פרק ה
[א]
אַל־תְּבַהֵ֨ל
עַל־פִּ֜יךָ
וְלִבְּךָ֧
אַל־יְמַהֵ֛ר
לְהוֹצִ֥יא
דָבָ֖ר
לִפְנֵ֣י
הָאֱלֹהִ֑ים
כִּ֣י
הָאֱלֹהִ֤ים
בַּשָּׁמַ֙יִם֙
וְאַתָּ֣ה
עַל־הָאָ֔רֶץ
עַל־כֵּ֛ן
יִהְי֥וּ
דְבָרֶ֖יךָ
מְעַטִּֽים:
[ב]
כִּ֛י
בָּ֥א
הַחֲל֖וֹם
בְּרֹ֣ב
עִנְיָ֑ן
וְק֥וֹל
כְּסִ֖יל
בְּרֹ֥ב
דְּבָרִֽים:
[ג]
כַּאֲשֶׁר֩
תִּדֹּ֨ר
נֶ֜דֶר
לֵאלֹהִ֗ים
אַל־תְּאַחֵר֙
לְשַׁלְּמ֔וֹ
כִּ֛י
אֵ֥ין
חֵ֖פֶץ
בַּכְּסִילִ֑ים
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר
שַׁלֵּֽם:
[ד]
ט֖וֹב
אֲשֶׁ֣ר
לֹֽא־תִדֹּ֑ר
מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר
וְלֹ֥א
תְשַׁלֵּֽם:
[ה]
אַל־תִּתֵּ֤ן
אֶת־פִּ֙יךָ֙
לַחֲטִ֣יא
אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ
וְאַל־תֹּאמַר֙
לִפְנֵ֣י
הַמַּלְאָ֔ךְ
כִּ֥י
שְׁגָגָ֖ה
הִ֑יא
לָ֣מָּה
יִקְצֹ֤ף
הָֽאֱלֹהִים֙
עַל־קוֹלֶ֔ךָ
וְחִבֵּ֖ל
אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה
יָדֶֽיךָ:
[ו]
כִּ֣י
בְרֹ֤ב
חֲלֹמוֹת֙
וַהֲבָלִ֔ים
וּדְבָרִ֖ים
הַרְבֵּ֑ה
כִּ֥י
אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים
יְרָֽא:
[ז]
אִם־עֹ֣שֶׁק
רָ֠שׁ
וְגֵ֨זֶל
מִשְׁפָּ֤ט
וָצֶ֙דֶק֙
תִּרְאֶ֣ה
בַמְּדִינָ֔ה
אַל־תִּתְמַ֖הּ
עַל־הַחֵ֑פֶץ
כִּ֣י
גָבֹ֜הַּ
מֵעַ֤ל
גָּבֹהַּ֙
שֹׁמֵ֔ר
וּגְבֹהִ֖ים
עֲלֵיהֶֽם:
[ח]
וְיִתְר֥וֹן
אֶ֖רֶץ
בַּכֹּ֣ל
ה֑יּא
ה֑וּא
מֶ֥לֶךְ
לְשָׂדֶ֖ה
נֶעֱבָֽד:
[ט]
אֹהֵ֥ב
כֶּ֙סֶף֙
לֹא־יִשְׂבַּ֣ע
כֶּ֔סֶף
וּמִֽי־אֹהֵ֥ב
בֶּהָמ֖וֹן
לֹ֣א
תְבוּאָ֑ה
גַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[י]
בִּרְבוֹת֙
הַטּוֹבָ֔ה
רַבּ֖וּ
אוֹכְלֶ֑יהָ
וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙
לִבְעָלֶ֔יהָ
כִּ֖י
אִם־רְא֥יּת
רְא֥וּת
עֵינָֽיו:
[יא]
מְתוּקָה֙
שְׁנַ֣ת
הָעֹבֵ֔ד
אִם־מְעַ֥ט
וְאִם־הַרְבֵּ֖ה
יֹאכֵ֑ל
וְהַשָּׂבָע֙
לֶֽעָשִׁ֔יר
אֵינֶ֛נּוּ
מַנִּ֥יחַֽ
ל֖וֹ
לִישֽׁוֹן:
[יב]
יֵ֚שׁ
רָעָ֣ה
חוֹלָ֔ה
רָאִ֖יתִי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
עֹ֛שֶׁר
שָׁמ֥וּר
לִבְעָלָ֖יו
לְרָעָתֽוֹ:
[יג]
וְאָבַ֛ד
הָעֹ֥שֶׁר
הַה֖וּא
בְּעִנְיַ֣ן
רָ֑ע
וְהוֹלִ֣יד
בֵּ֔ן
וְאֵ֥ין
בְּיָד֖וֹ
מְאֽוּמָה:
[יד]
כַּאֲשֶׁ֤ר
יָצָא֙
מִבֶּ֣טֶן
אִמּ֔וֹ
עָר֛וֹם
יָשׁ֥וּב
לָלֶ֖כֶת
כְּשֶׁבָּ֑א
וּמְא֙וּמָה֙
לֹא־יִשָּׂ֣א
בַעֲמָל֔וֹ
שֶׁיֹּלֵ֖ךְ
בְּיָדֽוֹ:
[טו]
וְגַם־זֹה֙
רָעָ֣ה
חוֹלָ֔ה
כָּל־עֻמַּ֥ת
שֶׁבָּ֖א
כֵּ֣ן
יֵלֵ֑ךְ
וּמַה־יִּתְר֣וֹן
ל֔וֹ
שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל
לָרֽוּחַ:
[טז]
גַּ֥ם
כָּל־יָמָ֖יו
בַּחֹ֣שֶׁךְ
יֹאכֵ֑ל
וְכָעַ֥ס
הַרְבֵּ֖ה
וְחָלְי֥וֹ
וָקָֽצֶף:
[יז]
הִנֵּ֞ה
אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי
אָ֗נִי
ט֣וֹב
אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה
לֶֽאֱכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת
וְלִרְא֨וֹת
טוֹבָ֜ה
בְּכָל־עֲמָל֣וֹ׀
שֶׁיַּעֲמֹ֣ל
תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ
מִסְפַּ֧ר
יְמֵי־חַיָּ֛ו
חַיָּ֛יו
אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ
הָאֱלֹהִ֖ים
כִּי־ה֥וּא
חֶלְקֽוֹ:
[יח]
גַּ֣ם
כָּֽל־הָאָדָ֡ם
אֲשֶׁ֣ר
נָֽתַן־ל֣וֹ
הָאֱלֹהִים֩
עֹ֨שֶׁר
וּנְכָסִ֜ים
וְהִשְׁלִיט֨וֹ
לֶאֱכֹ֤ל
מִמֶּ֙נּוּ֙
וְלָשֵׂ֣את
אֶת־חֶלְק֔וֹ
וְלִשְׂמֹ֖חַ
בַּעֲמָל֑וֹ
זֹ֕ה
מַתַּ֥ת
אֱלֹהִ֖ים
הִֽיא:
[יט]
כִּ֚י
לֹ֣א
הַרְבֵּ֔ה
יִזְכֹּ֖ר
אֶת־יְמֵ֣י
חַיָּ֑יו
כִּ֧י
הָאֱלֹהִ֛ים
מַעֲנֶ֖ה
בְּשִׂמְחַ֥ת
לִבּֽוֹ:
פרק ה
(ז)
וטעם
אם
עושק
רש
וגזל
משפט
וצדק
וגו'
-
כלומר:
שני
ההפכים
בעת
אחת
במדינה
אחת
,
אל
תפלא
ותחשוב
בזה
העדר
השגחת
השם
במין
האדם
,
כי
גבוה
מעל
גבוה
שומר
וכו'
-
כמו
שאמר
למעלה
"את
הצדיק
ואת
הרשע
ישפוט
האלהים"
(קה'
ג
,
יז).
(ח-יא)
והנה
אחר
שהציע
זה
,
להניח
השלם
המחזיק
באמצעי
,
שקדם
זכרו
ושעתיד
לזכרו
בכאן
,
יסיים
בסוף
הצעותיו
אלה
שבח
האמצעי
,
שהוא
הפּסק
הרמוז
,
וזהו
אמרו:
ויתרון
ארץ
בכל
היא
וגו';
כי
זה
ראוי
למחזיק
באמצעי
,
כמו
שיאמר
עוד:
מתוקה
שנת
העובד
וגו'.
כי
אוהב
כסף
ואוהב
בהמון
,
וכן
ברבות
הטובה
,
וכן
והשבע
לעשיר
-
הוא
הקצה
הראשון.
והנה
מבואר
כי
זה
לא
ישבע
לעולם
,
כמו
שהמשלנו
,
אשר
כשהשיג
שבעת
אלפי
צאן
(ע"פ
איוב
א
,
ג)
,
על
דרך
משל
,
יחתור
להעלותם
עד
שמנה
ותשעה
,
וכן
לאין
תכלית.
אם
כן
מבואר
מכל
מה
שקדם
הבל
זאת
החכמה
,
ושהאמצעי
טוב.
ובזה
נגמר
הפּסק
פעם
חמישית.
והפעם
השישית
יתחיל:
(יב-יט)
יש
רעה
חולה
ראיתי
תחת
השמש
עשר
שמור
לבעליו
לרעתו
-
זה
המוסר
מבואר
,
שנמצא
בכל
עשיר
מופלג
כי
יִרבו
מקנאיו
ועוייניו
ומציקיו
ולא
ישקוט
כל
ימי
חייו
,
ובסוף
ימיו
יאבד
העושר
ההוא
בענין
רע
והוליד
בן
וגו'.
אם
כן
מבואר
שזאת
החכמה
הבל.
לכן
הנה
אשר
ראיתי
אני
טוב
אשר
יפה
לאכול
ולשתות
,
כי
האלהים
מענה
בשמחת
לבו;
וזהו
האמצעי.
ובזה
נגמר
הפּסק
פעם
שישית.