פרק ב
[א]
אָמַ֤רְתִּי
אֲנִי֙
בְּלִבִּ֔י
לְכָה־נָּ֛א
אֲנַסְּכָ֥ה
בְשִׂמְחָ֖ה
וּרְאֵ֣ה
בְט֑וֹב
וְהִנֵּ֥ה
גַם־ה֖וּא
הָֽבֶל:
[ב]
לִשְׂח֖וֹק
אָמַ֣רְתִּי
מְהוֹלָ֑ל
וּלְשִׂמְחָ֖ה
מַה־זֹּ֥ה
עֹשָֽׂה:
[ג]
תַּ֣רְתִּי
בְלִבִּ֔י
לִמְשׁ֥וֹךְ
בַּיַּ֖יִן
אֶת־בְּשָׂרִ֑י
וְלִבִּ֞י
נֹהֵ֤ג
בַּֽחָכְמָה֙
וְלֶאֱחֹ֣ז
בְּסִכְל֔וּת
עַ֣ד
אֲשֶׁר־אֶרְאֶ֗ה
אֵי־זֶ֨ה
ט֜וֹב
לִבְנֵ֤י
הָאָדָם֙
אֲשֶׁ֤ר
יַעֲשׂוּ֙
תַּ֣חַת
הַשָּׁמַ֔יִם
מִסְפַּ֖ר
יְמֵ֥י
חַיֵּיהֶֽם:
[ד]
הִגְדַּ֖לְתִּי
מַעֲשָׂ֑י
בָּנִ֤יתִי
לִי֙
בָּתִּ֔ים
נָטַ֥עְתִּי
לִ֖י
כְּרָמִֽים:
[ה]
עָשִׂ֣יתִי
לִ֔י
גַּנּ֖וֹת
וּפַרְדֵּסִ֑ים
וְנָטַ֥עְתִּי
בָהֶ֖ם
עֵ֥ץ
כָּל־פֶּֽרִי:
[ו]
עָשִׂ֥יתִי
לִ֖י
בְּרֵכ֣וֹת
מָ֑יִם
לְהַשְׁק֣וֹת
מֵהֶ֔ם
יַ֖עַר
צוֹמֵ֥חַ
עֵצִֽים:
[ז]
קָנִ֙יתִי֙
עֲבָדִ֣ים
וּשְׁפָח֔וֹת
וּבְנֵי־בַ֖יִת
הָ֣יָה
לִ֑י
גַּ֣ם
מִקְנֶה֩
בָקָ֨ר
וָצֹ֤אן
הַרְבֵּה֙
הָ֣יָה
לִ֔י
מִכֹּ֛ל
שֶׁהָי֥וּ
לְפָנַ֖י
בִּירוּשָׁלִָֽם:
[ח]
כָּנַ֤סְתִּי
לִי֙
גַּם־כֶּ֣סֶף
וְזָהָ֔ב
וּסְגֻלַּ֥ת
מְלָכִ֖ים
וְהַמְּדִינ֑וֹת
עָשִׂ֨יתִי
לִ֜י
שָׁרִ֣ים
וְשָׁר֗וֹת
וְתַעֲנֻג֛וֹת
בְּנֵ֥י
הָאָדָ֖ם
שִׁדָּ֥ה
וְשִׁדּֽוֹת:
[ט]
וְגָדַ֣לְתִּי
וְהוֹסַ֔פְתִּי
מִכֹּ֛ל
שֶׁהָיָ֥ה
לְפָנַ֖י
בִּירוּשָׁלִָ֑ם
אַ֥ף
חָכְמָתִ֖י
עָ֥מְדָה
לִּֽי:
[י]
וְכֹל֙
אֲשֶׁ֣ר
שָׁאֲל֣וּ
עֵינַ֔י
לֹ֥א
אָצַ֖לְתִּי
מֵהֶ֑ם
לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי
אֶת־לִבִּ֜י
מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה
כִּֽי־לִבִּ֤י
שָׂמֵחַ֙
מִכָּל־עֲמָלִ֔י
וְזֶֽה־הָיָ֥ה
חֶלְקִ֖י
מִכָּל־עֲמָלִֽי:
[יא]
וּפָנִ֣יתִֽי
אֲנִ֗י
בְּכָֽל־מַעֲשַׂי֙
שֶׁעָשׂ֣וּ
יָדַ֔י
וּבֶֽעָמָ֖ל
שֶׁעָמַ֣לְתִּי
לַעֲשׂ֑וֹת
וְהִנֵּ֨ה
הַכֹּ֥ל
הֶ֙בֶל֙
וּרְע֣וּת
ר֔וּחַ
וְאֵ֥ין
יִתְר֖וֹן
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[יב]
וּפָנִ֤יתִֽי
אֲנִי֙
לִרְא֣וֹת
חָכְמָ֔ה
וְהוֹלֵל֖וֹת
וְסִכְל֑וּת
כִּ֣י׀
מֶ֣ה
הָאָדָ֗ם
שֶׁיָּבוֹא֙
אַחֲרֵ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר
עָשֽׂוּהוּ:
[יג]
וְרָאִ֣יתִי
אָ֔נִי
שֶׁיֵּ֥שׁ
יִתְר֛וֹן
לַחָכְמָ֖ה
מִן־הַסִּכְל֑וּת
כִּֽיתֲר֥וֹן
הָא֖וֹר
מִן־הַחֹֽשֶׁךְ:
[יד]
הֶֽחָכָם֙
עֵינָ֣יו
בְּרֹאשׁ֔וֹ
וְהַכְּסִ֖יל
בַּחֹ֣שֶׁךְ
הוֹלֵ֑ךְ
וְיָדַ֣עְתִּי
גַם־אָ֔נִי
שֶׁמִּקְרֶ֥ה
אֶחָ֖ד
יִקְרֶ֥ה
