצא ההתכה רבה בהם , ויתחדשו להם נֹזלים רבים יחדשו להם חתת ברדתם מהמוח. וינאץ נץ השקד - רוצה לומר , שתבא השיבה ויהיה מעמס כבד ומשא לחגב , והוא הדֹפק , ולזה תהיה תנועתו מתונית , ותבטל התאוה למזון ותפול. כי הולך האדם אל בית עולמו - רוצה לומר , שהוא דורך אל המות , וסבבו בשוק הסופדים. (ו) עד אשר לא ירתק חבל הכסף - והם העורקים הבלתי דופקים , אשר ידלו האברים באמצעותם מהכבד והלב - הדם , ועמו מעט מהרוח החיוני. ותשבר הגֻלה אשר באמצעותה ידלו האברים הדם והרוח , והם העורקים הדופקים. ותשבר הכד אשר ירצו למלֹאת על המבוע אשר ימלאוהו ממנו , וירוץ הגלגל אל הבור - והוא הפך התנועה אשר תצטרך לאדם ממנו; כי האברים , לא די שלא ידלו ממנו , אבל יותך מהם. (ז) וישוב העפר על הארץ כשהיה - וכן הענין בשאר היסודות. והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה - ולזה ראוי שתשתדל בהשלמתה בעת שתוכל , כי אחר המות לא תוסיף שלמות זולת מה שהגיעה אליו בעת החיים , בדבקותה לחמר. ובכאן נשלם מה שצוה עליו זה החכם. (ח) ובעבור שלא ידמה אדם שתהיה סתירה בדבריו ושלא ילמד ממנו לעשות הבלתי ראוי , שב לזכור שכבר אמר המחבר בזה הספר דברים רבים שהם הבל. ואין הרצון בזה שיהיה כל מה שאמר הבל , אבל ירצה בזה שכבר ימָצאו בדבריו דברים רבים שהם הבל. כי כבר תבא מלת 'כל' בלשונינו בכמו זה האופן הרבה. וזה תכלית מה שהגיע אליו עיונו בזה הספר באופן כולל. (ט) ושאר מה שהיה קהלת חכם באלו הענינים , רוצה לומר: בכשרון המעשה ובענין החכמה , למד בו עוד דעת את העם , שקל במאזני שכלו איך ראוי שיהיה מנהג האדם באלו הדברים , וחקר בהם ותקן משלים הרבה , יביאו האדם לאהוב הנאהב מהם ולהרחיק מה שראוי שירוחק. וזה היה ממנו בספר משלי; וזה מה שיתבאר ממנו שספר קהלת הוא נעשה קודם משלי. (י) ואולם חקר בזה הספר בזה האופן וקבץ בו דברים סותרים , לפי שהוא בקש למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת , וזה לא יִשלַם באלו הענינים כי אם בזה האופן מהחקירה , כמו שבארנו בפתיחת זה הבאור (בהקדמה לקהלת). (יא) דברי חכמים הם כדרבונות שמכוונים אל היושר בחרישה , כן דברי חכמים הולכים כלם נכח הדרוש אשר יחקרו עליו. והם נטועים כמסמרות (בנוסחנו: כמשמרות) , רוצה לומר , שהם קיימים במקום אחד , כי הם יעיינו בעצם הדברים ובמשיגיהם אשר הם תמיד באופן אחד , לא במקריהם אשר להם במה שהם פרטיים. והם בעלי אסופות , רוצה לומר , כי אלו הדברים אשר יחקרו בהם הם טבעיים , משותפים לכל אישי המין ההוא או הסוג ההוא. והשאר , והוא החקירה בעניינים האישיים במה שהם אישיים , (יב) הזהר בני מהם , כי לא תשלַם בזה ידיעה ולא תגיע בזה הצלחה לנפש. כי זה יביא לעשות ספרים הרבה אין קץ , ולדבר הרבה , ויגע עצמו במה שאין בו תועלת , להיות האישים הוים נפסדים. ועוד , כי גם בהיותם קיימים ישתנו אלו המקרים בהם , עד שלובן ראובן עתה הוא זולת לָבְנוֹ אמש , כמו שהתבאר ב'ספר השמע'. ובכאן טעו הקודמים , וחשבו מפני זה שלא תהיה בכאן ידיעה. והנה לבאר הצודק מדבריו מהבלתי צודק חתם זה הספר במה שכבר התבאר מדבריו הסותרים , (יג-יד) ואמר: סוף דבר , כל אלו הדברים הסותרים נשמעו; והעולה מזה אחר ברירת הצודק מהם מהבלתי צודק הוא , שראוי שתירא השם יתעלה ותשמור מצותיו , כי זה הוא מה שכוון מכל האדם והוא תכליתם; כי בזה יגיע האדם להצלחתו הנפשיית , כמו שביארנו בביאורינו לדברי התורה. ועוד , כי בזה גם כן תועלת גם בזה העולם , וזה , כי השם יתעלה יביא במשפט כל מעשה שיעשהו האדם , אפילו בסתר , אם טוב ואם רע , ויענשהו על הרע ויגמלהו על הטוב. ובכאן נשלם ביאור קהלת לפי מה שנראה לנו בו עתה. והיתה השלמתו בתשיעי לחדש מרחשון של שנת שמונים ותשע לפרט האלף הששי. יתברך ויתעלה האלהים אשר עזרנו ברחמיו וברוב חסדיו (ע"פ יש' סג , ז) על כל ברכה ותהלה אמן אמן סלה (ע"פ נחמ' ט , ה).