מאגר הכתר קהלת פרק ג עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ג
[א] לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם: ס
[ב] עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ:
[ג] עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת:
[ד] עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד:
[ה] עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק:
[ו] עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ:
[ז] עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר:
[ח] עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם: ס
[ט] מַה־יִּתְרוֹן֙ הָעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל:
[י] רָאִ֣יתִי אֶת־הָעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ:
[יא] אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף:
[יב] יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו:
[יג] וְגַ֤ם כָּל־הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא:
[יד] יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו:
[טו] מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף:
[טז] וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע:
[יז] אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־עֵ֣ת לְכָל־חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם:
[יח] אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם:
[יט] כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל:
[כ] הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר:
[כא] מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ:
[כב] וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו:

פרק ג
(א-ב) לכל זמן - לכל חפצים ועניינים שבעולם תיקן להם הבורא עת וזמן , כלומר , שאין זמנם שוה; כמו שמפרש והולך: עת ללדת ועת למות וגו'. (ט) מה יתרון העושה - כלומר: מהו היתרון שעושה העמל אשר הוא עמל בו? הלא אפילו אם היה קיים עד לעולם , הואיל ואין זמן המעשה שוה - אין לו יתרון; שפעמים שאדם טורח ובונה היום בית אחד ולמחר ישתנה זמנו ויהרס , או אפילו לא ישתנה הזמן למעשה לעולם , והוא מת - אין לו יתרון. (יא) את הכל עשה יפה בעתו - מפני שאמר "עת ללדת ועת למות" וגו' (לעיל , ב) , לפיכך מקלסו ואומר: את הכל עשה הבורא יפה והגון בעיתו. גם עניין העולם והבלו נתן בליבם שלבני אדם לעסוק בו. ומה גורם להם שהם מתעסקין בעניני העולם ובהבלו? מבלי אשר לא ימצא וגו' - כלומר: מפני שאינם מוצאים ומבינים ומכירים את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף; שאם היו מבינים ומכירים , היו רואין שאין יתרון בעולם הזה והיו פורשים מלהתעסק בו. (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם - כלומר: אעפ"י שבמעשה האדם אין ממש ויתרון , לפי שהזמן משתנה עליו ועל מעשיו , מעשה הבורא הוא קיים לעולם , שאין שינוי זמן לא לו ולא למעשיו אלא ברצונו. והאלהים עשה ותיקן עולמו כך בשינוי זמן כדי שיראו מלפניו; שאם לא ישתנה זמנו שלאדם , אלא היה קיים עד לעולם , לא היה ירא מן הבורא. (טו) מה שהיה כבר הוא עכשיו , ואינו מחדש הבורא עולמו שיוכל אדם לומר: אע"פ שלא היה יתרון לקדמונינו , יהיה יתרון לנו. והאלהים יבקש להביא לעולם דבר שכבר היה ונרדף מן העולם , ואינו מבקש להביא דבר חדש. (טז) מקום המשפט שמה הרשע - שפעמים מקבלים הדיינים שוחד ומחיבין את הזכאי ומזכין את החייב , ואין לך רשע גדול מזה. ומקום הצדק - כפל לשון הוא. (יז) ישפוט האלהים - עתיד הבורא לשפוט אותם , כי עת וזמן עשה לכל חפץ , ועל כל מעשה ישפוט שם , היינו: באותו זמן שעשה ותיקן להם. (יח-יט) לברם האלהים - האלהים עשה ותיקן עולמו בעניין זה שלא יהיה יתרון לאדם יותר מן הבהמה , כדי שידעו בני אדם לברר עצמם ולראות שהם בהמה , כמו שמפרש והולך: כי מקרה בני אדם וגו'. (כא) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה - אין לומר שה"א זו היא ה"א התימה , ולפרש: אם עולה היא למעלה , ורוח הבהמה אם יורדת היא למטה , שאם כן היה לה לינקד בחטף פתח ככל ה"א התימה; ועוד , כי הוא בעצמו אמר בסוף זה הספר "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קה' יב , ז) , אלמא הוא דבר ידוע. אלא ה"א זו היא ה"א הידיעה , וכך הוא פירושו: רוח בני האדם העולה היא למעלה בודאי , ורוח הבהמה היורדת היא למטה בודאי , איזה בן אדם יודע אותו בהכרת מראה , שיוכל אדם לומר: טוב אני מן הבהמה , מפני שרוחי עולה לשמים. (כב) וראיתי כי אין טוב וגו' - כלומר: הטוב שיוכל אדם לעשות , מי שרוצה לקבל חלקו מן העולם הזה , אינו אלא שישמח אדם במעשיו. לראות במה שיהיה אחריו - לומר: מה אניח ואשייר לבניי אחריי?