פרק ה
[א]
אל־תבהל
על־פיך
ולבך
אל־ימהר
להוציא
דבר
לפני
האלהים
כי
האלהים
בשמים
ואתה
על־הארץ
על־כן
יהיו
דבריך
מעטים:
[ב]
כי
בא
החלום
ברב
ענין
וקול
כסיל
ברב
דברים:
[ג]
כאשר
תדר
נדר
לאלהים
אל־תאחר
לשלמו
כי
אין
חפץ
בכסילים
את
אשר־תדר
שלם:
[ד]
טוב
אשר
לא־תדר
משתדור
ולא
תשלם:
[ה]
אל־תתן
את־פיך
לחטיא
את־בשרך
ואל־תאמר
לפני
המלאך
כי
שגגה
היא
למה
יקצף
האלהים
על־קולך
וחבל
את־מעשה
ידיך:
[ו]
כי
ברב
חלמות
והבלים
ודברים
הרבה
כי
את־האלהים
ירא:
[ז]
אם־עשק
רש
וגזל
משפט
וצדק
תראה
במדינה
אל־תתמה
על־החפץ
כי
גבה
מעל
גבה
שמר
וגבהים
עליהם:
[ח]
ויתרון
ארץ
בכל
היא
הוא
מלך
לשדה
נעבד:
[ט]
אהב
כסף
לא־ישבע
כסף
ומי־אהב
בהמון
לא
תבואה
גם־זה
הבל:
[י]
ברבות
הטובה
רבו
אוכליה
ומה־כשרון
לבעליה
כי
אם־ראית
ראות
עיניו:
[יא]
מתוקה
שנת
העבד
אם־מעט
ואם־הרבה
יאכל
והשבע
לעשיר
איננו
מניח
לו
לישון:
[יב]
יש
רעה
חולה
ראיתי
תחת
השמש
עשר
שמור
לבעליו
לרעתו:
[יג]
ואבד
העשר
ההוא
בענין
רע
והוליד
בן
ואין
בידו
מאומה:
[יד]
כאשר
יצא
מבטן
אמו
ערום
ישוב
ללכת
כשבא
ומאומה
לא־ישא
בעמלו
שילך
בידו:
[טו]
וגם־זה
רעה
חולה
כל־עמת
שבא
כן
ילך
ומה־יתרון
לו
שיעמל
לרוח:
[טז]
גם
כל־ימיו
בחשך
יאכל
וכעס
הרבה
וחליו
וקצף:
[יז]
הנה
אשר־ראיתי
אני
טוב
אשר־יפה
לאכול־ולשתות
ולראות
טובה
בכל־עמלו׀
שיעמל
תחת־השמש
מספר
ימי־חיו
חייו
אשר־נתן־לו
האלהים
כי־הוא
חלקו:
[יח]
גם
כל־האדם
אשר
נתן־לו
האלהים
עשר
ונכסים
והשליטו
לאכל
ממנו
ולשאת
את־חלקו
ולשמח
בעמלו
זה
מתת
אלהים
היא:
[יט]
כי
לא
הרבה
יזכר
את־ימי
חייו
כי
האלהים
מענה
בשמחת
לבו: