מאגר הכתר קהלת פרק ד עם פירוש רשב"ם

פרק ד
[א] וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָֽאֶרְאֶה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה׀ דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם:
[ב] וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה:
[ג] וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ד] וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כָּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
[ה] הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ:
[ו] ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
[ז] וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ח] יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־עֵינ֖יוֹ עֵינ֖וֹ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֛ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא:
[ט] טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם:
[י] כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ:
[יא] גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם:
[יב] וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמֲשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק:
[יג] ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד:
[יד] כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ:
[טו] רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו:
[טז] אֵֽין־קֵ֣ץ לְכָל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ:
[יז] שְׁמֹ֣ר רַגְלְיךָ֗ רַגְלְךָ֗ כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע:

פרק ד
(א) ושבתי אני - ועוד חזרתי לראות את כל העשוקים שנאנס ממונם מידם , והנה הם בוכים ואין להם מנחם להחזיר ממונם. ומיד עושקיהם שהם בעלי כח אין להם מנחם. כך הוא כופל לשונו. והכל הבל. כי מה פָּשַע זה שנאנס ממונו מידו? (ב) ושבח אני - כמו 'וּלְשַבֵּחַ': ועוסק אני לשבח את המיתים שמתו כבר יותר מן החיים שהם חיים עדיין הנה. שהמתים נפטרו כבר מכל צרה ומחשבה רעה , אבל החיים עדיין טרודים בהבלי עולם. עדנה - כמו 'עד הנה'. (ג) וטוב משניהם - זה הוא משובח יותר משניהם: את אשר עדיין לא היה בעולם , שלא ראה מעשים רעים הללו אשר בעולם. (ד) כשרון - תיקון המעשה. כי היא קנאת איש - שיש לו לאיש מרעהו. גם זה הבל - כי מפני מה הוא מקנא בו בחכמתו ובעושרו , איזה דבר אנס וגזל ממנו? אם הקדוש ברוך הוא נתן לו טובה , מה יש לו לזה שהוא מקנא בו , ומה פשע לו בכך? (ה) הכסיל חובק את ידיו - שאינו עושה מלאכה להתפרנס בה. ואוכל את בשרו - ואין לו מה יאכל בשביל כך כי אם בשרו , שהוא מתנוונה והולך , לפי שלא עשה מלאכה להתפרנס בה. ועל כן יש לו לאדם לעשות מלאכה , למען יתפרנס בכבוד. (ו) טוב מלא כף נחת - נוח ומוטב לו לאדם שיהיה לו מלא כף ממון בנחת כדי שיתפרנס בכבוד , ממלא חפנים עמל - שטוב לו ממון מועט מממון גדול בעמל , שלא יתפרנס בו בכבוד. (ז-ח) ושבתי אני - ועוד ראיתי בעולם מעשה של הבל: שהרי יש לך אחד בעולם שהוא טורח ולהוט בעמלו , ואינו רוצה שיהיה עמו אדם שיני לסייעו , שיקח חלקו עם סחורתו ועמלו. גם בן ואח אין לו - כופל לשונו; שאינו רוצה שיהיה לו ריע שיעזור לו ויחלוק עמו. לא יהיה קץ לעמלו לאותו היחידי , ולא ישיג תאות לבו. וגם עינו לא תשבע לראות בעושרו , שיהיה לו לחשוב בעצמו: למי אני עמל כל כך , להיות מחסר נפשי מטובה? גם זה הבל - שאינו מחשב כל כך , וטורח ועמל יותר מדיי , ומחסר נפשו מטובה. (ט) טובים השנים - משובחים הם שני בני אדם שמתחברים זה עם זה לעסוק בסחורתן ובעמלם , יותר מן היחידי שהוא עמל וטורח ביחידות. שכר טוב - שהם מוציאים ריוח גדול. (י-יא) כי אם יפולו - שהרי אם יפול או זה או זה , האחד יקים את חבירו. ואוי לו לאחד שהוא עמל יחיד , שאם יפול ואין שיני להקימו , ועל כן אוי לו ליחידי. ואם הם שנים בימות הצינה , אז יתחממו אם ישכבו שניהם ביחד; ואם הוא שוכב יחידי , איך יחם? על כן נאמר "טובים השנים מן האחד" (לעיל , ט). ואי לו (בנוסחנו: ואילו; וראה רש"י) - כמו 'אוי לו'; וכן "אי לך ארץ שמלכך נער" (קה' י , טז) , ופתרונו: אוי לך ארץ. (יב) ואם יתקפו האחד - שהרי אם יבוא אחד מן השוק , כגון גנב וְלִיסְטֵס , שיבוא על זה לגזול ממנו ממונו , אֵילוּ שנים לנגדו ולא יכול נגד שניהם , שלא יהיה לו נצחון עם שני בני אדם. ואם הם שלשה ריעים , שנתחברו יחד כמו חוט משולש , יתקיימו עד מאד ולא ינתקו מהרה. יתקפו - כמו 'התוקף עבדו של חבירו' (ראה ב"מ סד , ב) , וכמו שנאמר "חיזקתני (לפנינו: חֲזקתני) ותוכל" (יר' כ , ז וראה ת"י שם). (יג) טוב ילד מסכן וחכם - משובח הוא בחור אחד שהוא עני והוא חכם , יותר ממלך שהוא עשיר והוא זקן והוא כסיל , שאינו יודע ומבין עוד להיות זהיר וחכם מחמת שהוא כסיל. דוגמת "כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה" וגו' (יר' ד , כב). מסכן - ואיני יכול לפותרו כמו 'חכם' , לעשותו כפל מלה ושם דבר של חכם , כמו "המסוכן תרומה" (יש' מ , כ); "הלאל יסכן גבר" (איוב כב , ב) - לפי שיש בו תחת מסכן 'טיפחה' , להפליגו מן וחכם. ילד מוסב על זקן , מסכן מוסב על ממלך , וחכם מוסב על וכסיל. (יד) כי מבית הסורים - שהרי "מלך זקן וכסיל" (לעיל , יג) זה יצא מבית האיסורין , מבטן אמו , להיות עתיד למלֹך , שלאחר שנולד נפל לו כבוד של מלוכה. "ילד מסכן וחכם" (שם) זה גם הוא יצא מבטן אמו , ושמא היום או מחר יפול לו כבוד של מלוכה כמו שנפל לזה , ונמצא שהילד משובח ממנו , שהוא חכם , ואותו מלך כסיל הוא. הָסוּרִים - כמו 'הָאֲסוּרִים' , ועל כן סמ"ך נרפית. ופעמים אל"ף נופלת מן התיבה , כמו "לא יַהֵל שם ערבי" (יש' יג , כ) , שהוא כמו 'יַאֲהֵל'. כי גם במלכותו נולד - שהרי גם במלכותו של מלך זקן כסיל זה נולד לו בן רש וכסיל כמותו. (טו-טז) ראיתי את כל האנשים המהלכים תחת השמים. עם הילד זה שיני אשר עמד להיות מלך תחת אביו , והוא כסיל כאביו. וראיתי שאין קץ לכל העם - לכל אותו דור ראשון שהיה בימי אביו של זה , שהם לא היו שמחים עליו מחמת סכלות. שאותו דור היה לפניהם של אילו אחרונים , שהם משועבדים לבנו של זה שהוא רש וכסיל , וגם אילו אחרונים לא ישמחו בו בבנו , ברוב כסילותו. שגם זה הבל - שהם מלכים כסילים והדורות משועבדים להם. עם הילד השיני - בנו זה שנולד קורא 'שיני' , על שם שהוא מלך כסיל שיני תחת אביו. (יז) שמור רגלך - שמור את רגלך שתלך בטהרה ובנקיות ובענוה וגם תלך יחף כאשר תלך לדרוש אלהים , להתפלל בבית המקדש; כעיניין שנאמר "של נעליך מעל רגליך כי המקום" וגו' (שמ' ג , ה). וקרוב לשמוע - והקדוש ברוך הוא יהיה לך קרוב לשמוע תפילתך , יותר מנתינת זבחי הכסילים , שהרי אינם יודעים כסילים הללו לעשות מעשים טובים , ועל כן הם מזומנים לעשות רע.