מאגר הכתר קהלת פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ג
(א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים - פתרונו: לכל דבר. (ב-ג) עת ללדת - בשעה שנולד בן לאדם , הוא שמח ומשמח את אחרים; ואילו היה משים אל לבו בשעת משתה ושמחה שבן הנולד לו סופו למיתה , לא שמח עליו , אילו זכר עליו שיבא עתו למות. עת לטעת - ומנהג בני אדם הוא לשמוח בשעת נטיעה; ואילו שם אל לבו שיבא עת לעקור נטיעה זו , לא שמח עליה; וכן כולם. 'עתים' הללו , פעמים מביא דברים שתחלתן שמחה ואחריתן תוגה , ופעמים מביא דברים שתחילתן תוגה ואחריתן שמחה. עת ללדת ועת למות - הרי דברים שתחילתן שמחה ואחריתן תוגה. עת להרוג ועת לרפוא - הרי דברים שתחלתן תוגה ואחריתן שמחה. וסוף העניין מפרש , שהעלים הקדוש ברוך הוא מבריותיו: "מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" (להלן , יא); שאילו ידע האדם מה שיהיה בסוף , לא היה שמח בשעת שמחה ולא היה מצטער בשעת אבלו. (ט) מה יתרון העושה באשר הוא עמל - מקרא זה מוסב על דברים שתחלתן שמחה וסופן תוגה; וכה פתרונו: מאחר שסוף הכל לכלייה והכל למיתה הם עומדים , מה יתרון העושה באשר הוא עמל - פתרונו: תמיה אני על מה הם שמחים בזמן שהם עמלים בהם , הואיל ויודעים שסופן ליבטל; אלא זהו הטעם: (יא) את הכל עשה יפה בעתו - פתרונו: כל דבר שאדם עמל בו , בעת שהוא עושה אותו יפה בעיניו לעשותו; בשעת שמחה - שמחה , בשעת אבלא - אבלא (ראה ב"ר כז , ד). גם את העולם נתן בלבם - פתרונו: לפי העולם שהוא רואה בשעת הרווחה נתן הקדוש ברוך הוא בלב הבריות לשמוח בשעת הרווחה: לבנות בית , ליטע כרם , לשמוח במה שהוא רואה עולם שלשמחה; והעלים מהם שאינו מחשב בשעת שמחה מה שיהיה בסוף , כמו שמפרש: מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה... מראש ועד סוף - מבלי אשר לא ימצא האדם מראש המעשה מה יהיה בסופו; שאילו ראה מראש מה יהיה בסוף , לא שמח. (יב) ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו - פתרונו: בכל העתים הללו האמורים למעלה (פס' ב - ח) , אין בהם יתרון כי אם מה שהוא שמח בשעה קלה ועושה הנאה לעצמו בחייו. (יג) וגם כל האדם שיאכל ושתה... מתת אלהים היא - פתרונו: זה בלבד , שהוא אוכל ושותה ורואה טוב בעמלו , נתן לו הקדוש ברוך הוא מכל נכסיו , והשאר - יאכלוהו אחרים. מתת אלהים היא - 'טנט לי אד דיאו דוניד איניינטי פלוש' בלעז (במידה זו אלוהים נתן ותו לא). (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם - פתרונו: ידעתי כי כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה , שֶמה שזה עמֵל אחֵר אוכל , הוא יהיה לעולם - פתרונו: כך ראוי להיות לעולם. עליו אין להוסיף - שמא יאמר לך אדם: בדין היה שיאריך אדם ימים עד שיאכל וישתה כל עושרו , ולא יאכלו אחרים את יגיעו; לכך נאמר: עליו אין להוסיף. וממנו אין לגרוע - שיתקצרו מדת ימיו החרוצים לו (ע"פ איוב יד , ה) , שהרי במיעוט ימיו נהנה מיגיעו. והאלהים עשה שייראו מלפניו - פתרונו: ודבר זה שעשה הקדוש ברוך הוא , שמה שזה עמל אחרים אוכלים - כדי שיהיו הבריות יראים מלפניו; שישימו ללבם לומר: הלא מעט ימי; אם איני מחלק היום מנכסי לעניים וקונה מהם חיי העולם הבא , מחר הוא מת ואחרים אוכלים אותם. אבל אילו היו מאריכין ימים , לא היו