אֶת־כֻּלָּֽם:
[טו]
וְאָמַ֨רְתִּֽי
אֲנִ֜י
בְּלִבִּ֗י
כְּמִקְרֵ֤ה
הַכְּסִיל֙
גַּם־אֲנִ֣י
יִקְרֵ֔נִי
וְלָ֧מָּה
חָכַ֛מְתִּי
אֲנִ֖י
אָ֣ז
יֹתֵ֑ר
וְדִבַּ֣רְתִּי
בְלִבִּ֔י
שֶׁגַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[טז]
כִּי֩
אֵ֨ין
זִכְר֧וֹן
לֶחָכָ֛ם
עִֽם־הַכְּסִ֖יל
לְעוֹלָ֑ם
בְּשֶׁכְּבָ֞ר
הַיָּמִ֤ים
הַבָּאִים֙
הַכֹּ֣ל
נִשְׁכָּ֔ח
וְאֵ֛יךְ
יָמ֥וּת
הֶחָכָ֖ם
עִֽם־הַכְּסִֽיל:
[יז]
וְשָׂנֵ֙אתִי֙
אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים
כִּ֣י
רַ֤ע
עָלַי֙
הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה
שֶֽׁנַּעֲשָׂ֖ה
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
כִּֽי־הַכֹּ֥ל
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[יח]
וְשָׂנֵ֤אתִֽי
אֲנִי֙
אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י
שֶׁאֲנִ֥י
עָמֵ֖ל
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ
לָאָדָ֖ם
שֶׁיִּהְיֶ֥ה
אַחֲרָֽי:
[יט]
וּמִ֣י
יוֹדֵ֗עַ
הֶחָכָ֤ם
יִֽהְיֶה֙
א֣וֹ
סָכָ֔ל
וְיִשְׁלַט֙
בְּכָל־עֲמָלִ֔י
שֶׁעָמַ֥לְתִּי
וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
גַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[כ]
וְסַבּ֥וֹתִֽי
אֲנִ֖י
לְיַאֵ֣שׁ
אֶת־לִבִּ֑י
עַ֚ל
כָּל־הֶ֣עָמָ֔ל
שֶׁעָמַ֖לְתִּי
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[כא]
כִּי־יֵ֣שׁ
אָדָ֗ם
שֶׁעֲמָל֛וֹ
בְּחָכְמָ֥ה
וּבְדַ֖עַת
וּבְכִשְׁר֑וֹן
וּלְאָדָ֞ם
שֶׁלֹּ֤א
עָֽמַל־בּוֹ֙
יִתְּנֶ֣נּוּ
חֶלְק֔וֹ
גַּם־זֶ֥ה
הֶ֖בֶל
וְרָעָ֥ה
רַבָּֽה:
[כב]
כִּ֠י
מֶֽה־הֹוֶ֤ה
לָאָדָם֙
בְּכָל־עֲמָל֔וֹ
וּבְרַעְי֖וֹן
לִבּ֑וֹ
שְׁה֥וּא
עָמֵ֖ל
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[כג]
כִּ֧י
כָל־יָמָ֣יו
מַכְאֹבִ֗ים
וָכַ֙עַס֙
עִנְיָנ֔וֹ
גַּם־בַּלַּ֖יְלָה
לֹא־שָׁכַ֣ב
לִבּ֑וֹ
גַּם־זֶ֖ה
הֶ֥בֶל
הֽוּא:
[כד]
אֵֽין־ט֤וֹב
בָּאָדָם֙
שֶׁיֹּאכַ֣ל
וְשָׁתָ֔ה
וְהֶרְאָ֧ה
אֶת־נַפְשׁ֛וֹ
ט֖וֹב
בַּעֲמָל֑וֹ
גַּם־זֹה֙
רָאִ֣יתִי
אָ֔נִי
כִּ֛י
מִיַּ֥ד
הָאֱלֹהִ֖ים
הִֽיא:
[כה]
כִּ֣י
מִ֥י
יֹאכַ֛ל
וּמִ֥י
יָח֖וּשׁ
ח֥וּץ
מִמֶּֽנִּי:
[כו]
כִּ֤י
לְאָדָם֙
שֶׁטּ֣וֹב
לְפָנָ֔יו
נָתַ֛ן
חָכְמָ֥ה
וְדַ֖עַת
וְשִׂמְחָ֑ה
וְלַחוֹטֶא֩
נָתַ֨ן
עִנְיָ֜ן
לֶאֱסֹ֣ף
וְלִכְנ֗וֹס
לָתֵת֙
לְטוֹב֙
לִפְנֵ֣י
הָאֱלֹהִ֔ים
גַּם־זֶ֥ה
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
פרק ב
[א]
אמרתי
אני
בלבי
לכה נא
אנסכה
בשמחה
וראה
בטוב
והנה
גם הוא
הבל:
[ב]
לשחוק
אמרתי
מהולל
ולשמחה
מה זה
עשה:
[ג]
תרתי
בלבי
למשוך
ביין
את בשרי
ולבי
נהג
בחכמה
ולאחז
בסכלות
עד
אשר אראה
אי זה
טוב
לבני
האדם
אשר
יעשו
תחת
השמים
מספר
ימי
חייהם:
[ד]
הגדלתי
מעשי
בניתי
לי
בתים
נטעתי
לי
כרמים:
[ה]
עשיתי
לי
גנות
ופרדסים
ונטעתי
בהם
עץ
כל פרי:
[ו]
עשיתי
לי
ברכות
מים
להשקות
מהם
יער
צומח
עצים:
[ז]
קניתי
עבדים
ושפחות
ובני בית
היה
לי
גם
מקנה
בקר
וצאן
הרבה
היה
לי
מכל
שהיו
לפני
בירושלם:
[ח]
כנסתי
לי
גם כסף
וזהב
וסגלת
מלכים
והמדינות
עשיתי
לי
שרים
ושרות
ותענגות
בני
האדם
שדה
ושדות:
[ט]
וגדלתי
והוספתי
מכל
שהיה
לפני
בירושלם
אף
חכמתי
עמדה
לי:
[י]
וכל
אשר
שאלו
עיני
לא
אצלתי
מהם
לא מנעתי
את לבי
מכל שמחה
כי לבי
שמח
מכל עמלי
וזה היה
חלקי
מכל עמלי:
[יא]
ופניתי
אני
בכל מעשי
שעשו
ידי
ובעמל
שעמלתי
לעשות
והנה
הכל
הבל
ורעות
רוח
ואין
יתרון
תחת
השמש:
[יב]
ופניתי
אני
לראות
חכמה
והוללות
וסכלות
כי׀
מה
האדם
שיבוא
אחרי
המלך
את
אשר כבר
עשוהו:
[יג]
וראיתי
אני
שיש
יתרון
לחכמה
מן הסכלות
כיתרון
האור
מן החשך:
[יד]
החכם
עיניו
בראשו
והכסיל
בחשך
הולך
וידעתי
גם אני
שמקרה
אחד
יקרה
את כלם:
[טו]
ואמרתי
אני
בלבי
כמקרה
הכסיל
גם אני
יקרני
ולמה
חכמתי
אני
אז
יתר
ודברתי
בלבי
שגם זה
הבל:
[טז]
כי
אין
זכרון
לחכם
עם הכסיל
לעולם
בשכבר
הימים
הבאים
הכל
נשכח
ואיך
ימות
החכם
עם הכסיל:
[יז]
ושנאתי
את החיים
כי
רע
עלי
המעשה
שנעשה
תחת
השמש
כי הכל
הבל
ורעות
רוח:
[יח]
ושנאתי
אני
את כל עמלי
שאני
עמל
תחת
השמש
שאניחנו
לאדם
שיהיה
אחרי:
[יט]
ומי
יודע
החכם
יהיה
או
סכל
וישלט
בכל עמלי
שעמלתי
ושחכמתי
תחת
השמש
גם זה
הבל:
[כ]
וסבותי
אני
ליאש
את לבי
על
כל העמל
שעמלתי
תחת
השמש:
[כא]
כי יש
אדם
שעמלו
בחכמה
ובדעת
ובכשרון
ולאדם
שלא
עמל בו
יתננו
חלקו
גם זה
הבל
ורעה
רבה:
[כב]
כי
מה הוה
לאדם
בכל עמלו
וברעיון
לבו
שהוא
עמל
תחת
השמש:
[כג]
כי
כל ימיו
מכאבים
וכעס
ענינו
גם בלילה
לא שכב
לבו
גם זה
הבל
הוא:
[כד]
אין טוב
באדם
שיאכל
ושתה
והראה
את נפשו
טוב
בעמלו
גם זה
ראיתי
אני
כי
מיד
האלהים
היא:
[כה]
כי
מי
יאכל
ומי
יחוש
חוץ
ממני:
[כו]
כי
לאדם
שטוב
לפניו
נתן
חכמה
ודעת
ושמחה
ולחוטא
נתן
ענין
לאסף
ולכנוס
לתת
לטוב
לפני
האלהים
גם זה
הבל
ורעות
רוח: