מאגר הכתר קהלת פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
(א) ושבתי אני ואראה ברוח הקודש את כל העשוקים בגיהנם - הנעשים עשוקים בגיהנם במעשים אשר תחת השמש - חליפיה של תורה. והנה דמעת העשוקים - בוכים על נפשותם העשוקות ביד מלאכי משחית ואכזרי (ע"פ מש' יז , יא); וכן הוא אומר (ראה שו"ט פד , ג): "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו" (תה' פד , ז) - אילו יורדי גיהנם. ואף מקרא זה כך נדרש בסיפרי (ראה ספ"ד נג). [ומיד עושקיהם כח - עושקיהם ומכריחים ותוקפים אותם בכח.] (ב) שכבר מתו - עד שלא שלט בהם יצר הרע הזה לדחותם מן הקדוש ברוך הוא; כגון אבות הראשונים , שלא נענה משה אלא על ידיהם (ראה שמ' לב , יג; דב"ר ג , טו) , וכגון דוד אבא , שלא נעניתי אני בעשרים וארבעה רננות (ראה מו"ק ט , א) עד שאמרתי: "זכרה לחסדי דוד עבדך" (דה"ב ו , מב). (ג) עדן - עדיין. [וטוב משניהם וגו' - בכך הוא טוב , אשר לא ראה הפורענות באה לעולם. אע"פ כן צדיקים הם הללו , אשריהם שלא ראו הרע.] אשר לא ראה את המעשה - ראיתי במדרש קהלת (? ראה חגיגה יג , א - ב): אילו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שקומטו להבראות ולא נבראו. (ד) וראיתי אני את כל עמל - הן העבירות , שהן עמל בעיני הקדוש ברוך הוא. ואת כל כשרון מעשה (בנוסחנו: המעשה) - שאינו לשמים , אלא לקנאת איש מרעהו; ששניהם הבל. כי הוא (בנוסחנו: היא) קנאת איש - אשר הוא קנאת איש מרעהו. (ה) הכסיל - הרשע חובק את ידיו , ואינו יגע ואוכל אלא מן הגזל; ואוכל את בשרו - ליום הדין , שרואה צדיקים בכבוד והוא נידון. כך נדרש בסיפרי (ספ"ד נג). (ו) טוב מלא כף נחת - להיות קונה נכסים מעט ומיגיעו , שיהא בהם נחת רוח ליוצרו. ממלא חפנים - נכסים רבים - בעבירה , שהוא עמל ועצבת רוח בעיני המקום. (ז) תחת השמש - כמו "תחת השמים" (קה' א , יג). (ח) יש אחד ואין שיני (בנוסחנו: שני) - יש לך אדם עושה דבריו ביחידי; גם בן ואח אין לו - אם תלמיד חכם הוא , אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן , ולא חבר שהוא כאח; ואם רווק הוא , אינו נושא אשה להיות לו כאח לעזר ולהוליד בן; ואם סוחר הוא , אינו קונה לו שותפים , ויוצא לדרך יחידי. ואין קץ לכל עמלו - יֶגע בגירסא; ואם סוחר הוא - עמָל בפרקמטיא. גם עינו לא תשבע עשר - לא יהא שבע בטעמי תורה , שהרבה תורה למד אדם מתלמידיו; ולעניין הממון - רודף תמיד אחר הממון. ולמי אני עמל - מאחר שאיני מעמיד תלמידים ואיני נושא אשה ומוליד בנים? (ט) טובים השנים לכל דבר מן האחד - לפיכך יקנה לו אדם חבר וישא לו אשה. אשר יש להם ריוח יתר בעמלם - הרבה מלאכה נעשית בשנים , שאין היחיד מתחיל בה לבדו. (י) כי אם יפלו - כמשמעו. ולעניין המשנה: אם תקפה עליו משנתו , חבירו מחזירהּ לו; או: אם יכשל ולא דיקדק את אשר שמע מפי רבו , בא חבירו ומעמידו על האמת. ואי לו (בנוסחנו: ואילו) - ואוי לו. (יא) וחם להם - כמשמעו. ולעניין זכר ונקבה - מתחממים זה מזה ומולידין. (יב) אם יתקפו האחד - אם בא לסטיס עליו לתוקפו. אם שנים הם , יעמדו נגדו; וכל שכן אם שלשה הם - החוט המשולש לא במהרה ינתק. דבר אחר: מי שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו , אין תורה פוסקת מזרעו (ראה ב"מ פה , א). דבר אחר: המשולש - במקרא , במשנה ודרך ארץ , לא במהרה הוא חוטא (ראה משנה קידושין א , י). בפנים אחרים נדרש "יש אחד ואין שיני" (בנוסחנו: שני; לעיל , ח) במדרש (ראה קה"ר ד , יג) , אבל אין סדר כל המקראות הללו מתיישב עליהן. (יג-יד) טוב ילד מסכן וחכם - זה יצר טוב. למה נקרא 'ילד'? שאינו בא באדם עד שלש עשרה שנה; מסכן - שאין האיברים שומעין לו כמו ליצר הרע; חכם - שמשכיל את האדם בדרך טובה. ממלך זקן וכסיל - יצר הרע , שהוא שליט על כל האיברים; זקן - משעה שנולד הוולד הוא נתון בו , שנאמר "לפתח חטאת רובץ" (בר' ד , ז); וכסיל - שמתעהו לדרך רעה. כך נדרש במדרש (ראה קה"ר ד , טו). אשר לא ידע להזהר עוד - שהרי הזקין , ואינו מקבל תוכחה. כי מבית הסורים יצא למלוך - ממקום הטנופת וסיריוּת וסירחון , כדמתרגמינן "ויבאש" (שמ' טז , ב): "וסרי" (ת"א). כי גם במלכותו - משמלך באדם , נולד הרש - המסכן הטוב ממנו , ובא מתוך טהרה ולא מתוך טנופת הרחם. כך דורשו במדרש (ראה קה"ר ד , טו). דבר אחר: טוב ילד מסכן וגו' - כמשמעו. אשר לא ידע להזהר עוד - שכבר הזקין ברשעו וכסילותו. כי מבית הסורים יצא למלוך - כי הילד המסכן סופו שיאמרו עליו , שיצא למלוך מתוך עוניו ומבית אסוריו; שהרי סמך של הסורים נקודה רפי , והרי הוא כמו 'האסורים'. שכן מצינו ביוסף שמלך מתוך יציאת בית האסורים , וכן דוד: "אני לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן" (ראה ש"ב ז , ח). כי גם במלכותו נולד רש - כי כשר והגון הוא שימלוך , כי גם במלכותו הוא נהפך ממנהג השררה ומקטין עצמו אצל החכמים כמדת הרשים. וכן "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא , יב) - ישתנה לו ממה שהוא כ"עייר פרא" ויֵעשה "אדם". נולד - נעשֶׂה; ולשון הווה הוא. (טו-טז) ראיתי את כל החיים וגו' - מצאתי במדרש הספר (ראה קה"ז ד , טו): זה דור המבול. ואומר לי לבי: כך דרש בעל האגדה את המקראות: ראיתי את דור המבול , שנאמר בהם "מכל החי" (בר' ו , יט). עם הילד השיני (בנוסחנו: השני) - אשר יתקיים תחת אותו דור , הם נח ובניו. אין קץ לכל העם - פרים ורבים היו יותר מדאי , כמה שנאמר "זרעם נכון לפניהם" (איוב כא , ח); אשה מתעברת ויולדת לשלשה ימים: "ישלחו כצאן עויליהם" (שם , יא; ראה ב"ר לו , א). לכל אשר היה לפניהם - אין קץ לכל טוב שהיה לפניהם. והכל אבד , "וברגע שאול יחתו" (שם , יג). וגם האחרונים - דור הפלגה , לא ישמחו גם הם בטוב הניתן בידם. כי גם זה סופו של הבל ורעיון הרוח - כשאדם מהבל אחר יצרו. (יז) שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלהים - היאך תלך: אם להביא תודה ונדבת שלמים , הוא הטוב; ושמור עצמך שלא תצטרך לילך בהבאת חטאות ואשמות. וקרוב הוֵי לשמוע דברי הקדוש ברוך הוא - והוא טוב וקרוב להקדוש ברוך הוא מתת זבח הכסילים - שיחטא ויביא קרבן [(ת"ג בשם ר' מנחם קרא:) כאשר הכסילים עושים]. כי אינם יודעים לעשות רע - אין הכסיל מבין , שהוא עושה רע לעצמו. [(ת"ג בשם ר' מנחם קרא:) לשון אחר: כי אינם יודעים לעשות רע - אין הכסילים מבינים , כי לעשות החטא ולהביא קרבן רע בעיני המקום יותר משאינו עושה ואינו מביא.]