פרק ד
[א]
ושבתי
אני
ואראה
את־כל־העשקים
אשר
נעשים
תחת
השמש
והנה׀
דמעת
העשקים
ואין
להם
מנחם
ומיד
עשקיהם
כח
ואין
להם
מנחם:
[ב]
ושבח
אני
את־המתים
שכבר
מתו
מן־החיים
אשר
המה
חיים
עדנה:
[ג]
וטוב
משניהם
את
אשר־עדן
לא
היה
אשר
לא־ראה
את־המעשה
הרע
אשר
נעשה
תחת
השמש:
[ד]
וראיתי
אני
את־כל־עמל
ואת
כל־כשרון
המעשה
כי
היא
קנאת־איש
מרעהו
גם־זה
הבל
ורעות
רוח:
[ה]
הכסיל
חבק
את־ידיו
ואכל
את־בשרו:
[ו]
טוב
מלא
כף
נחת
ממלא
חפנים
עמל
ורעות
רוח:
[ז]
ושבתי
אני
ואראה
הבל
תחת
השמש:
[ח]
יש
אחד
ואין
שני
גם
בן
ואח
אין־לו
ואין
קץ
לכל־עמלו
גם־עיניו
עינו
לא־תשבע
עשר
ולמי׀
אני
עמל
ומחסר
את־נפשי
מטובה
גם־זה
הבל
וענין
רע
הוא:
[ט]
טובים
השנים
מן־האחד
אשר
יש־להם
שכר
טוב
בעמלם:
[י]
כי
אם־יפלו
האחד
יקים
את־חברו
ואילו
האחד
שיפול
ואין
שני
להקימו:
[יא]
גם
אם־ישכבו
שנים
וחם
להם
ולאחד
איך
יחם:
[יב]
ואם־יתקפו
האחד
השנים
יעמדו
נגדו
והחוט
המשלש
לא
במהרה
ינתק:
[יג]
טוב
ילד
מסכן
וחכם
ממלך
זקן
וכסיל
אשר
לא־ידע
להזהר
עוד:
[יד]
כי־מבית
הסורים
יצא
למלך
כי
גם
במלכותו
נולד
רש:
[טו]
ראיתי
את־כל־החיים
המהלכים
תחת
השמש
עם
הילד
השני
אשר
יעמד
תחתיו:
[טז]
אין־קץ
לכל־העם
לכל
אשר־היה
לפניהם
גם
האחרונים
לא
ישמחו־בו
כי־גם־זה
הבל
ורעיון
רוח:
[יז]
שמר
רגליך
רגלך
כאשר
תלך
אל־בית
האלהים
וקרוב
לשמע
מתת
הכסילים
זבח
כי־אינם
יודעים
לעשות
רע: