מאגר הכתר קהלת פרק ג טקסט בלבד

פרק ג
[א] לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים: ס
[ב] עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע:
[ג] עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות:
[ד] עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד:
[ה] עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק:
[ו] עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך:
[ז] עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר:
[ח] עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום: ס
[ט] מה־יתרון העושה באשר הוא עמל:
[י] ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו:
[יא] את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף:
[יב] ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו:
[יג] וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא:
[יד] ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו:
[טו] מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף:
[טז] ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע:
[יז] אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם:
[יח] אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם:
[יט] כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל:
[כ] הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר:
[כא] מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ:
[כב] וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו: