מאגר הכתר קהלת פרק ה עם פירוש רשב"ם

פרק ה
(א) אל תבהל את (בנוסחנו: על) פיך - וכאשר תתפלל לפניו , לא תהיה בהול בתפילתך להוציא ריבוי דברים לפני הקדוש ברוך הוא. כי הוא בשמים , ועל כן יש להתיירא ממנו אם תרבה דברים לפניו , ויהיו דברים מעטים - שלא תהיה נכשל ברוב דבריך. וזהו שנאמר "ברוב דברים לא יכחד (לפנינו: יחדל) פשע" (מש' י , יט); וגם כמו כן אמרו חכמים (משנה אבות א , יז): כל המרבה דברים מביא חטא. (ב) כי בא החלום - שהרי חלום זה שאדם חולם בלילה , ברוב עינייניו ומנהגיו שהוא מחשב ביום הוא; וזהו שנאמר "ורעיוני לבך על משכבך סליק" (ראה דנ' ב , כט) , והבל וריק הוא חלומו. וכן קול כסיל ברוב דבריו הם , והבל ותוהו , שעל ידי ריבוי דבריו נודע וניכר שהוא כסיל. ויש לך למעט דבריך , למען תתרחק מן הכסילות. (ג-ד) כאשר תדר נדר להקדוש ברוך הוא בעת תפילתך , אל תאחר לשלמו; וכן הוא המנהג לנדור בשעת תפילה. כי אין חפץ של הקדוש ברוך הוא בכסילים שנודרין ואין משלימין , ועל כן אמרתי לך: את אשר תדור שלם. שהרי טוב ומשובח הוא מי שאינו נודר כל עיקר , ממי שנודר ואינו משלם. (ה) אל תתן את פיך להרבות דברים לפני הקדוש ברוך הוא ברוב שיחתך כדי להחטיא את עצמך , שכל המרבה דברים מביא חטא. ולאחר ריבוי דבריך , לא תאמר לפני הקדוש ברוך הוא כי שגגה אודות מרבית דבריך , שכל מחשבֹתיך גלויות וידועות לפניו , כי במזיד ובזדון הרביתה דברים. למה יקצוף הקדוש ברוך הוא על קול ריבוי דבריך , שהוא הבל ותוהו ורוח , שיחבל וישחית את פעולתך ואת מעשה ידיך , שהוא עיקר ושורש מעשיך. לחטיא - כמו 'להחטיא'. המלאך - הוא מלאכו של הקדוש ברוך הוא. (ו) כי ברוב חלומות - שהרי ברוב חלומות והבלים ורוב דברים הולכים ונאבדים בני אדם מן העולם; וזהו שנאמר "למה יקצוף האלהים" גו' (לעיל , ה). כי את - אלא את האלהים ירא , שלא להרבות דברים. (ז) אם עושק - אם תראה עושק של רש , וגזל של משפט וצדק , שזה גוזל לרש את ממונו וזה גוזל לחבירו את משפטו ומעוות את דינו למען יפסיד ממונו. אל תתמה על חפצם של בני אדם בדברים הללו , שהרי יש גבוה אחר על גבוה זה שאנס ממון רש ועיוות משפט וצדק , שגם הוא יגזול ממונו של זה. וגבוהים עליהם - ויש גבוהים בעולם שהם חזקים וידם תקיפה על גבוהים אילו , שגם הם יגזלו מהם ממונם ויעוותו משפטם וצדקם של אילו גבוהים אשר גזלו לאחרים. וכן מגלגל ומנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו. דומה למדרש אגדה (ראה ברכות ז , א) של "הודיעני... את דרכיך" וגו' (שמ' לג , יג). שומר - שממתין גבוה השיני לגבוה הראשון שתגיע שעתו , לגזול את כל אשר לו ולעוות משפטו. 'גָזֵל' (בכה"י: גַזֵל) - שם דבר הוא וטעמו למטה , וכשהוא דבוק ננקד כולו בפתח קטן וטעמו למעלה: גֶזֶל (בנוסחנו: גֵזֶל). וכן כפל גָדֵר (בכה"י: גַדֵר; ראה קה' י , ח לעומת יח' מב , י). (ח) ויתרון ארץ בכל בני אדם הוא שווה , שיש לכולם לעבוד אדמה למען יחיו ויתפרנסו מעמל ידיהם. ואף המלך יש לו להיות עובד אדמה. לשדה נעבד - את שהוא מצווה לעמו להכריחם לעבוד אדמה לצורכו , בכך נקרא הוא 'עובד אדמה'. (ט) אוהב כסף יותר מדיי , לא יהיה מעולם שבע ממונו. ומי אוהב בהמון - כופל מלתו , לומר: ומי שהוא אוהב המונו של ממון , לא תבוא אליו שפעת מרבית ממון כמה שהוא חומד. גם זה הבל - כאדם שהוא עוסק וטורח לקנות ממון יותר מדיי , כי דיי לו אם יכול להתפרנס בכבוד בלא הון רב. תְבוּאָה - כמו תָבוֹאָה; וכן "לא תעבוּרי" (רות ב , ח) - כמו 'לא תעבוֹרי'. וכן "תשמוּרם" בספר משלי (יד , ג) - כמו 'תשמוֹרֵם'. (י) ברבות הטובה - כטובה רבה וגדלה ביד האדם ברוב ממון , מחמת שהוא עוסק יותר מדיי לקנות ממון הרבה , כנגד אותו ממון שהוא גדול - רבים לו אוכלים ומוציא ממונו. שלפי שהוא משתכר - רבים צרכיו , כמו שאמרו רבותינו (ראה ב"ב קמד , ב): ברכת הבית ברובה. ומה כשרון - מה יתרון וכשרון לבעליה של טובה גדולה זו? על מה הוא טורח על כך יותר מדיי? אין לו בה הנאה , רק ראות עיניו - שהוא רואה את הטובה בידו , ואין לו ריווח ושכר בכך. (יא) מתוקה שנת העובד - טובה היא שנתו ועתו של עובד אדמה , שהוא יכול לאכול מעבודת קרקעו אם מעט אם הרבה. והשבע לעשיר - שיש לו שובע גדול והון רב , אותו עושר אינו מניח לו לישן (בנוסחנו: לישון) , כי תמיד הוא מחשב בממונו שלא יאבד , כמו שנאמר למעלה "וגם (בנוסחנו: גם) בלילה לא שכב לבו" (קה' ב , כג). (יב-יג) חולה - 'אנפרמא' בלעז. עושר שמור ומוצנע לצורך בעליו לרעתו - ולא לטובתו: כאשר טרח לקנות ממון , חשב לקנות לטובתו ונהפכה לו לרעתו , שפעמים שהוא נהרג או נתפס בשביל ממונו , ונאבד אותו עושר בעיניין רע , שלא נהנה ממנו; והוליד בן אחריכן שאין בידו מאומה , שאין לו מה יתן לבנו להורישו ולהנחילו. (יד) כאשר יצא מבטן אמו עני ורש , שלא היה לו כלום בשעה שנולד , כן ישוב ערום וחסר לקברו , שלא ישא בידו מאומה , כי אבד ממונו. שיולך - כמו 'שיוליך'. (טו-טז) וגם זו (בנוסחנו: זֹה) - אף זאת רעה חולה בכל אֵילו של מעלה , כל כנגד אותו עניין , שבא לעולם בשעה שנולד שהיה חסר ורש וערום , כן הולך מן העולם בסופו; ומה יתרון לו בכל אילו ממונו , שטרח ועמל על חנם? ולא זו בלבד הגיע לו , שהרי אף בכל ימיו , בעודנו חי , אכל בחושך ונתמלא כעס הרבה וחולי וקצף ברוב מחשבותיו כשהיה קונה ממונו. (יז) הנה אשר ראיתי אני - הנה דבר זה נכון אשר ראיתי , שטוב לו לאדם לאכול ולשתות ולראות טובה בעמלו שיהיה שמח בחלקו בעודנו חי מעמלו אשר טרח בו בחייו , מאותו ממון שנתן לו הקדוש ברוך הוא. כי הוא חלקו - דבר זה הוא חלקו , ואין לך דבר טוב יותר מזה. וזהו שנאמר למעלה "אין טוב באדם שיאכל ושתה" וגו' (קה' ב , כד). (יח) גם כל האדם - אף על כל המעשים הללו שעושים בני האדם , מעשה זה טוב ומשובח יותר מכולם. שכל האדם שנתן לו הקדוש ברוך הוא עושר ונתן לו יכולת לשלוט בעושרו לאכול וליטול חלקו ממנו , שיהיה שמח בחלקו ובעמלו , נתינת מתנה חשובה היא לו שנתנו לו מן השמים. (יט) כי לא הרבה - שהרי לא הרבה ימים שלאחר מיתתו לא יזכור אותו הזוכר על ממונו שהניח ועל מעשיו שעשה בימי חייו. שאפילו זכרון לא יהיה לו בעולם לאחר מיתתו מאותו אדם אשר הוריש לו נכסיו וממונו. כי האלהים - אלא הקדוש ברוך הוא נתן לו ממון זה למען יהיה משורר ושמח בלבו , ולהיות שמח בחלקו בחייו. מענה - לשון 'מפעיל' , והוא לשון שמחה וזימרה , כמו "ותען להם מרים" (שמ' טו , כא); "וענתה השירה" (דב' לא , כא).