מאגר הכתר קהלת פרק ג עם פירוש רשב"ם

פרק ג
(א) לכל זמן - לכל המעשים יש להם זמן , ולכל חפץ אשר תחת השמים יש לו עת: עתי רעה ועתי טובה , לשלם לבריות משכורתם כפי פעלם , תשלום רע ותשלום טוב , עתים של רעה ועתים של טובה. ואחרכך מפרש את העתים. (ב-ח) עת ללדת - פעמים זה נולד וזה מת. עת לטעת - בעת שלום. ועת לעקור נטוע - בעת מלחמה. וכן כל העתים הללו כלולים בעת מלחמה ועת שלום , חוץ מעת ללדת וחוץ מן עת לחשות ועת לדבר , לפי פשוטו של מקרא; ועל כן נכתב בסופן , לומר: זה הכלל: עת מלחמה ועת שלום. (ט) מה יתרון העושה - מוסב על "ולחוטא נתן עיניין לאסוף" (קה' ב , כו) , לומר: אחרי שעתות לטובה ועתים לרעה , וגם חוטא זה עת שהוא אוסף ממון ועת שהוא יוצא מידו לתת אותו לאדם שהוא טוב , מה יתרון האוסף באשר הוא עמל וטורֵח בממון זה , אחרי שהוא יוצא מידו. העושה - האוסף; כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז). (י) העיניין - המנהג. לענות - להתנהג. (יא) את הכל - כל הזמנים עשה ותיקן הקדוש ברוך הוא , כל אחד נכון והגון בעתו וזמנו. גם את העולם - גם את הזמן נתן להם הקדוש ברוך הוא בלבם של בני אדם , שידעו ויבינו שעתים שהם לטובה ויש עתים לרעה , לפי שלא ימצא ולא יֵדע האדם את המעשה אשר יעשה הקדוש ברוך הוא מראש ועד סוף. שאם יהיו כל העתים לטובה או כולם לרעה , לא ישוב אדם בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא , לפי שיאמר בלבו: אחרי שמקרה אחד בעולם , או הכל לטובה או הכל לרעה , על זה אניח רוע מעשיי? ואיזו הנאה תגיע לי בתשובתי? מראש ועד סוף - מתחילת העת ועד סוף העת. (יב) כי אין טוב - בכל העתים ובכל המעשים הללו כזה: כי אם לשמוח וגו'. זהו שנאמר "אין טוב באדם שיאכל ושתה" וגו' (קה' ב , כד). (יג) מתת אלהים - מן השמים הוא מתן זה , שנתנו לו שעה ומזל לעשות טובה לעצמו. (יד-טו) כי כל אשר יעשה - כל העתים שבידו של הקדוש ברוך הוא , והאלהים עשה עתי רעה ועתי טובה , כדי שייראו מלפניו בני האדם לעשות תשובה ויאמרו: מה שהיה כבר בימים הראשונים שהיו העתים משתנים , עכשיו הוא קיים היום הזה אותו מנהג; ואותו סדר ומנהג שעתיד להיות , כבר היה בימים שעברו. שביקש הקדוש ברוך הוא את הנרדף , ליתן לו את ממון זה שטרח בו רודפו. (טז) ועוד ראיתי זאת בעולם שהוא הבל: מקום המשפט - שיש שם אנשים צדיקים קבועים לעשות משפט. שמה הרשע - שבאים רשעים להכרית צדיקים ממקומם ויושבים תחתיהם. ומקום הצדק - כופל מלתו. שמה הָרָשַע - שם דבר , כמו הָרֶשַע , אבל 'סוף פסוק' פותח הרי"ש; כמו "זֶבַח" (וי' כג , לז ועוד) - "זָבַח" (וי' יז , ח ועוד); "הללוהו בצלצלי שָמַע" (תה' קנ , ה) שהוא ב'אתנחתא'. (יז) אמרתי אני בלבי - על זאת חשבתי לומר , שהקדוש ברוך הוא שופט הצדיקים כמו שהוא עושה דין ומשפט ברשעים; על אשר חטאו צדיקים במקצת מעשיהם , נטרדו ממקומם ויבאו רשעים תחתיהם. שהרי יש עת לכל חפצו של הקדוש ברוך הוא לקיים. ועל כל המעשה שעושה האדם שם ידונוהו לפי מעשיו במקום שחטא. והבל הוא שנידונין שניהם כאחד , צדיק ורשע. (יח) על דברת - על אודות בני האדם שהם חוטאים , עוסק הקדוש ברוך הוא לבָרותם מן העולם , וגורם הוא להם לבני אדם לראות בעצמם שהם חשובים כבהמה. לְבָרָם - משקל חזק , גזרת "וברות (לפנינו: וברותי) מכם... הפושעים בי" (יח' כ , לח) , מן 'פעל' של בָּרָה. וכאשר יאמר לְכַלָּם מן לְכָלָה , שנאמר "בחימה לכלה" (יח' יג , יג) , לְעַלָּה - לְעַלָּם , כן יאמר לְבָרָה - לְבָרָם במשקל חזק. אבל רי"ש אינה יכולה להדגש , אבל מן לְבָרוֹת (איכה ד , י) במשקל חזק יאמר לְבָרוֹתָם , כמו מן לְכַלּוֹת - לְכַלּוֹתָם , לְכַסּוֹת - לְכַסּוֹתָם , לְעַלּוֹת - לְעַלּוֹתָם. ואינו יכול לומר שיהיה מגזרת 'בר' , שאם כן היה לו לומר לַהֲבִירָם , בלשון 'מפעיל' , כמו מן שָׁב - לַהֲשִׁיבָם , קָם - לַהֲקִימָם , סָר - לַהֲסִירָם. שהם - איזה מעשה מתקיים עליהם , שהרי בהמה המה. (יט-כא) כי... מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד - שהרי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד ומנהג אחד הוא , שמתים שניהם בעיניין אחד. ורוח אחד להם - וחיוּת אחד להם. ומותר האדם - יתרון האדם יותר מן הבהמה איין ותוהו הוא. כי הכל הבל - ששניהם שוין , אדם ובהמה ילך אל מקום אחד , שהרי מן העפר היו לעפר ישובו. ומי יודע - מוסב על ורוח אחד לכל , לומר: על כן אני אומר רוח אחד לשניהם , כי מי הוא שיודע שרוח האדם עולה למעלה ורוח בהמה יורדת למטה , ועל כן אני אומר: רוח אחד להם והכל הבל , כי מה יתרון לאדם יותר מן הבהמה. (כב) וראיתי - חיפשתי בכל צדדין וראיתי , שהרי אין טוב לאדם יותר מדבר זה אשר ישמח האדם במעשיו , לאכול ולשתות ולשמוח בחלקו , כי זו היא מנה טובה לעצמו בעודנו חי. שהרי מי יביאנו בעולם לאחר מיתתו לדעת ולראות בבנו שיהיה אחריו שיירש נכסיו , אם יתקיימו בידו , כי שמא בנו היה סכל ולא יתקיימו נכסיו בידו. ועל כן טוב לו לאדם לאכול ולשתות ולשמוח בחייו.