משימים לב לעשות טובה. (טו) מה שהיה כבר הוא - פתרונו: את אשר אירע - כבר דבר זה ראו עיניך. ואשר להיות כבר היה - פתרונו: ממה שכבר היה אתה יכול ללמד את העתיד להיות. ומה היה כבר? - בכל דורות שעברו בקש הקדוש ברוך הוא את הנרדפים מיד רודפיהם; וכן להבא האלהים יבקש את נרדף , לפיכך יזהר אדם שלא יהא מן הרודפים. (טז) ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע - פתרונו: מקום שהיו אנשי משפט ואנשי צדק יושבין בו - עברו הם , ויושבין במקומם אנשי רשע. (יז) וכשראיתי כן , אמרתי בלבי: את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים; ראשונים שהיו שם , אע"פ שהיו אנשי משפט ואנשי צדק , אי אפשר שלא חטאו במיעוט , ושפט אותם האלהים וגזר עליהם שיִפַּנּוּ משם ויבאו רשעים ויגרשום וישבו במקומם. וכן מצינו כשחטאו עשרת השבטים , בא סנחריב והגלם משם והושיב שמרונים במקומם (ראה מ"ב יז). הרי למדת , שהקדוש ברוך הוא גובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים; וכל שכן שסופך תראה שגם את הרשע ישפוט האלהים , כמו שאמר: את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים. כי עת לכל חפץ - שישפוט האלהים על המעשה שנעשה שם: כשם שבא עת שגלו הצדיקים משם על שחטאו במקצת , כל שכן שסופך תראה עת שיאבדו רשעים משם על שחטאו הרבה. (יח-יט) אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים - על דבר מקצת עון שעשו ראה הקדוש ברוך הוא לבוררם , שיחריבום וישבו במקומם. ולראות שהם בהמה המה להם - פתרונו: ועוד , שיהיו רואים בני אדם ויכירו , שאפילו במעשה שלהם הם כבהמה; תוהים כשרואים שהרשע מכתיר את הצדיק (ע"פ חב' א , ד) , ואינו על חינם. ירמיה אמר: "צדיק אתה יי' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה" (יב , א); וכן חבקוק מתרעם: "על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל" (א , ד) , וסוף שהקדוש ברוך הוא מראה לו שעל חנם צועק. דבר אחר: ולראות שהם בהמה המה להם - לפיכך עשה הקדוש ברוך הוא דבר זה , שאֵילו עוברים ובאים אחרים ויושבין תחתיהם , אע"פ שהם רשעים מהם: כדי שידעו שהם כבהמה אפילו במעשה שלהם , כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד להם כמות זה כן מות זה. (כ) הכל הולך אל מקום אחד - גם האדם גם הבהמה; הכל שבים אל העפר. (כא) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה - מה נעשה ממנה , שאינה חוזרת עוד בין הבריות; וכן רוח הבהמה שהיא יורדת למטה לארץ - מה נעשה ממנה. כלומר: על הגוף - אני יכול לחפש אחריו , לפי ששב אל העפר , אבל על הרוח - מי יוכל לתור אחריה לידע היאך מנוחתה? (כב) ומאחר שאני רואה שהכל שב אל העפר (ראה לעיל , כ) , רואה אני שאין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו בעודו בחיים , כי הוא חלקו - פתרונו: שמחה ששמח במעשיו , זהו חלקו בלבד מכל עמלו (ע"פ קה' ב , י) שיש לו , ושאר - הכל יירשוהו אחרים. כי הוא חלקו - 'טנטשין אד' בלעז. ואם תאמר: עד שהוא שמח במעשיו , יתעצב על שסופו מניח נכסיו לבניו אחריו , ואינו יודע החכם יהיה ויתקיימו בידו , או סכל (ראה קה' ב , יט) ויאבד את הכל! תשובה לדבריך: ישמח בעולם שהוא עומד בו , ואל יתעצב במה שיהיה אחריו , כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו.