פרק ד
[א]
וְשַׁ֣בְתִּֽי
אֲנִ֗י
וָֽאֶרְאֶה֙
אֶת־כָּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשִׂ֖ים
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְהִנֵּ֣ה׀
דִּמְעַ֣ת
הָעֲשֻׁקִ֗ים
וְאֵ֤ין
לָהֶם֙
מְנַחֵ֔ם
וּמִיַּ֤ד
עֹֽשְׁקֵיהֶם֙
כֹּ֔חַ
וְאֵ֥ין
לָהֶ֖ם
מְנַחֵֽם:
[ב]
וְשַׁבֵּ֧חַ
אֲנִ֛י
אֶת־הַמֵּתִ֖ים
שֶׁכְּבָ֣ר
מֵ֑תוּ
מִן־הַ֣חַיִּ֔ים
אֲשֶׁ֛ר
הֵ֥מָּה
חַיִּ֖ים
עֲדֶֽנָה:
[ג]
וְטוֹב֙
מִשְּׁנֵיהֶ֔ם
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן
לֹ֣א
הָיָ֑ה
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־רָאָה֙
אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה
הָרָ֔ע
אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ד]
וְרָאִ֨יתִֽי
אֲנִ֜י
אֶת־כָּל־עָמָ֗ל
וְאֵת֙
כָּל־כִּשְׁר֣וֹן
הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה
כִּ֛י
הִ֥יא
קִנְאַת־אִ֖ישׁ
מֵרֵעֵ֑הוּ
גַּם־זֶ֥ה
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[ה]
הַכְּסִיל֙
חֹבֵ֣ק
אֶת־יָדָ֔יו
וְאֹכֵ֖ל
אֶת־בְּשָׂרֽוֹ:
[ו]
ט֕וֹב
מְלֹ֥א
כַ֖ף
נָ֑חַת
מִמְּלֹ֥א
חָפְנַ֛יִם
עָמָ֖ל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[ז]
וְשַׁ֧בְתִּי
אֲנִ֛י
וָאֶרְאֶ֥ה
הֶ֖בֶל
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ח]
יֵ֣שׁ
אֶחָד֩
וְאֵ֨ין
שֵׁנִ֜י
גַּ֣ם
בֵּ֧ן
וָאָ֣ח
אֵֽין־ל֗וֹ
וְאֵ֥ין
קֵץ֙
לְכָל־עֲמָל֔וֹ
גַּם־עֵינ֖יוֹ
עֵינ֖וֹ
לֹא־תִשְׂבַּ֣ע
עֹ֑שֶׁר
וּלְמִ֣י׀
אֲנִ֣י
עָמֵ֗ל
וּמְחַסֵּ֤ר
אֶת־נַפְשִׁי֙
מִטּוֹבָ֔ה
גַּם־זֶ֛ה
הֶ֛בֶל
וְעִנְיַ֥ן
רָ֖ע
הֽוּא:
[ט]
טוֹבִ֥ים
הַשְּׁנַ֖יִם
מִן־הָאֶחָ֑ד
אֲשֶׁ֧ר
יֵשׁ־לָהֶ֛ם
שָׂכָ֥ר
ט֖וֹב
בַּעֲמָלָֽם:
[י]
כִּ֣י
אִם־יִפֹּ֔לוּ
הָאֶחָ֖ד
יָקִ֣ים
אֶת־חֲבֵר֑וֹ
וְאִ֣יל֗וֹ
הָֽאֶחָד֙
שֶׁיִּפּ֔וֹל
וְאֵ֥ין
שֵׁנִ֖י
לַהֲקִימֽוֹ:
[יא]
גַּ֛ם
אִם־יִשְׁכְּב֥וּ
שְׁנַ֖יִם
וְחַ֣ם
לָהֶ֑ם
וּלְאֶחָ֖ד
אֵ֥יךְ
יֵחָֽם:
[יב]
וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙
הָאֶחָ֔ד
הַשְּׁנַ֖יִם
יַעַמְד֣וּ
נֶגְדּ֑וֹ
וְהַחוּט֙
הַֽמֲשֻׁלָּ֔שׁ
לֹ֥א
בִמְהֵרָ֖ה
יִנָּתֵֽק:
[יג]
ט֛וֹב
יֶ֥לֶד
מִסְכֵּ֖ן
וְחָכָ֑ם
מִמֶּ֤לֶךְ
זָקֵן֙
וּכְסִ֔יל
אֲשֶׁ֛ר
לֹא־יָדַ֥ע
לְהִזָּהֵ֖ר
עֽוֹד:
[יד]
כִּֽי־מִבֵּ֥ית
הָסוּרִ֖ים
יָצָ֣א
לִמְלֹ֑ךְ
כִּ֛י
גַּ֥ם
בְּמַלְכוּת֖וֹ
נוֹלַ֥ד
רָֽשׁ:
[טו]
רָאִ֙יתִי֙
אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים
הַֽמְהַלְּכִ֖ים
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
עִ֚ם
הַיֶּ֣לֶד
הַשֵּׁנִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
יַעֲמֹ֖ד
תַּחְתָּֽיו:
[טז]
אֵֽין־קֵ֣ץ
לְכָל־הָעָ֗ם
לְכֹ֤ל
אֲשֶׁר־הָיָה֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
גַּ֥ם
הָאַחֲרוֹנִ֖ים
לֹ֣א
יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ
כִּֽי־גַם־זֶ֥ה
הֶ֖בֶל
וְרַעְי֥וֹן
רֽוּחַ:
[יז]
שְׁמֹ֣ר
רַגְלְיךָ֗
רַגְלְךָ֗
כַּאֲשֶׁ֤ר
תֵּלֵךְ֙
אֶל־בֵּ֣ית
הָאֱלֹהִ֔ים
וְקָר֣וֹב
לִשְׁמֹ֔עַ
מִתֵּ֥ת
הַכְּסִילִ֖ים
זָ֑בַח
כִּֽי־אֵינָ֥ם
יוֹדְעִ֖ים
לַעֲשׂ֥וֹת
רָֽע:
פרק ד
(א)
ושבתי
-
כאומר:
חזרתי
בי
ושבתי
מזה
העניין
,
שחשבתי
שהטוב
לאדם
-
שישמח;
בעבור
שלא
יוכל
לשמוח
,
בעבור
שיש
בעולם
חמס
ויוקח
ממנו
ממונו
בכח
,
ויהיה
עשוק
,
שיעשקנו
מלך
או
שופט
שוחד
או
גנב.
ופירוש
מיד
עושקיהם
כח
-
שיש
כח
ביד
העושקים
,
והעשוקים
אין
לאל
ידם
כי
אם
לבכות
,
ואין
להם
מנחם.
כי
דרך
האבל
הבוכה
על
המת
,
שיבואו
לו
מנחמים
ויתנחם.
והזכיר
ואין
להם
מנחם
פעמיים
,
בעבור
שלא
יועילו
בכיתו
וצעקתו
פעם
אחרי
פעם.
(ב)
ושבח.
ושבח
-
שם
התואר
,
כמו
"ירא
אני"
(דנ'
א
,
י);
ונפתח
החי"ת
בעבור
היותו
מאותיות
הגרון.
עדנה
-
חסר
ה"א
,
והוא
'עד
הנה'.
וזה
העניין
שאמר
,
שהמתים
יותר
משובחים
מן
החיים
,
הוא
כנגד
העשוקים
(ראה
לעיל
,
א);
שכל
אדם
יקבל
כל
מה
שיבוא
עליו
מן
השמים
,
ולא
יוכל
לסבול
עושק
שיעשה
לו
בן
אדם
שהוא
כמוהו
,
ויבחר
מות
מחיים
(ע"פ
יר'
ח
,
ג).
(ג)
וטוב.
מלת
עדן
מורכבת
,
והיא
חסרת
ה"א
לפני
הנו"ן
ואחריו
,
כמו
"עדנה"
(לעיל
,
ב).
והעניין
,
שהמתים
שמתו
(ראה
שם)
כבר
מצאו
מנוח
ולא
שמעו
קול
נוגש
(ע"פ
איוב
ג
,
יח).
וטוב
מהחיים
והמתים
-
אשר
לא
נבראו
עד
עתה.
בעבור
היות
העשוקים
בגופם
(ראה
לעיל
,
א)
,
כמו
האסירים
והשבויים
,
או
עשוקי
ממון
,
שהם
מצטערים
,
ואם
הם
חיים;
והמתים
,
ואם
שאיננו
עתה
,
כבר
נעשקו
גם
הם.
ורבים
יתמהו:
איך
יאמר
וטוב
למי
שלא
נברא?
ואיננו
תמה
,
בעבור
קוצר
הלשון
לדבר
,
כי
הם
על
דרך
דמיונות.
כמו
שיאמרו
חכמי
שיקול
הדעת
,
כי
כל
דבר
הוא
'יש'
או
'אין';
ואם
הוא
'דבר'
,
איך
הוא
'אין'?
(ד)
וראיתי
רוב
כל
עמל
האדם
,
גם
כשרון
מעשיהם
-
בעבור
בני
האדם
שיקנאו
זה
בזה
,
וירצה
להתפאר
על
חבירו
,
ושלא
יהיה
חסר
ממנו
בדירתו
ומלבושו
ובניו
ומאכלו
וחכמתו
וטוב
השם.
(ה)
הכסיל
-
גם
יש
באדם
כסילים
עצלים
,
אין
להם
קנאה
ולא
יתעסקו
במלאכה
שיחיו
ממנה
,
רק
חובקים
את
ידיהם
ואוכלים
מה
שיש
להם
,
וישארו
בלא
מחיה.
ואחר
שהוא
אוכל
כל
מה
שיש
לו
ולא
יעמול
להוסיף
,
כאילו
אוכל
את
בשרו
,
בעבור
שימות
ברעב.
(ו)
טוב
-
דברי
הכסיל
הוא:
דיי
לי
מלא
כפי
לחם
בנחת
,
ממלא
חפנים
בעמל
ורעות
רוח
-
שיחשוב
לדבר
עתיד
,
מה
יאכל
מחר
,
והוא
לא
ידע
מה
ילד
יום
(ע"פ
מש'
כז
,
א).
(ז)
ושבתי
-
שבתי
מהסתכל
בדברי
זה
הכסיל
,
וראיתי
כסיל
אחר
הפך
הראשון:
(ח)
יש.
יתכן
היות
שני
-
חבר
או
משרת;
או
אשה
שהיא
עזר
כנגדו
,
והוא
יותר
נכון.
ואין
קץ
לכל
עמלו
-
והעניין
,
שיש
לו
עושר
אין
קץ
לו
,
ונפשו
לא
שבעה
ולא
שקטה
מעמל.
ולמה
לא
יחשוב
בלבו:
למי
אני
עמל
,
ולמה
אחסר
את
נפשי
מכל
תענוג?
והנה
אין
מי
יירשני
,
שתשמח
נפשי
שאעזוב
בני
או
אחי
בטוב!
גם
זה
הבל
-
הוסיף
גם
,
להורות
כי
הכסיל
הראשון
(ראה
לעיל
,
ה)
הבל
הוא
כמו
האחרון.
ואם
שניהם
כסילים
,
החכם
יהיה
כענין
"רש
(בנוסחנו:
ראש)
ועושר
אל
תתן
לי"
(מש'
ל
,
ח).
(ט)
טובים
-
ישוב
על
הכסיל
שהוא
לבדו
(ראה
לעיל
,
ח)
,
ויאמר:
הלא
היה
לו
טוב
להיות
לו
מי
שיתחבר
עמו
ויעזור
אותו!
אז
יהיה
להם
שכר
טוב
בעמלם
-
והוא
המאכל
והמשתה.
(י)
כי
אם
-
ואם
יארע
לו
חולי
או
יפול
זה
או
זה
,
יעזרנו
חבירו.
ומלת
אי
(בנוסחנו:
ואִילוֹ)
-
כמו
"אוי"
(הו'
ז
,
יג)
,
ואין
לה
דומה
כי
אם
בספר
הזה:
"אי
לך
ארץ"
(קה'
י
,
טז).
(יא)
גם
בהתחבר
הגויות
יחמו
,
כענין
"ושכבה
בחיקך
וחם
לאדוני
המלך"
(מ"א
א
,
ב).
(יב)
ואם
יתקפו
-
אם
יתחזק
עליו
אדם
אחד
,
השנים
יעמדו
נגדו.
מלת
'יתקף'
-
מהפעלים
היוצאים
,
כמו
"תתקפהו"
(איוב
יד
,
כ).
ובא
חסר
נו"ן
או
ה"א
,
כמו
"וזה
שמו
אשר
יקראוֹ"
(יר'
כג
,
ו).
ויש
אומרים
,
כי
וי"ו
שליתקפו
-
נוסף;
וזה
רחוק
,
כי
לא
ימצא
וי"ו
נוסף
בסוף
המלה
כי
אם
בשמות
לבדם;
כמו
"למעיינו
מים"
(תה'
קיד
,
ח);
"בנו
בעור"
(במ'
כד
,
ג).
והחוט
המשולש
-
אם
עניין
"ואין
שני"
(לעיל
,
י)
הוא
העזר
,
יהיה
המשולש
-
הבן
,
כעניין
"לא
יבושו
כי
ידברו
את
אויבים
בשער"
(תה'
קכז
,
ה).
(יג)
טוב.
כאשר
השלים
לבאר
כי
עניין
הכסיל
,
ואפילו
שיש
לו
עושר
רב
-
הבל
הוא
,
הזכיר
כי
הטוב
הוא
החכם
,
ואפילו
יהיה
עני;
כי
מסכן
-
כמו
'דל'
,
כמו
"אשר
לא
במסכנות"
(דב'
ח
,
ט).
וילד
כנגד
זקן
,
ומסכן
כנגד
מלך
,
וחכם
כנגד
כסיל.
ועניין
ילד
-
שכל
יום
יוסיף
חכמה
,
והזקן
לא
ידע
להזהר
עוד
,
בעבור
שזקן
בכסילות.
(יד)
כי
יתכן
שיהיה
הילד
שהוא
חכם
-
מלך
(ראה
לעיל
,
יג)
,
ואפילו
שהיה
בבית
הסורים.
והמלה
חסרת
אל"ף;
כמו
"מלפנו
מבהמות
ארץ"
(איוב
לה
,
יא)
,
שהוא
מן
"ואאלפך
חכמה"
(איוב
לג
,
לג).
וזה
הילד
-
כמו
יוסף
,
שחכמתו
שמתהו
לאדון.
ואמר
שלמה:
אל
תתמה
איך
יצא
החכם
מדָבָר
להפך
,
כי
גם
הזקן
שהוא
מלך
(ראה
לעיל
,
יג)
נולד
רש;
כעניין
"ערום
יצאתי
מבטן
אמי"
(איוב
א
,
כא).
(טו)
ראיתי.
עם
הילד
השני
-
הוא
שמלך
תחת
הזקן.
וקראו
שני
בעבור
היותו
ילד
,
בא
אחריו
ועמד
תחתיו.
(טז)
ואע"פ
שהוא
חכם
לא
ישמחו
בו
כל
החיים
,
כי
משפטי
המלוכה
קשים.
ותוספת
גם
טרם
האחרונים
-
להורות
על
אשר
לפניהם
,
כי
גם
הם
לא
שמחו
בזקן
הכסיל.
ויש
מפרשים
הילד
השני
-
הדור
הבא
אחריו
,
והעניין
,
כי
ראה
"החיים
המהלכים
תחת
השמש"
(לעיל
,
טו)
,
והם
עם
יורשיהם
שיעמדו
תחתיהם
כמו
שהיו
הם
עם
הראשונים
אשר
היו
לפניהם
,
ואלה
ואלה
לא
ישמחו
לעולם.
(יז)
שמור
רגלך.
רובי
המפרשים
פרשו
רגלך
-
כמו
"ולא
עשה
רגליו"
(ש"ב
יט
,
כה);
ודרך
פשוטו
הוא:
כאשר
הזכיר
המלך
,
וש"לא
ישמחו
בו"
(לעיל
,
טז)
הקרובים
אליו
בעבור
שיפחדו
ממנו
,
והבא
אל
ארמונו
ושומר
במלבושיו
ודברי
פיו
,
אמר:
יותר
מזה
יש
עליך
להשמר
כאשר
תלך
אל
בית
האלהים.
וענין
שמור
רגלך
-
כאדם
שיאמר:
מקום
פלוני
מסוכן
הוא
,
ואם
לא
תדע
להשמר
,
שמור
רגלך
מלכת
,
פן
תהיה
הליכת
רגלך
לך
למוקש
(ע"פ
שמ'
כג
,
לג).
ועניין
וקרוב
לשמוע
-
אע"פ
שאמרתי
לך
שמור
רגלך
,
אין
האלהים
רחוק
כדרך
בשר
ודם
,
רק
יותר
קרוב
הוא
לקבל
דבריך
,
אם
תקראנו
באמת
,
מזבח
שיתנו
הכסילים.
כי
אינם
יודעים
,
רק
לעשות
רע
-
כמו
"אין
טוב
באדם
שיאכל
ושתה"
(קה'
ב
,
כד);
והעניין:
כי
אין
להם
דעת
נכונה
לעשות
טוב.
ויש
אומרים
,
כי
הכסילים
-
אפילו
לעשות
רע
אינם
יודעים
,
ואף
כי
הטוב.
ויש
אומרים
,
כי
פירוש
רע
-
כמו
'רצון'.