פרק יב
[א]
וּזְכֹר֙
אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ
בִּימֵ֖י
בְּחוּרֹתֶ֑יךָ
עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹא־יָבֹ֙אוּ֙
יְמֵ֣י
הָרָעָ֔ה
וְהִגִּ֣יעוּ
שָׁנִ֔ים
אֲשֶׁ֣ר
תֹּאמַ֔ר
אֵֽין־לִ֥י
בָהֶ֖ם
חֵֽפֶץ:
[ב]
עַ֠ד
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
וְהָא֔וֹר
וְהַיָּרֵ֖חַ
וְהַכּוֹכָבִ֑ים
וְשָׁ֥בוּ
הֶעָבִ֖ים
אַחַ֥ר
הַגָּֽשֶׁם:
[ג]
בַּיּ֗וֹם
שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙
שֹׁמְרֵ֣י
הַבַּ֔יִת
וְהִֽתְעַוְּת֖וּ
אַנְשֵׁ֣י
הֶחָ֑יִל
וּבָטְל֤וּ
הַטֹּֽחֲנוֹת֙
כִּ֣י
מִעֵ֔טוּ
וְחָשְׁכ֥וּ
הָרֹא֖וֹת
בָּאֲרֻבּֽוֹת:
[ד]
וְסֻגְּר֤וּ
דְלָתַ֙יִם֙
בַּשּׁ֔וּק
בִּשְׁפַ֖ל
ק֣וֹל
הַֽטַּחֲנָ֑ה
וְיָקוּם֙
לְק֣וֹל
הַצִּפּ֔וֹר
וְיִשַּׁ֖חוּ
כָּל־בְּנ֥וֹת
הַשִּֽׁיר:
[ה]
גַּ֣ם
מִגָּבֹ֤הַּ
יִרָ֙אוּ֙
וְחַתְחַתִּ֣ים
בַּדֶּ֔רֶךְ
וְיָנֵ֤אץ
הַשָּׁקֵד֙
וְיִסְתַּבֵּ֣ל
הֶחָגָ֔ב
וְתָפֵ֖ר
הָאֲבִיּוֹנָ֑ה
כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ
הָאָדָם֙
אֶל־בֵּ֣ית
עוֹלָמ֔וֹ
וְסָבֲב֥וּ
בַשּׁ֖וּק
הַסּוֹפְדִֽים:
[ו]
עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יֵרָחֵק֙
יֵרָתֵק֙
חֶ֣בֶל
הַכֶּ֔סֶף
וְתָרֻ֖ץ
גֻּלַּ֣ת
הַזָּהָ֑ב
וְתִשָּׁ֤בֶר
כַּד֙
עַל־הַמַּבּ֔וּעַ
וְנָרֹ֥ץ
הַגַּלְגַּ֖ל
אֶל־הַבּֽוֹר:
[ז]
וְיָשֹׁ֧ב
הֶעָפָ֛ר
עַל־הָאָ֖רֶץ
כְּשֶׁהָיָ֑ה
וְהָר֣וּחַ
תָּשׁ֔וּב
אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
נְתָנָֽהּ:
[ח]
הֲבֵ֧ל
הֲבָלִ֛ים
אָמַ֥ר
הַקּוֹהֶ֖לֶת
הַכֹּ֥ל
הָֽבֶל:
[ט]
וְיֹתֵ֕ר
שֶׁהָיָ֥ה
קֹהֶ֖לֶת
חָכָ֑ם
ע֗וֹד
לִמַּד־דַּ֙עַת֙
אֶת־הָעָ֔ם
וְאִזֵּ֣ן
וְחִקֵּ֔ר
תִּקֵּ֖ן
מְשָׁלִ֥ים
הַרְבֵּֽה:
[י]
בִּקֵּ֣שׁ
קֹהֶ֔לֶת
לִמְצֹ֖א
דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץ
וְכָת֥וּב
יֹ֖שֶׁר
דִּבְרֵ֥י
אֱמֶֽת:
[יא]
דִּבְרֵ֤י
חֲכָמִים֙
כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת
וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת
נְטוּעִ֖ים
בַּעֲלֵ֣י
אֲסֻפּ֑וֹת
נִתְּנ֖וּ
מֵרֹעֶ֥ה
אֶחָֽד:
[יב]
וְיֹתֵ֥ר
מֵהֵ֖מָּה
בְּנִ֣י
הִזָּהֵ֑ר
עֲשׂ֨וֹת
סְפָרִ֤ים
הַרְבֵּה֙
אֵ֣ין
קֵ֔ץ
וְלַ֥הַג
הַרְבֵּ֖ה
יְגִעַ֥ת
בָּשָֽׂר:
[יג]
ס֥וֹף
דָּבָ֖ר
הַכֹּ֣ל
נִשְׁמָ֑ע
אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים
יְרָא֙
וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו
שְׁמ֔וֹר
כִּי־זֶ֖ה
כָּל־הָאָדָֽם:
[יד]
כִּ֚י
אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה
הָאֱלֹהִ֛ים
יָבִ֥א
בְמִשְׁפָּ֖ט
עַ֣ל
כָּל־נֶעְלָ֑ם
אִם־ט֖וֹב
וְאִם־רָֽע:
פרק יב
(ב)
השמש
והאור
-
רוצה
לומר:
האור
אשר
יאיר
לך
הנר
והאבוקה;
וזה
יהיה
בעת
השיבה
,
מפני
חולשת
הראוּת.
(ד)
בשפל
קול
הטחנה
-
הוא
הקול
הנמוך
שיתחדש
מתנועת
הרחים.
(ה)
ותפר
האביונה
-
ותתבטל
התאוה.
(ו)
ירתק
-
ישבר
ויחתך.
חבל
הכסף
-
משל
לעורקים
הבלתי
דופקים
,
אשר
בהם
ישולח
הדם
מהכבד
אל
האברים.
ותרוץ
-
וישבר
,
ויפסק.
גלת
הזהב
-
הוא
מענין
"גלות
מים"
(יהו'
טו
,
יט)
,
והם
הברֵכות
המשולחות
לאברים
מהלב
,
שבהם
דם
ורוח;
והם
העורקים
הדופקים.
(ט)
ויותר
-
רוצה
לומר:
ונשאר;
וכמוהו
"ואת
היותר
החרמנו"
(ש"א
טו
,
טו).
(יב)
ולהג
-
'הג'
הוא
שם
מן
'הגה'
,
כמו
"קו"
(מ"ב
כא
,
יג)
מן
'קוה'
ו"צו"
(וי'
ו
,
ב)
מן
'צוה';
וענינו:
ולהגייה;
וכן
הבינוהו
רבותינו
ז"ל;
אמרו
(ראה
ירוש'
סנה'
י
,
א
[כח
,
א]):
להגיון
נתנו
ולא
ליגיעה.