פרק יב
[א]
וּזְכֹר֙
אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ
בִּימֵ֖י
בְּחוּרֹתֶ֑יךָ
עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹא־יָבֹ֙אוּ֙
יְמֵ֣י
הָרָעָ֔ה
וְהִגִּ֣יעוּ
שָׁנִ֔ים
אֲשֶׁ֣ר
תֹּאמַ֔ר
אֵֽין־לִ֥י
בָהֶ֖ם
חֵֽפֶץ:
[ב]
עַ֠ד
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
וְהָא֔וֹר
וְהַיָּרֵ֖חַ
וְהַכּוֹכָבִ֑ים
וְשָׁ֥בוּ
הֶעָבִ֖ים
אַחַ֥ר
הַגָּֽשֶׁם:
[ג]
בַּיּ֗וֹם
שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙
שֹׁמְרֵ֣י
הַבַּ֔יִת
וְהִֽתְעַוְּת֖וּ
אַנְשֵׁ֣י
הֶחָ֑יִל
וּבָטְל֤וּ
הַטֹּֽחֲנוֹת֙
כִּ֣י
מִעֵ֔טוּ
וְחָשְׁכ֥וּ
הָרֹא֖וֹת
בָּאֲרֻבּֽוֹת:
[ד]
וְסֻגְּר֤וּ
דְלָתַ֙יִם֙
בַּשּׁ֔וּק
בִּשְׁפַ֖ל
ק֣וֹל
הַֽטַּחֲנָ֑ה
וְיָקוּם֙
לְק֣וֹל
הַצִּפּ֔וֹר
וְיִשַּׁ֖חוּ
כָּל־בְּנ֥וֹת
הַשִּֽׁיר:
[ה]
גַּ֣ם
מִגָּבֹ֤הַּ
יִרָ֙אוּ֙
וְחַתְחַתִּ֣ים
בַּדֶּ֔רֶךְ
וְיָנֵ֤אץ
הַשָּׁקֵד֙
וְיִסְתַּבֵּ֣ל
הֶחָגָ֔ב
וְתָפֵ֖ר
הָאֲבִיּוֹנָ֑ה
כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ
הָאָדָם֙
אֶל־בֵּ֣ית
עוֹלָמ֔וֹ
וְסָבֲב֥וּ
בַשּׁ֖וּק
הַסּוֹפְדִֽים:
[ו]
עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יֵרָחֵק֙
יֵרָתֵק֙
חֶ֣בֶל
הַכֶּ֔סֶף
וְתָרֻ֖ץ
גֻּלַּ֣ת
הַזָּהָ֑ב
וְתִשָּׁ֤בֶר
כַּד֙
עַל־הַמַּבּ֔וּעַ
וְנָרֹ֥ץ
הַגַּלְגַּ֖ל
אֶל־הַבּֽוֹר:
[ז]
וְיָשֹׁ֧ב
הֶעָפָ֛ר
עַל־הָאָ֖רֶץ
כְּשֶׁהָיָ֑ה
וְהָר֣וּחַ
תָּשׁ֔וּב
אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
נְתָנָֽהּ:
[ח]
הֲבֵ֧ל
הֲבָלִ֛ים
אָמַ֥ר
הַקּוֹהֶ֖לֶת
הַכֹּ֥ל
הָֽבֶל:
[ט]
וְיֹתֵ֕ר
שֶׁהָיָ֥ה
קֹהֶ֖לֶת
חָכָ֑ם
ע֗וֹד
לִמַּד־דַּ֙עַת֙
אֶת־הָעָ֔ם
וְאִזֵּ֣ן
וְחִקֵּ֔ר
תִּקֵּ֖ן
מְשָׁלִ֥ים
הַרְבֵּֽה:
[י]
בִּקֵּ֣שׁ
קֹהֶ֔לֶת
לִמְצֹ֖א
דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץ
וְכָת֥וּב
יֹ֖שֶׁר
דִּבְרֵ֥י
אֱמֶֽת:
[יא]
דִּבְרֵ֤י
חֲכָמִים֙
כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת
וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת
נְטוּעִ֖ים
בַּעֲלֵ֣י
אֲסֻפּ֑וֹת
נִתְּנ֖וּ
מֵרֹעֶ֥ה
אֶחָֽד:
[יב]
וְיֹתֵ֥ר
מֵהֵ֖מָּה
בְּנִ֣י
הִזָּהֵ֑ר
עֲשׂ֨וֹת
סְפָרִ֤ים
הַרְבֵּה֙
אֵ֣ין
קֵ֔ץ
וְלַ֥הַג
הַרְבֵּ֖ה
יְגִעַ֥ת
בָּשָֽׂר:
[יג]
ס֥וֹף
דָּבָ֖ר
הַכֹּ֣ל
נִשְׁמָ֑ע
אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים
יְרָא֙
וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו
שְׁמ֔וֹר
כִּי־זֶ֖ה
כָּל־הָאָדָֽם:
[יד]
כִּ֚י
אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה
הָאֱלֹהִ֛ים
יָבִ֥א
בְמִשְׁפָּ֖ט
עַ֣ל
כָּל־נֶעְלָ֑ם
אִם־ט֖וֹב
וְאִם־רָֽע:
פרק יב
[א]
וזכר
את בוראיך
בימי
בחורתיך
עד
אשר
לא יבאו
ימי
הרעה
והגיעו
שנים
אשר
תאמר
אין לי
בהם
חפץ:
[ב]
עד
אשר
לא תחשך
השמש
והאור
והירח
והכוכבים
ושבו
העבים
אחר
הגשם:
[ג]
ביום
שיזעו
שמרי
הבית
והתעותו
אנשי
החיל
ובטלו
הטחנות
כי
מעטו
וחשכו
הראות
בארבות:
[ד]
וסגרו
דלתים
בשוק
בשפל
קול
הטחנה
ויקום
לקול
הצפור
וישחו
כל בנות
השיר:
[ה]
גם
מגבה
יראו
וחתחתים
בדרך
וינאץ
השקד
ויסתבל
החגב
ותפר
האביונה
כי הלך
האדם
אל בית
עולמו
וסבבו
בשוק
הסופדים:
[ו]
עד
אשר
לא ירחק
ירתק
חבל
הכסף
ותרץ
גלת
הזהב
ותשבר
כד
על המבוע
ונרץ
הגלגל
אל הבור:
[ז]
וישב
העפר
על הארץ
כשהיה
והרוח
תשוב
אל האלהים
אשר
נתנה:
[ח]
הבל
הבלים
אמר
הקוהלת
הכל
הבל:
[ט]
ויתר
שהיה
קהלת
חכם
עוד
למד דעת
את העם
ואזן
וחקר
תקן
משלים
הרבה:
[י]
בקש
קהלת
למצא
דברי חפץ
וכתוב
ישר
דברי
אמת:
[יא]
דברי
חכמים
כדרבנות
וכמשמרות
נטועים
בעלי
אספות
נתנו
מרעה
אחד:
[יב]
ויתר
מהמה
בני
הזהר
עשות
ספרים
הרבה
אין
קץ
ולהג
הרבה
יגעת
בשר:
[יג]
סוף
דבר
הכל
נשמע
את האלהים
ירא
ואת מצותיו
שמור
כי זה
כל האדם:
[יד]
כי
את כל מעשה
האלהים
יבא
במשפט
על
כל נעלם
אם טוב
ואם רע: